חלקו של יוסף (רמב"ם) קמו

מביאים בשם מאורינו שכתב בתשובה סימן (נא) ז"ל כמו שמסר סימן בבהמה טהורה ואמר מעלת גרה בבהמה תאכלו וכן מפרסת פרסה ואינם אלא סימן להבחין בין הבהמה הטהורה לטמאה לא שהקליטה גורמת טומאה תדע שהרי אנו מתירין קלוט במעי פרה כדתנן פ"ב דבכורות בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה אסור באכילה וטהורה שילדה כמין טמאה מותר באכילה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור אלמא לאו בסימנים תליא טומאה וטהרה עכ"ל והנה כבר הוכחנו מדברי הרמב"ם והתורת כהנים דהסימנים הם המטמאים וכן המטהרים אם כן תיקשה קושית מהרי"ט איך קלוט בן פרה מותר הרי הסימנים הם מטמאים אותו אמנם נראה פשוט לפי מה שביארנו לקמן בהלכה י"ג עפ"י יסוד הגמ' דבכורות (יז) דשם שור או שה מלבד שהוא מגדיר את הדמיון של שור ושה לבד זה הוא מגדיר את הגזע לפי"ז נאמר גם בגדר המעלה גרה דאין הפירוש שרק אם זו הבהמה מעלת גרה היא מתירה אלא פירושו הוא שזה הגזע של מעלה גרה זה מתירה ולפי"ז שפיר יליף בתורת כהנים ק"ו למי שאינו מעלה גרה ומפריס פרסה משום דהתו"כ הא יליף לגזע של אינו מעלה גרה ואינו מפריס פרסה ובגזע הרי אוסר המציאות של אינו מעלה גרה ואינו מפריס פרסה

והנה דברי מהרי"ט שלא דן כן לבד מה שהוא קשה מתו"כ קשה גם כן מהך דבכורות (י) שהבאנו דמפורש דעורב הואיל וי"ל סימן טהרה וגמל שי"ל סי' טהרה א"צ מחשבה ולא הכשר ומצאתי זה עתה בספר זרע אברהם שנדפס זה מקרוב שהרגיש על המהרי"ט מבכורות (י) ורצה לתרץ הך דבכורות דר"ש לשיטתו אזיל שהרי מבואר בבכורות (דף ו) את זה לא תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה יש לך שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואיזה זה טהור שנולד מן הטמא או אינו אלא טמא הנולד מן הטהור כו' ת"ל גמל טמא הוא טמא ואין טמא הנולד מן הטהור טמא אלא טהור ר"ש אומר גמל גמל ב' פעמים אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה ומבואר דר"ש סובר דגמל נולד מפרה אסור באכילה משום הסימנים דלדידיה הסימנים הם מטמאים ומטהרים שפיר קאמר בבכורות (י) דאין צריך לא מחשבה ולא הכשר כיון דיש לו סימנים הוא קצת טהור אבל לדידן דקיי"ל דנולד מטהור טהור ומטמא טמא אף אם יש לו סימנים של טומאה או טהרה שפיר קאמר מהרי"ט שאין הסימנים פועלים בטומאה או בטהרה זה תוכן תירוצו על מהרי"ט ולענ"ד לא הועיל כלום בתירוצו דמלבד מה שקשה מהתו"כ לבד זה אף לר"ש לא הועיל כלום דאם היה ר"ש אוסר גמל הנולד מפרה אם יש לו סימני טומאה או סימני טהרה ודאי היו דבריו צודקים דלר"ש עיקר הגורם טהרה הם הסימנים אבל הרי מפורש בבכורות (ז) דאם ראשו רובו דומה לאמו אז אף אם יש לו סימן טומאה אף ר"ש מודה שהוא טהור אם כן הרי בהך יש סימן טומאה אעפי"כ הוא טהור שוב הרי ראית מהרי"ט אף לר"ש שאין הסימנים מטהרים או מטמאים בע"כ דצריך לבוא בזה לגדרינו שהסימנים אוסרים את הגזע

עוד כתב מהרי"ט שם ומה דומה לזה עופות טמאים שמסרו לנו רבותינו כל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור ובחד מינייהו טהור אם כן מעתה מי שאינו בקי בהם ובשמותיהם ונזדמן לו עוף ושחטו ואי אפשר לבודקו בשום סימן נתירנו לו מטעם ס"ס דשמא יש להם זפק ואם תמצא לומר אין להם זפק יש לו אצבע יתירה ואת"ל אין לו ספק קורקבנו נקלף דעוף הבא בסימן אחד טהור ולענין שיהא טמא בעינן תלתא מילי שלא יהיה לו זפק ואצבע יתירה וגם שאין קרקבנו נקלף ואנן בעינן שלעולם יכיר בהם סימן אחד כדאמר סוף פ' אלו טרפות אלא ע"כ לא תלינן בסימנין אלא אמרינן שהוא ספק מין טהור או מין טמא ויודעים אנו שהטמא יש לו ג' דרכים וכולם חד ספק עכ"ל אבל לפימש"ב דהטמא משום סימני טומאה הסימנים כולם גורמים טומאה ואם יש בה קצת סימני טהרה שוב לא חמיר איסורו כאילו לא היה בה שום סימן טהרה כמבואר מבכורות (י) בהך דעורב שוב תיקשה למה עוף ספק אסור הרי יש בו כל הני ס"ס דמהרי"ט גם פלא על מהרי"ט שגם בהך דעוף מפורש בבכורות שם דהסימנים הם המטמאים או המטהרים

אמנם פשוט דכאן לא סמכינן אס"ס משום דבמציאות אין עופות טהורים מרובים מעופות טמאים ועיקר ס"ס הוא מטעם רוב וכאן אין רוב ולפי השיטות דצריך הבדלה לידע את הטהור כאן חסר הבדלה

ולעיקר זה הדבר אם בעוף הסימנים מטמאים כבר הביאו מהך דנדה (נ) שכתבו תוס'