חלקו של יוסף (רמב"ם) קמה

סימן להם שאינם מפריסים פרסה ואינם שוסעים שסע אם כן מה שייך ק"ו שאלו שאין בהם ב' הסימנים יהיה אסור מק"ו שא"ב רק סימן אחד אסור בל"ת אטו הסימן הוא האוסר שנידון ק"ו בע"כ דהספרא סובר שהסימן הוא האוסר לכך עושה ק"ו מה זה שחסר בו רק סימן אחד הפועל טהרה הדין הוא שחייב מלקות אלו שנשלל בהם ב' הסימנים של טהרה ודאי שיש עליהם ל"ת זו של איסור אכילה לפי זה אם חסר פרסה וחסר העלאת גרה יש כאן ב' דברים הפועלים איסור הא' הוא מה שחסר מפרסת פרסה. הב' מה שחסר לו מעלה גרה

ונראה עוד דלבד מה ששלילת הסימנים הם מטמאים לבד זה גם מציאותן של הסימנים הם המטהרים ולפי"ז דבר שאין בו שני הסימנים של טהרה היינו שאין לו סימן של מעלה גרה גם איננו מפריס פרסה יש בו ב' איסורים הא' של אינו מעלה גרה הב' של אין מפריס פרסה ורק מלקות הוא דאין רק אחת משום דמחד אזהרה נפקא וכן עשה אבל מציאות של איסור יש בו ב' איסורים והנה התורה אמרה שדבר שיש בו סימני טהרה הועילה בו שחיטה לפי"ז דבר שאין בו רק סימן טהרה אחד הנה לזה הסימן טהרה הועיל השחיטה ונסתלק איסור נבלה ממציאות איסור נבילה של זה הסימן וכגון למשל אם היה שוסע שסע מפריס פרסה רק שאינו מעלה גרה הנה לסימן טהרה של פרסה הועילה שחיטה רק לזה הסימן של מעלה גרה שחסר שלילת זה הסימן מטמא אותו מצד זו השלילה

ולכך אומר ר"ש דשפן וארנבת וגמל כיון שהם מעלה גרה אם כן הרי יש להם סימני טהרה במקצת ולזה הסימן הועילה לה השחיטה שוב הדין הוא שנקרא שחיטה לענין דם שחיטה שמכשיר ועיין במלאכת שלמה לעוקצין פ"ג שהביא שם שיטה לראשונים שמפרש דכמו שדין הוא שנבלת בהמה שחסר לה רק דיחוי אחד היינו שחיטה מטמא כן שפן וארנבת שחסר לה רק דיחוי אחד היינו שנשחט רק חסר סימן אחד מטמא והיינו משום דשחיטה שייך על סימן טהרה שיש לו ועיקר המעכב הוא סימן הב' של טומאה זה נקרא רק דיחוי אחד ומטמא

ולפי"ז יוצא דין חדש באם אחד מוכרח לעבור על איסור נבילה כגון חולה וכדומה דין הוא שיאכל זה שיש לו סימן טהרה שיש בה רק טומאה אחת ולא זה שהוא שלול מב' הסימנים שיש בהם שני מיני טומאות ואחרי כ"ז מובן היטב מחלוקת הרמב"ם והראב"ד והוא דהנה אנו רואים שסימן הוא מטהר לפי"ז נחלקו אם יש רק ב' סימנים שהם מטהרים והיינו הך דהעלאת גרה עם מפריס פרסה ועצם אין : בהן רק ב' סימנים והך דיש לו שינים בלחי העליון ואין לו שינים אינו כלל בין אלו הסימנים המטהרים רק הוא דבר המסמן או דגם זה הוא בכלל אלו הסימנים המטהרים והרמב"ם סובר שגם הוא בין הסימנים המטהרים והיינו הך דהעלאת גרה של אין לו שינים היא העלאת גרה אחרת אם כן גמל יש לו יותר סימן טהרה משפן וארנבת שיש לו אלו הסימנים המטהרים אבל הראב"ד סובר שגם שפן וארנבת יש לו גם כן העלאת גרה גמור רק שאין מפריס פרסה ונראה דזה תליא בשיטות דלהשיטה הסוברת דשפן וארנבת רק חד דיחוי יש בה ודאי דסובר דשפן וארנבת גם כן היא מעלה גרה גמור רק יש בה דיחוי אחד והיינו שאין מפריס פרסה אבל להרמב"ם יש בה ב' דיחוים שהרי גם הך דמעלה גרה אינו מעלה גרה גמור שאין לו שינים

ולהרמב"ם פירושו רק שהשחיטה מועילה אף לקצת סימן טהרה לסלק שלילת זה האיסור אבל יש בו עדיין חסרות של ב' סימנים היינו זה הסימן של מעלה גרה דאין לו שינים וזה הסימן של מפריס פרסה אעפי"כ הועיל שחיטה על המקצת טהרה ויסוד לדברי הרמב"ם שהך דמעלה גרה שאין לו שינים למעלה הוא יותר מעלה גרה הוא ממש"כ בתוספתא דחולין כל מעלת גרה אין לה שינים שלמעלה הרי דזה שאין לו שינים הוא יותר מעלה גרה ולכך נקט כל מעלה גרה אין לו שינים שלמעלה היינו זה האופן העלאת גרה של היתר אין לו שינים

אחרי כותבי כל זה מצאתי להלבוש ביו"ד שכתב בסימן (עט) שכשאין לה ניבין אינה יכולה לטחון דק דק לזה צריכה להעלות גרה לפי"ז באמת הכשרות הן מין מעלת גרה אחרת שהן מעלות גרה מפני זה שאינן טוחנין המאכל דק דק אבל הטמאות מעלות גרה אף שיש לה ניבין שם אין זה מפני חסרון הטחינה וזה המעלה גרה אינו מתיר

איברא דלעצם מה שהחלטתי דסימני טהרה פועלים בטהרת הבהמה זה עתה ראיתי