חפץ השם צח

איצטריך לאשמועינן כיון דאיכא לאוקמה בטוב טעם ודעת כמו שכתבו התוספות ע"ה דדוקא בכי האי גוונא הבגד והשק ולא הבגד והעור אמרינן שפיר להכי תנא להו הכי ועוד מי הכריחו לפרש ולומר להכי תנא להו הכי הבגד והעור כיון דמפירושו מובן ז"ל בתוספו' ביאור ולמה הוסיף לומר להכי וכו' ללא צורך פשיט' אלא בודאי כמו שפירשתי שכל עצמו לא בא אלא לשלול שלא נאמר כפי' התוספות ז"ל. לזה ביאר ואמר להכי תנא ולא למה שאמרו התוספות לאפוקי בהיפוך פירוש הבגד והעור ומה שאמר התנא הבגד והשק השק והעור סובר רש"י לאו דווקא אלא המכוון הוא לאסוקי העור והבגד. ומה שהכריחו לרש"י ז"ל לזה הוא דזה פשוט אליבא דכ"ע דלתלאי מרדעת החמור כלם מצטרפי' דכן תמצא שכתב רבינו שמשון במסכת כלים פרק כ"ז וז"ל הבגד והשק וכו' דוקא בסדר הזה מצטרפים אבל בגד ועור וכו' אין מצטרפין דהמחברן בטלה דעתו וכו' ומיהו לטלאי מרדעת החמור כולם מצטרפים עכ"ל א"כ משמע בבירור דאפי' בגד ועור לטלאי של חמור מצטרפין ולפי זה כשאמרי' הואיל ומצטרפין בההוא גוונא עצמו דמצטרפין למושב דהיינו לטלאי של מרדעת החמור בכל האי גוונא נמי מצטרף החמור לקל. וכשם דלגבי הטלאי של חמור אפילו בגד לעור. והמפץ מצטרפי לטפח ויש להם שייכות כדי לאצטרופי. הכי נמי אם היה עור ארבע על ד' והשלימה בבגד לה' מצטרפי. וכפי דרך זה אתי שפיר מאי דקתני התם פרק כ"ז דכלים זה הכלל דמשמע דחוץ ממה שכתוב כאן כלל תנא ולא ידענא מהו. וכפי דרך זה אתי שפיר. דבא לכלול ולומר דאפילו בגד ועור דאין דרך בני אדם לצרפם אפילו הכי להיותו חמור לקל שפיר דמי ומצטרף. ובזה נמי לא קשה מה שהקשו התוספות ז"ל בדיבור הסמוך לזה דיבור המתחיל הואיל וראויין לטמא וז"ל. ואין נראה לר"י וכו' בלאו טעמא דמושב שמעינן ממתניתין וכו' שראויין להצטרף וכו' באותו הסדר ששנויים וכו' עכ"ל דהיינו דווקא לסברתם מה שא"כ לדרכינו דלסברת רש"י ז"ל לאו דווקא בסדר הזה והוא הדין בכל גוונא אף על גב דלא הוו ראויין כפי זה. פשיטא דצריך להביא ראייה הואיל וראויין למושב כמו שפירשתי. והיינו טעמא דפירש רש"י ז"ל הכא הואיל וכו' אם צירוף משנים יחד ולא פירש פירוש הנכון בעיני שפירש במסכת סוכה ותדע דהתם בסוכה פירש רש"י ז"ל בפירושא דוהבגד והשק כפירוש התוספות ע"ה דהכא דבעינן דווקא דכן משמע מפירושו שפירש וזה לשונו בדיבור המתחיל והבגד והשק הואיל וממשן קרוב להיות שוה עד כאן לשונו. משמע מדבריו דדוקא להיות וממשן קרוב להיות שוה ממילא כשלא יהיה שוה כגון הבגד והעור אין מצטרפי' ואע"ג שפיר עוד בד"ה מצטרפין להשלים את הקל וכו' עכ"ל קושטא דמילתא פירש"י ולא כוונתו. דלהכי אתא הבגד והשק דסמך למה שפירש בסמוך הואיל וממשן שוה וזה פשוט בענין לפי' זה הוכרח רש"י ז"ל לפרש התם ויערב לחכי מה שפי' דאם קיצע טע"ט מכל אלו הואיל ושיעורן שוה לגבי האי טפת דלמושב וכו' דאי לא תימא הכי תיקשה ליה מה שהקשו הכא התוספות דמה צריך להביא ראייה כיון שראויין וכו' לזה פירש"י ז"ל ואמר דפירוש הא' נראה לו מה שא"כ דלית ליה ההיא סברא כלל דהוא הדין בגד ועור מצטרפין מטעמים שכתבתי ולא פירש כי אם פירוש השני דהתם דאם קיצע מכלם וצירף יחד. וגם כן במסכת מעילה שפיר' הבגד והשק קל לחמור להכי תנא להו הכי הבגד והעור דמשמע דסובר לאו דוקא כהאי גוונא שם ג"כ לא באר כי אם כפירוש הרחוק מדעתו שהוא כמו שפירש כאן וז"ל בד"ה מפני שהן ראויין וכו' שכשיש בין כולן שיעור אחד וכו' ראויין לטמא מושב וכו' עכ"ל ולא פירש כפירוש הנ"ל להיות שסובר לאו דוקא ולהכי אתא תנא להבגד והשק מצטרף קל לחמור. ועל כל פנים צריך אני לתת טעם לרש"י ז"ל למה תנא ליה כהאי גוונא הבגד והשק השק והעו' דהוה ליה למימר לתנא לכלול ולומר הבגד והשק והעור והמפץ מצטרפי' הקל לחמור. וליכא לשנויי כדי שלא להאריך בלשונו דאדרבא השתא אייתר מילי בתוספת מכי האי גוונא בשלמא לפירוש התו' ז"ל ולפירוש רש' ז"ל דסוכה ניח' דלא סגי בלאו הכי לאשמועינן דוקא הבגד והשק אלא לפירש"י קשה כנזכר

נלע"ד ליישב קושייא זאת אף שכפי האמת אין זה קושי' לעקם ההבנה מצדו אם כל זה נראה לי דלהכי קתני לה כהאי גוונא חידוש דהבגד מצטרף לשק אעפ"י שהשק חמור לגבי עור אפילו הכי כיון דלגבי דידיה קל הוא מצטרף להשלים הד' ומכ"ש להשלים החמשה של העור ופשוט ודוק דזה נראה לי פשוט דרש"י נתכוון למה שכתבתי ותו לא מדי ויערב לחכך בהעמיק בענין עוד. ודוק

שם בא"ד והמחברן בטלה דעתו. נראה לי דדין זה דוקא ממתניתין דייקי ליה בסברתם ולאו מסברא לחודה דהכי פירש רבינו שמשון עכ"ל דדוקא בכהאי גוונא וכו' דהכי איתא במעילה וכו' א"כ משמע דמתניתין דייקי לה. דאי מסברא פשיטא דהם ז"ל לא סמכי על סברתם לטמא ולטהר. ופשוט. וק"ל: המוציא יין פ"ח

ע"ב רש"י ד"ה ולא נאמרו שיעורי וכו' וחזר המצניע והוציאו וכו'. נלע"ד דהא דקאמר רש"י ז"ל דבעי ר"ש שיעורא זוטא הני מילי להאי גוונא דהיינו שהצניעו כבר ועכשיו מחייבינן לה לחשיבות שהחשיבו אז ולא עתה בזה הוא דקאמר ר"ש דבעי שיעורא זוטא מה שא"כ המוציא להצניע באותה הוצאה אחשביה כשמוציאו להצניעו והיינו טעמא שפירש רש"י ז"ל במתני' כל הכשר וכו' וכל שאינו כשר וכו' ואין מצניעין כמוהו אינו חייב אלא המצניאו חייב על הוצאתו אם חזר והוציאו עכ"ל. דקשה מנא ליה לרש"י ז"ל לאמר זה דאפילו הצניעו כבר השתא מחייב אע"ג דלא להצניעו דילמא דוקא. ובמה שפירשתי אתי שפיר דלהיות דסובר הש"ס דחייב המצניע ואפי' הצניעו כבר בזה הוא דקאמר מתני' דלא כר"ש דאי הוה סובר דוקא במוציא להצניע בזה מודה ר"ש בודאי ומתני' דהמצניע אתיא כר"ש ולא קשה מה שהקשו התוס' ז"ל לסברת רש"י בפר' כלל גדול מדלא קאמר הש"ס מתני' דלא כר"ש כשם דקאמר מתרי' דלא כרשב"א דבודאי דכר"ש אתיא וק"ל

דף ע"ז תוספות ד"ה ועוד מים כבר וכו' אבל קשה לר"י וכו' לפי' הקונטריס וכו' מאי שנא מגרוגרת שצמקה וכו' ע"כ. ונלע"ד דשאני יין להיות שאין ברביעית יין יותר מכזית קרוש והא איתיה מה שא"כ בגרוגרת אוכלין שפיחתה דהא צמקה דפטור וק"ל. ומה גם לסברת ר"ת בפ' הקומץ רבא דאוקי לסברת ר"ש שזורי דקתני אף היין הקרוש דחשיב משקה ופירש רבינו שמשון במס' טהרות פרק' ג' וז"ל וצריך להוסיף על דברי ר"ת ולומר דבקרוש וחזר ונמחה איירי דבתוספתא משמע דכל זמן שהוא קרוש אינו לא אוכל ולא משקה עכ"ל א"כ כיון דזה הזית הקרוש עדיין יין מיקרי וחזי להיות נימוח וחוזר לרביעי' חשוב הוא ומחייב על כזית הקרוש דבשבת בתר חשיבות אזלינן משא"כ בגרוגרת שמתמעט' ונחסרת משיעורה כמו שפירש הרמב"ם ז"ל שהחום יכלה לחות גוף הפרי ואף דאי תפחת חוזרת לכמותה