חפץ השם צה

דקאמר אפי' עיגולין מתוך עיגולין הכא במאי עסקינן שבורר לבו ביום. וכמסקנת אביי דהני מילי דאמרינן אוכל מתוך אוכל ואוכל מתוך פסולת דוקא בנפה וכברה הוא דהוי בור' הני מילי לאכול לאלתר אבל לבו ביום אפילו ביד אסור דכבורר לאוצר הוי וחזקיה סמך אמתניתין דלאלתר שרי כדאיתא בירושלמי וז"ל מתניתא פליגא אדחזקיה דאמר בורר ואוכל בורר ומניח רבי בון וכו' תפתר שהיו אורחים אוכלים ראשונה ראשונה ממילא דברי חזקיה מעיקרא לאו לאלתר הוא דאסר ובזה לא קשה מדי ועל כל פנים הרב המגיד לא גריס היו לפניו שני מיני אוכלין דא"כ קשה דברי רב המנונא דמוקי לה מותר באוכל מתוך פסולת ולא יברור פסול' מתוך אוכל דהיכי משכח' לה כיון דסוב' הרב המגיד בשיטת הרמב"ם ז"ל דאוכל מתוך אוכל חשבינן ליה כאוכל מתוך פסולת תמיד דכן אומרו ושני אוכלין הרי הן כאוכל מתוך פסולת משמע תמיד כן דינם וכן הוא לשון רמב"ם שכתב וז"ל הבורר אוכל מתוך פסולת או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר וכו' ע"כ משמע דאין חילוק. וכפי זה לא יתיישבו דברי רב המנונא כלל דפשיטא דמשמעות הברייתא לא ישתנה. והוא דוחק גדול. דאי גריס שני מיני א"כ מהיכא נולד דין זה דבורר אוכל מתוך אוכל מתלמוד דידן. ויש ליישב

תוספות ד"ה וכי מותר לאפו' וכו' והמתרץ ס"ד דפחות מכשיעור הוי דרך וכו' עכ"ל ולעיל גבי וכי מותר לאפות ולבשל לבו ביום לא הוצרכו לפרושי והמתרץ וכו' דזה פשיטא דמחלק בסברתו המתרץ דבו ביו' כדרך אכילה דלאלתר ולא ברירה הוייא מה שאין כן למחר הוי כבורר לאוצר. מה שא"כ לרב חסדא דחשיב לה ברירה הוי מלאכה גמורה ולא התיר ר"ח כי אם פחות מכשיעור פשיטא דפרי' שפיר רב יוסף דלהיותו סובר דהוי ברירה מלאכה גמורה אין הפרש בין כשיעור לפחות מכשיעור ושפיר פריך ליה ותירצו הם ז"ל דפחות מכשיעור וכו'. ופשוט

תוספות ד"ה מתקיף לה וכו' פירש בקונטרי' וכו' וקשה וכו'

נלע"ד דקושיא זו כלל אינה קושיא לסברת רש"י ז"ל. אלא שראיתי לבאר זאת הסוגייא כפי מה שהנאני בפירוש' דידה ובאגב תתורץ קושיא זו מעל רש"י ז"ל וצריך לידע כל כוונות הני אימוראי במאי קמיפלגי ובמאי מודים כל אחד ואחד לחבריה בדין ובסברא דבאמת פשוט הוא דהי מנייהו תליא פלוגתייהו בעיקר הדין ומנייהו בסברא והוא כהאי גוונא דאסדר לפניך

ודע דהבורר בנפה וכברה בכל גוונא חייב והוייא אב מלאכה גמורה וגם כן הבורר פסולת מתוך אוכל הוייא ברירה מלאכה גמורה ושני חלוקות הללו מוסכמים אליבא דכולי עלמא. וגם מוסכמים כולי עלמא בבורר אוכל מתוך פסולת דלא הויא ברירה מדתנן במסכ' יום טוב בית שמאי אומרים בורר אוכל וכו' ופירשו התם בהסכמה דלא הויא ברירה כי אם פסולת מתוך אוכל. ומה שכתבתי לך דבנפ' וכברה בכל גוונא הויא ברירה שם במשנה בית הלל אומרים בורר כדרכו וכו' אבל לא בנפא וכברה א"כ דבנפה וכברה ברירה גמורה בכל גוונא ואל תתמה דמשמ' מדברי בית הלל דלית להו הפרש בין אוכל מתוך פסולת לפסולת מתוך אוכל דכולהו לאו דרך ברירה בכך ודווקא נפה וכברה חשיבי בורר ולזה לא אסרו כי אם נפה וכבר' דווקא דלעולם פסולת מתוך אוכל כנפה וכברה דמו והוי בורר ואפילו הכי שרו בית הלל וטעמא דאסרו נפה וכברה משום דאושא מילתא ומחזי כבורר דלאו לצורך יום טוב אלא לימים אחרים לזה הוא דאסרו. וזה פשוט דליכא פלוגתא

אלא דהכא איכא הפרש בין הני אמוראי דהכא בשני עניינ' דחיובא האחד בבור' ביד אוכל מתוך פסולת לצורך מחר אית מאן דסבר דהיינו עולא דהוי כבורר לאוצר וחייב ובזה פליגי שאר האימוראים בעיקר הדין דלא מחייב דדבר זה אין לו ראייה זולת ממניתין דהכא ובהבטל הסי' נתבטל הלימוד זולת אביי דאדרבא מוסיף עוד לומ' דהבורר לבו ביום גם כן הוי כבורר לאוצר פי' ואפי' אוכל מתוך פסולת דטעמא כבורר לאוצר וסברי אביי ועולא דהבורר לאוצר אפילו אוכל מתוך פסולת חייב אלא דלעולא דוקא לצורך מחר הוי כבורר לאוצר. ואציגה לפניך שיעור דבריהם ז"ל עולא מוקי למתני' דמותר ביד ואפילו כשיעור בורר אוכל מתוך פסולת לבו ביום וחייב דקתני לצורך מחר אע"ג דהוי אוכל מתוך פסולת וביד כיון דמחזי כבורר לאוצר חייב ומתקיף לה ר"ח והכי פירושא ממה נפשך לדידי כהאי גוונא לא הויא בריר' ולדידך אי חשבינן להאי ברירה דיד ברירה אין הפרש וכו' ואי לא הוייא ברירה כאשר הוא האמת לאו בשביל דהויא לצורך מחר תעשה מלאכה והיא כפי האמת אינה מלאכה להתחייב עליה. ודע דבאמת דלהתיר לברור לצורך מחר אין מי שיתיר שיטרח ללא צורך יום טוב בכדי ח"ו ואיסורא איכא אבל להתחייב פליגי דלא מחייבי אי לא הויא ברירה מצד עצמה ופירש הוא ר"ח ז"ל דמוקמינן לברייתא בברירה דחייב עליה דהיינו נפה וכברה. אי נמי בבורר פסולת מתוך אוכל ומותר בפחות מכשיעור דזה מחזי כאוכל דבר דחזי ליה דרך אכילה

ומתקיף לה רב יוסף דעל כל פנים בורר וכי מותר בפחות מכשיעור וחולק ר"י בדין זה לכתחילה. ודע דלר"ח מה דמתיר בפחות מכשיעור לכתחילה היינו דוקא לאלתר ובלאו הכי אין להתיר לכתחילה ואסור מסברא ולא במתניתין וחייב כשיעור אפילו לאלתר בכל גוונא חייב ורב יוסף ועולא מודים בזה אלא דאיפשר שלא יתירו לכתחילה לבורר ברירה גמורה פחות מכשיעור. וכוונת רב יוסף היא דכולה מתניתין היא בבורר אוכל מתוך פסולת ומותר ביד דאין ברירה כהאי גוונא בין לבו ביום בין לצורך מחר להתחייב כשכברר אוכל מתוך פסולת דליכא למימר דבורר פסול' מתוך אוכל קאמר דזה כבר הכרחתי לעיל דהויא ברירה ולא היה מתיר ר"י ובקנון ובתמחוי אסור לכתחילה ואפילו לאלתר. והא דלא קאמר ולא יברור למחר ביד משום דבעי לאוקומי מתניתין כולה לבו ביום בענין אחד וחייב דקתני בנפה וכברה בכל גוונא בין לבו ביום ואפילו לאלתר. בין פסולת מאוכל בין אוכל מתוך פסולת נפה וכברה בורר גמור הוא בסברא זו מודים כולי עלמא בסיפא דקנון ותמחוי דחייב בעיקר הדין. ובקנון ותמחוי נמי איפשר שיהיו אוסרים ג"כ לכתחילה מסברא דסברא היא ומתקיף לה רב המנונא ליכא בינייהו כי אם משמעות דוקא דבעיקר הדין פשיטא דלא פליג אמאי דקאמר חיי' בנפ' ואיסורא דקנון ובחיובא דלמח' סובר כותיה דר"י וכר' חסדא דלא מחייב ביד כעולא אלא דהברייתא לא משמע ליה כן מינה כיון דקתני לא יברור ואם ברר חייב במאי דמוקמינן דלא יברור מוקמינן לואם ברר אי אמרינן דלא יברור בקנון גם ואם ברר בקנון ואי הויא ואם ברר בנפה גם לא יברור בנפה וכבר' ועל מי סמך התנא לומר שני מיני מציאות בחלוקה אחת בודאי דצריך לבאר דלא יברור הוי כקנון. וכדי שלא נפרש בסי' דברייתא ואם בירר קאי אקנון ותמחוי וחייב לזה צריך ג"כ לבאר דהוי