חפץ השם צד

מכבודו שהי' נבואה שכליית. ופירושו בעיני אדרבא נראה שהוא נבואה בלתי נאמנת לדעתי ולשכלי ע"ש דבריו: ודוק. זהו מה שנראה לי ליישב דברי התוספות ז"ל

דף ע"ד גמרא. ליתני כותש וכו' נראה דהוה מצי לשנויי דבכותש משלים לארבעים חסר אחת דמולחו ומעבדו חד הוא אלא משום דסובר הש"ס דהמשרטט הוי אב מלאכה כדלקמן לזה עייל לה בהדי אבות וכותש בכלל דש לפירוש רש"י ולפירוש התוס' ז"ל כותש מעיקרא לאו מלאכה גמורה היא: ופשוט

גמרא והתניא חייב וכו' ולא קשי' הא בקנון וכו' טעמ' דהכי לא קא מקשו מדי קנון ותמחוי קתני וכו'. דשאני אי מוקמינן לכולה ברייתא בענין אחד פשיטא דמצי למימר הכא במאי עסקינן כה"ג שכן דרך הש"ס כד מקשי ורמי תרי מתני' משני כאן וכאן מה שא"כ כד נחית תנא לחלק בעניינים כמתני' דלעיל פשיטא דצריך לפרש תנא אהיכא קאי ופשוט

שם רש"י ד"ה שכן עני וכו'. וזורה ובורר וכו' פירוש דקשה כשם דלא תני כותש וסמך אדתני הדש הכי נמי לא הוה ליה למתני המרקד דהויא בכלל בורר. לזה השיב דסידורא דפת מה שא"כ כותש דאינה בסידורא דפת שכן עני וכו' זהו פשוט דבריו

אלא דקשה לי למאי דמוקמינן בסמו' כד בעי מניינא למה לי ושאני שאם עשאום כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת דמשמע דחוץ מאלו הוו תולדות דהני אבות ונפקא מינה דאין אב חוץ מהני אבות להיכא דאלו חלל לשבת ועבד כל מלאכות שבעולם לא משכח' דמחייב על שבת אחת יותר מהט"ל חטאות וכפי זה דכותש נמי הויא אב מלאכה מחייב ארבעים כיון דהויא כותש במשכן אי איעביד לה בהדי דש דש חייב תרתי. בשלמא לפירוש התוספות ז"ל דמשמע מפירושם דטעמא דלא חשיב לה משום דלא חשיבא ונפקא מיניה דאי עביד לה בהדי דש לא מחייב תרתי שפיר אלא לפירוש רש"י ז"ל דקאמר דהוי אב תיקשה כנזכר

ונלע"ד דלא אתא מניינא לומר אלא דחייב על ארבעים חסר אחת ט"ל חטאת מה דלא הוה שמעי' אי הוה תני אבות מלאכות הזורע וכו' דהוה אמינא דאתא תנא לאשמועינן מה הם המלאכות דחייב העושה שום אחת מהם וקרי להו אבות דהוו במשכן ובמה דקתני מניינא דט"ל שמעינן דהעושה כולם בהעלם אחד חייב ט"ל חטאות דזה חידוש וזיל בתר טעמא וממילא כל דדמי להו דהוו במשכן אין הכי נמי דמאי שנא והאי דקתני בסיפא אלו אבות וכו' לאו למעוטי דליכא אבות אחריני דפשיטא דאיכא כגון כותש אלא למעוטי מר"א דפליג דאף אי עביד מלאכות אחריני דלא היו במשכן בהדי הני דחייב עד אלף חטאות. ובזה אתי שפיר מה דאמר הש"ס לקמן דף ע"ה ע"ב חסר א' לאפוקי מר' יהודה דמוסיף שובט ומדקדק. ולכאורה קשה מהיכא ס"ד להוסיף חוץ מאלו דאיצטריך למעוטי שובט ומדקדק דרבי יהודה דאם באת להוסיף הרי אני מוסיף עד שרבו התולדות על האבות וכמו שפירשתי אתי שפיר דדוקא לגבי דלא הוו במשכן חוץ מאלו הוו תולדות ולא מחייב עלה במקום אב. ואה"נ שאר מלאכות דהוו במשכן דלא גרעי וכפי זה הוה אמינא דשובט ומדקדק נמי אבות להיות דהוו במשכן מדי דהוה כותש דלא תנא ליה קמ"לן חסר אחת דדוקא. וטעמא כמו שפירש רש"י ז"ל שם דשובט הוא עצמו מושך מה שא"כ כותש דפשיטא דלאו דש ממש דדמי לזורה ובורר דמשונים וחשיב להו כתרתי. והמפרשים ז"ל לא דקדקו בדברי רש"י ז"ל המצטרך וזהו הנכון בדברי רש"י ז"ל ותו לא מדי. והוי יודע דודאי דרבי יוחנן לא אתא לאשמועינן אלא דחייב כמה חטאות דהכי תמצא דקאמר רבי יוחנן גבי ההיא דקאמר הש"ס ביבמות אחותו דכתיב בה כרת למה לי ואמר רבי יוחנן דאם עשאן בהעלם אחד חייב תרתי א"כ דאין כוונתו כי אם לחייב תרתי ולא לארבעים: ודוק

תוספות ד"ה שכן עני אוכל וכו' ואם תאמר לחשוב מ"מ כתישת וכו'. לכאורה תיקשה מריה דאברהם מה יגריע מה יעדיף אם העני עושה או לאו להיותה מלאכה וכן לאידך גיסא והטעם הוא דכי קאמר קרא לא תעשה מלאכה לא ידענא מאי היא דקרא לה מלאכה. וכאשר קרא למעשה המשכן עשייתו מלאכה גמרינן כל מלאכות דהוו במשכן והם מלאכה דאסר הכתוב והכתישה להיותה אינה מעלה ומורדת במשכן דמשכחת לה בלאו הכי שכן עני וכו' לאו אדידה קארי הכתוב מלאכה דגמרינן מינה מלאכ' שבת מה שא"כ שאר המלאכו' דלא סגי בלאו הכי לא וזה לפי' דגרוע' מה שא"כ לפי' רש"י ז"ל מעיקרא לא קשה מדי דמלאכה חשובה היא וחייב עליה בהדי דש להיותה במשכן: וק"ל

תוספות ד"ה היו לפניו וכו' דבאוכל מתוך אוכל שייך בורר ע"כ פירוש והא עדיפא מבורר אוכל מתוך פסולת דהא חזקיה סבר דאוכל מתוך אוכל הויא ברירה ואפילו הכי נסתפק בו הש"ס דלא סבר חזקיה דאיכא בורר בבורר אוכל מתוך פסולת. וחילק דשאני תורמוסים וכו' אלא דרש"י ז"ל סובר דדין זה לא הוזכר בש"ס בתלמוד דידן כלל. אלא דקשה לי ממה שכתב הרב המגיד משנה בסברת הרמב"ם ז"ל שהסכים ופסק כר"ח ובסוף דבריו כתב דבורר אוכל מתוך אוכל הרי הוא כבורר אוכל מתוך פסולת. כפי זה תקשה כיון דבפירוש אמר חזקיה בירושלמי אוכלים מתוך אוכלים חייב א"כ הכי נמי אמרינן דטעמ' דתורמוסים כדלקמן דסובר אוכל מתוך פסולת הוי בורר בשלמא לפירוש רש"י ז"ל אמרינן דהש"ס דידן לא ידע כלל מההיא מימרא דחזקיה אלא לדידם דאוכל מתוך אוכל הויא ברירה א"כ גם אוכל מתוך פסולת הויא ברירה. ויש לדחות שהם ז"ל לא סבירא להו כדברי המגיד משנה וסברי דשאני כשבורר אוכל הגרוע מתוך אוכל החשוב דדמי לבורר פסול' מתוך אוכל הויא ברירה כהאי גוונא מה שא"כ אוכל מתוך פסולת דלא הויא ברירה לא דמי ושרי. תינח לדידם אלא לדברי המגיד קשיא. ונראה דלדברי המגיד ז"ל לא קשה דאזיל לשיטת רמב"ם ז"ל דבפסולת מתוך אוכל אפילו בידו אחת חייב דזהו בורר והתורמוסים אפי' בורר בידו אחת חייב וזה לא יהיה כי אם אי הוי פסולת מתוך אוכל דאי חשבינן ליה כאוכל מתוך פסולת או כאוכל מתוך אוכל לא הוי חייב ביד כי אם בנפה וכברה. וזה נכון היטב ליישב הקושיא ואמיתי. ואל יקשה בעיניך ותאמר לעול' מוקמינן לדברי חזקיה באוכל מתוך פסולת וטעמא דחייב הכא במאי עסקי' דבורר לבו ביום כאביי דנעשה כבורר לאוצר וכו' דזה לא מיסתבר דאי הוה טעמיה דחזקיה ועיקר חידושו הוא לבו ביום דהוי כבורר לאוצר העיקר חסר ומאי איריא תורמוסים דמשמע דעיקר האיסור הוא להיותם תורמוסים. וכפי זה האיסור תלוי לבו ביום דליתיה במילתיה והעיקר חסר מדבריו: וזה פשוט

אלא דקשה לי מהירושלמי דאמר בפי' וז"ל לדעתיה דחזקיה אפילו עיגולין מעיגולין ורמונים מרמונים הויא ברירה ע"כ ואם כן כהאי גוונא לא שייכא נפה וכברה ואפילו הכי אסר. ויש לומר דמוקי' לדברי חזקיה דהתם