חפץ השם פח

והרהור הכל דבר אחד. ועדיין תיקשה תינח עגיל וכומז לכפרה. אצעדה וצמיד וטבעת מאי עניינם. לזה הביא הש"ס דברי רב ששת דאמר הכל דבר אחד דהמסתכ' באצבע וכו' במקום התורפה וצריכין להביא כפרה ולזה הביאום פקודי החיל אנשי אמת: וק"ל

רש"י ד"ה דאיכא למיפרך וכו' והוא הדין דהוה מצי למיפרך אגזירה קמייתא פי' לאצרכויי הפנאה ואיכא למיפרך באופן אחר מה וכו' תאמר וכו'. ופשוט

ע"ב תוספות ד"ה רב ענני וכו' נראה דהלכה כר' ענני מדאמר לכאורה אמרינן דעיקר הראייה דהלכה כר' ענני מבשל סופרים. ועוד נראה לי לפרש דהא דקאמרי התוספות ז"ל נראה דהלכה הוא סברא בעלמא למה שאמרו מדאמר לאו הכרח להלכה אלא קושט' דמילתא דנפקא מינה דאי הוה אמר למילתא משמיה לא הוי אמרי הלכה אי נמי דכוונתם דכיון דר' ענני שבק למתני' דבהכרח דהאמורא יודע המתניתין ועם כל זה בחר לומר דהלכה כרבי ישמעאל שמע מינה דכן הלכה מה שאין כן רבא אפשר להיות שלא ראה דברי רבי ישמעאל מה שאין כן רבי ענני דחזא לתרוייהו

דף ס"ה אמר אביי שמע מינה כולהו וכו' קצת קשה דילמא דלא בעינן כי אם שוכתא וצורתא לפירו' רש"י ואקושא לא בעינן. וי"ל דליכא מציאות אחר דאית ביה שוכתא וצורתא ולא הוי אקושא וכולהו ממילא הוא. ופשוט. ולפי התוספות ז"ל לא קשה גם כן מדי דכולהו בעינן וצורתא לחוד לא מעלי דאם כן תיקשה דלעביד דעץ ולצור עליה צורתא דסלע. והש"ס לא הוצרך להאריך: וק"ל

שם גמרא. ועביד להו מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי. פי' ביומי ניסן דוקא דאז הוייא הפשרת שלגים מתוספת על מי גשמים ובזה מתגברים הנהרות מה שא"כ אדר הקודם ואייר שאחריו שלא היו צריכין למקואות ונראה לי דאבוה דשמואל סבירא ליה ג"כ הא דאיתא במס' תענית דאין טפה יורד מלמעלה שאין טפיים עולין כנגדו מלמטה דלא פליג אבוה דשמואל אברייתא דתניא רשב"א אומר אין לך וכו' ורמי הש"ס התם אברייתא אחרת דתני טפיים וכו' ושני כאן וכו' משמע דגם סתמא דתלמודא מסיק להא על כן נראה דודאי דוקא ניסן מהפשרת שלגים דהוו בלחודייהו אז רבו הנוטפי' על הזוחלים מה שא"כ הגשמים דהוי ג"כ מלמטה בכפלי' וליכא למימר שרבו הנוטפים על הזוחלים. והא דנקט מפצי ביומי תשרי לאו דוקא בתשרי אלא לענין מפצי כי אז מתרבה הטיט בנהרות ומתעבה וחציץ ולהכי עביד להו מפיץ בתשרי מה שא"כ בשאר ימות השנה שהיו טובלים בפרת ולא היו צריכין למפיץ כי אין טיט עב דחייץ: וק"ל

ע"ב תוספות ד"ה מפצי וגו' ור"ת פירש וכו' שלא יראו אותם וכו' עכ"ל לפי' ז"ל תיקשה מאי אירייא ביומי תשרי דהא דוקא ביומי ניסן הוא עביד להו מקואות דאין לומר דפירוש ביומי ניסן ומשם ואילך עד תשרי מקואות ומתשרי ואילך עד ניסן בנהר ולאו דוקא ניסן ותשרי דזה מהבל ימעט. תינח ניסן לגבי תשרי אלא תמוז לגבי אדר איך יתכן דתמוז דליכא דלא גשמים ולא הפשר' שלגים עביד להו מקואות והוו מי הנהר גשמים ביומי אדר דכבר עברו ששה חדשים מגשמי רצון מיבעיא דפשיטא דרבו הנוטפים לא עביד להו מקואות ג"כ מכ"ש ואין לומר דעביד להו וכו' ביומי ניסן היינו עד יומי ניסן דהיינו עד ניסן מראש השנה וביומי תשרי עד יומי תשרי. וגם כן אין לומר דוקא בתשרי הוו טובלות בנהר. דליכא לא גשמים ולא שלגים דדברים אלו אין להם שחר ואיני צריך להאריך בדחייתם ונראה דהוא הדין דהוו מצו למיטבל בכולה שתא בנהר אלא דהוו טבלי במקוה דעביד ליהו בניסן. ועיין בהר"ן ז"ל. ופשוט

ע"ב תוספות ד"ה דאמר שמואל וכו' וא"ת וכו' וי"ל כדאיתא במסכ' תענית וכו' עכ"ל. קשה לי תינח בדאיכא גשמים. ומתרבה תלינן בטפיים מלמטה ובדליכא גשמים כגון ביומי ניסן בהיכא דליכא כי אם הפשרת שלגים וקא חזינן דמתרבי מאי איכא למימר והכא ליכא לשנוי טפיים מלמטה ע"כ נראה לי דכוונת שמואל היא דאע"ג דקא חזינן דגדל בימי הגשמים לאו מחמת הנוטפים אלא מאת השם ב"ה הוא מתברך מכיפיה כשיורדים בו הגשמים מלמעלה הוא פרה ורבה מאיליו היינו מכיפיה מיברי' ותשכח שעדיין לא ירדו גשמים כשיעור. והנהר גדל בכפלים כיוצאי מצרים. אלא דקשה לי על דרך זה מנא ליה להש"ס לומר דפליגא אדשמואל. הרי ע"כ לכל הפירושים נהרא גדל מחמת הגשמים או מהתהום הוא ממה שמתברך מכיפיה בירידת הנוטפי' וי"ל דשמואל סבר דמשכחת לה שמתרב' הנהר ומבריך מצד עצמו ג"כ מבלי הנוטפי' כלל. וגם בירידת הנוטפין מתברך הוא מכיפיה. ובזה הוא דפליג אדרב דאמר סהדא רבא פרת דלפי' שמואל אין כאן עדות דילמא מכיפיה הוא מתברך ולא מחמת מיטרא דבמערבא. ובזה לא קשה מאי מסייע ליה דקאמר הש"ס מסייע ליה לרב הא דאבוה דשמואל וכו' דממה נפשך אם סובר הש"ס דמילתיה דרב בדסהדא רבא וכו' וכוונתו דרבי מהנוטפים קשה הרי לפי מה שפירשתי דדוקא ביומי ניסן הוא דאסר אבוה דשמואל דאיכא גשמים וניתוספו עליהם הפשרת שלגים וכמו שפירש רש"י ז"ל וזה לשונו שביומי ניסן הנהרו' גדולים מהגשמי' של ימי החורף ומהפשרת שלגים דמשמע דמהגשמים לחוד לא. ולדברי רב מהגשמים לחוד מתרבה ואסור בכל ימי החורף וכו' מה שא"כ לאבוה דשמואל דוקא ניסן כנזכר ומאי מסייע ליה ואם סברת הש"ס בדברי רב סהדא רבא דג"כ עולין מלמטה טפיים פי' ואינו רבה מהנוטפין תקשה שתי קושיות חדא מנא לך דפליג אדשמואל. ועוד מאי מסייע ליה איכא הלא כולי עלמא מודים בזה. וגם החוש ירגיש בו דהא קא חזינן וכו'. ובמה שפירשתי אתי שפיר דשמואל סבר דמכיפיה מבריך בלי הגשמים וגם בגשמים מתעוררים הנהרות ומתברכין מכיפייהו מה שא"כ לרב דסהדא רבא וכו' אם כן לא סבירא ליה מכיפייה אלא מהגשמים ולא יכחיש הטפיים מלמטה דזה נראה מוסכם. אם כן נקוט מיהא בידך דמתרבים מחמת הגשמים אבל לא מצד זה יהיה אסור בזוחלין ונפקא מינה ליומי ניסן דאיכא תרתי הגשמי' והפשרת שלגים וחזרו לאחוריהם מי תהום ונצטרפו גשמים והפשרת שלגים ורבו על מי הנהר ביומי ניסן. ובזה אתי שפיר ולא קשה נמי אמאי לא קאמר הש"ס מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין וכו'. דהא לדידיה דאבוה דוקא ניסן דאיכא תרתי אלא דקשה לי לדידיה דשמואל הלא אי איכא נוטפין. איכא כנגדן עולין מהתהום בכפלים. ויש ליישב עולין ויורדין אח"כ ונשארים מי גשמים: ודוק

תוספות ד"ה הקיטע וכו' הקשה ר"ת במס' יומא משמע וכו' וי"ל דהכא נמי וכו'. ק"ק מאי משמע דקאמרי הלא הכי איתא בש"ס התם בהדייא. ועוד דבריהם ז"ל דקאמרי וי"ל דה"נ וכו' אינו מדוייק מ"ק ונראה לי דכוונתם ז"ל לומר משמע דהכי הוייא המסקנא דיכול הדוחה לדחות דהש"ס ס"ל כההוא אימורא דמפרש התם מעיקרא היפך זה ומה דפריך התם הש"ס איפשר דאית