חפץ השם פה

מתניתין בלצדדים וקא קרי ליה תכשיט בהכרח לפרש הכי: ודוק

ע"ב גמרא. חיפהו כולו במסמרו' וכו' נראה לי דהיינו אע"פי שעשאו בצורת סנדל המסומר הוסיף עליו שחיפהו וכו' הוא דקמ"לן דאפילו הכי שרי: ופשוט

שם גמרא. השתא דאתי להכי לר"י נמי וכו'. ולעיל כיון דאשכח הש"ס לאוקומי כרבי נהוראי לא נדחק לחלק בין נטוי וכו': וק"ל

תוספות ד"ה השתא חמש וכו' ולקמן בפ' מפנין הוצרך לכל זה לפרש כוונת שמואל ג"כ דלא תימא דסברא זו דאפי' טובא ליתא אלא לסברת שמואל דפרק מפנין. ורבנן פשיטא דפליגי עליה בהאי סברא כדמוכח התם גבי ההיא דמפנין לזה הוצרך לתת טעם דלרבנן דלעולם סב' דאמרינן ואפי' טובא כלשון בני אדם וטעמא דהתם משום טורח שבת והשתא תיקשא אי תימה דאיכא טירחא היכי פליג שמואל בשלמא מעיקרא אמרי' דפליגי אם כלשון בני אדם ואפילו טובא. משא"כ השתא וכו' לזה פי' הם ז"ל דטעם שהוכרח שמואל לפרש ואפי' טובא לאו בהאי תלוי פלוגתייהו אלא דסבר אפי' טובא מצי לפנות ובזה פליגי ולעולם בפירוש הענין מצד עצמו דאפילו טובא לא פליגי: ופשוט

דף ס"א גמרא. וחייא בר רב אמר באותה שאין בה מכה וכו' נראה לומר לפי הסברא דלא גרע אותו שיש בו מכה משאין בו. וה"ה באותו שיש בו מכה ואף קאמר ופלוגתייהו בשאין בו מכה אלא דמהש"ס לא משתמע מדקאמר ואף ר"י סבר וכו' ומאי ראייה כפי זה דהוא הדין ויש ליישב ודוק

רש"י ד"ה דמומחה גברא וכו' שעשה אדם זה קמיעא זו וכו' יש לדקדק מאי מילת זו דקאמר דהו"ל שעשה אדם זה קמיע אחד לשלשה אנשים. ונראה לי דכוונתו לומר לחש זה בשלשה קמיעים. והיינו שדקדק רש"י בסמוך שריפא כתב זה ובזה לא קשה מה שהקשו התוספות ז"ל לקמן בע"ב בד"ה תלת קמיעין לפירוש. ויש ליישב שפירשו התוספות בדברי רש"י והקשו דאם בענין זה קרוי חד קמיע לשלשה גברי דלעולם חד קמיע לשלשה גברי דוקא חד משמע. והכא דקדק רש"י ז"ל קמיע זה כאילו אמר מן קמיע זה. ודוק

תוספות ד"ה אע"ג דלא ממחי קמיע. קשה לרשב"א פירוש להיות דגברא אתמחי להאי לחש ממיל' קמעי אתמחי דאי לא אתמחי הלחש היאך אתמחי גברא וא"כ מאי פי' אע"ג דלא אתמחה קמיעא והא מומחה הוא מצד הגברא ולאיזה ענין לא אתמחי קמיעא ומכח זה הייתי אומר דפי' אע"ג דלא אתמחי קמיעא כגון שאבד הקמיע המחאתו שלא הועיל ואפילו הכי כיון דגברא שכתבו מומחה הוא שפיר דמי והיינו טעמא דקא' אע"פי דלא איתמחי קמיעא ולא די ליה באומרו לא תימא עד דאתמחי גברא ואתמחי קמיעא אלא עד דאתמחי גברא ולמה הוסיף לומר ולא איתמחי קמיעא. לזה פירש רשב"א תדע לאיזה ענין קאמר אע"ג דלא איתמחי קמיעא הוא להיכא דאבד הרופא המחאתו והכי פירוש' אם אתמחי גברא אע"ג דלא אתמחי קמיעא מצד עצמו דאמטו להכי ישאר בחזקתו אף אם יאבד הרופא המחאתו אלא דבאבוד הרופא המחאתו נאבד גם הוא וכאילו לא אתמחי אפי' הכי שרי. ולא בא רשב"א לפרש אלא שיעור מלת אע"ג דלא אתמחי קמיעא ולומר מצד עצמו ואם היה מפרש הכי רשב"א הייתי מקש' סתם קאמר דלא אתמחי קמיעא לזה עבד מציאו' להיכא דאבד דאזלא אתמחי קמיעא כלל לא מצד עצמו ולא מצד הרופא דכבר אבד המחאתו וכפי זה פי' ולא אתמחי קמיע היינו להיכא דאבד הרופא וכו' ודוק. וראיתי למהר"של שפירש מה שפירש וג"כ מאיר עיני חכמים ולא ניחא לי כלל פשיט' לי שלא נתכוונו התוספות לדבריהם כאשר הם רחוקים בעיני כל רואם ותו לא מידי ממה שפירשתי

ע"ב תוספות ד"ה תלתא קמיעי וכו' קשה לרשב"א קמיע שלשה הכי אתמחי וגו' קצת קשה דילמא לא אמרינן כמו שפי' הרשב"א לעיל בד"ה אע"ג וכו' דנפקא מינה להיכא דאבד להמחאתו

ונראה לי דהכא לא סבירא ליהו לשנויי הכי להיות דכי קא מתמחי קמיעא כבר הומחה גברא ותלינן בהמחאת גברא וממילא כד אבד גברא להמחאתו נתבטלה ג"כ המחאת הקמיע כיון דהמחאת הקמיע היתה מחמת גברא לחוד. לזה תירצו התוספות שבאו כאחד המחאת גברא והמחאת קמיעה ובזה הוא דאמרינן אחר האמת דברי רשב"א כהאי גוונא דאפילו אבד גברא המחאתו נשאר הקמיע מומחה מצד עצמו: ודוק

בא"ד וי"ל כגון דשני קמיעין וכו'. קשה לפי זה מאי קא בעי רב פפא. הא בהכרח לומר הכא דפשיטא ליה דגברא לא אתמחי אלא בשלשה גברי דאי לא תימא הכי הגע עצמך הקמיע הג' ריפא לאחד מהנך שני גברי הא אתמחי גברא והדרא קושייא לדוכתין. וי"ל דאין הכי נמי לאותו הצד במצדדי הבעייא דאתמחי גברא בחד גברא אמרינן לפי' רשב"א דאע"ג דאתמחי גברא קודם להמחאת קמיעא ואבד גברא המחאתו נשאר הקמיע מומחה כיון שריפא שלשה פעמים זה הקמיע. ודברי התוספות הכא הם לצד מצדדי הבעיא דלא אתמחי גברא בחד וכו' ותו לא מידי: ודוק

תוספות ד"ה הא לאמחויי קמיע וכו' פי' הקונטריס דקמיע לבדו מומחה על ידי אדם זה תימא דהוא בעצמו פי' וכו'. ונראה לעד"ן דרש"י ז"ל כוונתו כך היא ולא קשה מידי ושאני לעיל שפי' רש"י ז"ל דבעינן שלש רופאים למיהוי מומחה הקמיע מיד כל אדם להיותו מומחה לחולי א' דוקא כדדייק מתני' כל שריפא ושנה ושילש מה שאין כן בדברי רב פפא דקאמר תלת קמיעי תלתא זימני יכולין אנו לומר אפילו שלשה מיני חולאים ולהיותו הקמיעי מומחה לחולאים כיון שהמומחה לשלשה מיני חלאים איגלאי מילתא דמחמת הקמיע המחאתו ולא מצד גברא שהוא מומחה לכל הקמיעין כמו הקמיע. ובזה אפילו מיד כל אדם דאין הדבר תלוי כי אם בקמיע ולא בגברא כי הלחש מסוגל לכל מיד כל שיכתבהו מועיל. וקצת הוכחה דכמו דעבדינן הפרש בהמחאה דגברא בין ג' קמיעי של לחש אחד לג' גברא דלא אתמחי גברא אלא לאותו לחש ובהיכא דשלשה קמיעין של שלשה מיני לחש אתמחי גברא לכל הקמיעים. הכי נמי עבדינן הפרש בקמיע בין ריפא חולי אחד ג' פעמים דלא אתמחי אלא מיד אדם זה. ובין ריפא שלשה מיני חלאים דאתמחי מיד כל אדם אע"פי שאינם דומים ממש מ"מ עבדינן שינוי ביניהם ולא אמרינן דחזר בו רש"י ז"ל. ומה שפירש רש"י לקמן בד"ה קמיעא אתמחי מיד כל אדם אף בהיכא דלא אתמחי גברא דלא כתב כי אם חד קמיע זה יכולין אנו לדחות קאי זה להיכא דכתבו הלחש זה ג' בני אדם דאף כה"ג איתמחי קמיע ואה"נ אי לא כתב הקמיעים כי אם אדם אחר אז אמרינן אתמחי קמיעא מיד אדם זה והא