חפץ השם עט

דף מ"ה רש"י ד"ה עד מוצאי י"ט האחרון וכו' דאי משום סתירת אהל כי מטא חולו של מועד לישתרי. קשה מהכא משמע דבהני נויים שייך בהו סתירת אהל כפי זה היכי קאמר דמהני תנא' דקתני ואם התנה עליה וכו' דהתם בהמביא קאמר הש"ס באומר איני בודל מהם כל בין השמשות ונתן טעם רש"י ז"ל כיון דלית בהו סתירת אהל מצי למימר איני בודל וכו' מה שא"כ עצי סוכה דלא מצי למימר איני בודל כל בין השמשות דע"כ יהיה בודל משום סתירת אהל לא מהני תנאה והכא לא מצי הש"ס למימר אתאן לסוכה דעלמא דהכא ליכא כי אם סוכה דמצוה. וא"כ אי הוי בהו סתירת אהל גם בהו לא מהני תנאה. ונראה לתרץ דה"מ דאמרינן שאין בנויין סתירת אהל בהיכא דגילה דעתו דלא בדיל מנייהו כל בין השמשות דלא בטילנהו אגב סכך ממילא מה שא"כ בהיכא דלא התנה אע"ג דאחר האמת אין בהם סתירת אהל אלא מצד דכיון דעבדינהו לצורך סוכה בטילנהו אגב סכך והוו כסכך עצמו ויש בו סתירת אהל מידי דהוה ולא מן הסמוך דאסור מה שא"כ אם אמר איני בודל לא בטילנהו אגב סכך ושרי: וק"ל

תוספות ד"ה מקמי חברין וכו' ומאי דק' מיבעיא בנר חנוכה וכו' גם להיותם סוברים דאין רגילות לחפש בבתי' כמו שפירשתי לעיל דף כ"ב עכ"ז בהיכא דאירע וירא שלא יראוהו: ופשוט

תוספות ד"ה אלא שמן שבנר וכו' תימא לר"י וכו' טפי וכו' גרוגרות וצימוקין וכו' יכולין לומר דטפי ניחא ליה להש"ס למינקט דדמי לבצים וחטים דחזו שמן נמי חזי משא"כ גרוגרות דלא חזו: וק"ל

ע"ב תוספות ד"ה לדבריו דר"ש ותי' וכו' מ"ס דיבור נראה לתרץ דטעם הש"ס דקאמר אב"א הוא משום דמצי הדוחה לומר דדוקא במגו דאיתקצי סבר לה ר' כר"ש אבל בשאר המוקצה בעודו בסיב' הקצאתו סובר דאסור כהא דפצעילי תמרה דאע"גב דר"ש לית ליה מוקצה בהא אסר אי לאו דברי רבי דאמר דלית ליה דווקא גרוגרו' וכו' הכא נמי לסברת רבי בהא דוקא הוא דאית ליה היתר במוקצה במגו. א"נ במחמת מיאוס לכשתמצא לומר כמו שפי' רש"י ז"ל בההיא דקאמר הורה במנורה כר"ש בנר הוא מחמת מיאוס אפילו הכי אסר בהא דפצעילי תמרה: וק"ל

תוספות ד"ה דאית ביה ביצה דאסור וכו' ואיפשר וכו' והוצרך לגזירת משקין שזבו לאסור אפילו ביצת תרנגולת העומדת לאכילה ביום טוב דאין בה משום מוקצה ואפילו הכי אסורה ביצתה משום משקין שזבו וגזירה וכו': ופשוט

תוספות ד"ה אין לנו וכו'. קשה לרשב"א וכו' הא אמרינן וכו' הכל מודים בסיכי זירי ומזורי נראה לי להיות דרבי אחא עשה הפרש בין ידו אחת בין נטלת בשתי ידיו. לזה אמר רבי יוחנן דאסור לכשתמצא לומר דקובע לה מקום כהאי גוונא מתיר ר"ש כדמשמע מרבי אחא דהתיר בידו אחת: וק"ל

דף מו ע"ב מתיב רבא מוכרי כסות וכו' ומה שפירשו התוספות לעיל דף מ"א ע"ב ד"ה מיחם שפינהו דבשאר איסורין לא שנא ליה לר"ש אלא דווקא בשבת שמלאכ' מחשבת אסרה תורה היינו דווקא לגבי מלאכת מחשבת בהיכא שמתכוין כההיא דגחלים דמתכוין לכבות דכוותה בשאר איסורין חייב ודוקא בשבת מתיר ר"ש מה שאין כן בשאר איסורי' המשל גבי כלאים אם היה מתכוין להתחמם להנא' הבגד אי אמרינן שבזה מתייפה הבגד ומשביח אע"פי שאין כוונתו להנאת עצמו חייב אבל בהיכא שאין מתכוין לחמה ולגשמים שוה שבת לשאר איסורין ושרי: ודוק היטב. פרק במה טומנין פ"ד

דף מ"ח ע"ב תוס' ד"ה וכי מה בין זה למגופת החבית דא"כ מאי משני זה חיבור וכו' והנה לרש"י ז"ל לא חש לזה להיות כי אחר דסתימת החבית במגופה לא מיקרי חיבור הרי היא כאילו היא פתוחה ואין איסור עוד גם בגוף החבית דהוה ליה לעין יפה קא מיכוין. ואיפשר דאי לאו האי טעמא הוה אסיר הא דלעין יפה קא מכוין ואפשר נמי דהא דלא משני הש"ס הכא לעין יפה וכו' כדמשני התם כי היכי דלא למשמע מינה דאפילו בכי האי גוונא דאינו חיבור אי לא הוי לעין יפה חייב חטאת לזה וכו' והא דלא משני גם כן בפרק ח' התם חיבור וכו' דסבירא ליה להש"ס דאפילו אינו חיבור הוה אמרינן מדרבנן לפתחא קא מיכוין. ואין לפרש כמה דמפרש דטעמיה דרב כהנא לסברת רש"י ז"ל היא דקא פריך ממגופה לחדש דמשמע ליה מתיז ראשו גם המגופה לחודה ובהא ליכא למימר לעין יפה קא מיכוין להיותו מתוקן כפתח ודמי למברז וכו' דלפי פירושם קשה ממה שפירש רש"י ז"ל בפרק חבית אהא דקאמר הש"ס דאי לעין יפה קא מיכוין לפתוחי מפתח ופירוש רש"י ז"ל לפתוחי וכו' יטול מגופתה אלמא בנטילת מגופת' לחוד הוי לעין יפה ודלא כהמפרשים דהיתה המגופה הוא מטעם אינו חיבור ולאו מטעם לעין יפה. ופשוט

תוספות ד"ה חיבור עד שיתחיל וכו' עד ס"ד קשה תינח תרצו התוספות ז"ל ההיא דמסכת פרה משום דלא קתני עד שיתחיל ומה יתרצו במשנה ערוכה דקתני ג"כ עד שיתחיל דתנן במסכת עוקצין פרק ב' משנה ו' וז"ל כיוצא בו שלל הכובסין והבגד שהו' תפור בכלאי' חיבור עד שיתחיל להתיר ע"כ לשון המשנה וא"כ הכא קתני עד שיתחיל להתיר. ונ"ל דאהא קאי הש"ס ובזה מעיקרא לא קשה ההיא דפרקין: ודוק. פרק במה בהמה פ"ה

דף נא ע"ב תו' ד"ה או דילמא כל נטירותא וכו' ואורחי' נמי בהכי משמע מדבריהם דבר דהוי אורחי' בהכי אע"פי דהוי נטירות יתירתא שרי ויש ראיה לדבריהם דהא אפילו לרב דסבר נטירותא יתירתא אסיר מודה בהיכא דאורחיה כההיא דקשרה בעלה במוסרה דמוקי לה רבא כיון דדמיה יקרים ומשנולדה עושין לה כן ואורחא בהכי ושרי אלא דקשה לי למה פליגנהו תנא דמתני' לגמל ולובדקי' לתרי בבי לערבינהו וליתנינהו גמל ולובדקים באפסר. בשלמא הא דמפליג תנא בין נאקא בחוטם ולא קתני גמל ונאקא בחוטם ואפילו הכי קא בעי הש"ס גמל בחוטם ולא מפשיט מדפליגנהו הוא משום דמצינן למימר לעולם הוא הדין בחוטם שרי גמל והא דלא עריבנהו תנא דלא למימר דדוקא חוטם הוא דשרי דומיא דנאקה דבעייא נטירותא בחוטם כיון דתנא בחדא מחתא קתני ליהו מה שא"כ לובדקים להיות דסגי באפסר ליעריבנהו גמל ולובדקים וכו' וכי תימא דאשמועינן דלובדקים שרי בפרומביא מהיכא קס"ד דאסיר וא"כ מוכרח לומר דנטירותא יתירתא אסיר וסד"א דהוא הדין לובדקים בפרומביא אסיר קמ"לן דשרי. וליכא למימר דהיא גופה קמ"ל דנטירותא יתירתא שרי דאע"ג דפרומביא יתירתא ללובדקין אפ"ה שרי וממילא כל נטירותא יתירתא שרי זה אינו דכיון דהלובדקים דרכן בהכי