חפץ השם עח

דהתם הנחת המוקצה לצורך ההיתר הוא ולא לצורך המוקצה שפיר דמי חשבינן ליה כשוכח להתיר דהיתכן דמוקצה הקדירה בשביל הכסוי נמצא טרח בע"ש ולא יאכל בשבת ודיינינן ליה כשוכח אף דמניח מה שא"כ הכא דהנחת המוקצה לצורך המוקצה לא דיינינן מניח כשוכח ואסור: ופשוט

תוספות ד"ה מוכני שלה וכו' דאי חזי למדרס לא שייך בה מדיר וכו' כדמוכח וכו'. לכאורה זו אינה ראייה ויכול למימר דפירוש הש"ס דקאמר התם בהנך דחזו למדרסאות הוא וחשבינן כאילו יש בהם תוך דהמדרס עביד להו תוך ולעולם שייך בה מדיר דלדוקא לגבי תוך אלא דקשה מדברי רש"י עצמו שפירש פרק רבי עקיבא גבי ההיא דשלש תיבות והבאה במדה טהורה פירש הוא ז"ל וזה לשונו טהורה דלמדרס לא חזיא כיון וכו' משמע דאילו חזיא למדרס אע"ג שבאה במדה טמאה. ונראה לשנויי דה"ק דהן אמת דטומא' מדרס טמאה גם הבאה במדה ולא שאר טומאת מת כיון שבאה במדה והכא בטומאת מת קאמר רש"י ז"ל טהורה ולא ממדרס והתם הוכרח רש"י לשלול מדרס משום דקתני טהורה מכלום והכי משמע מפי' רש"י ז"ל שפירש בפר' במה אשה גבי אנלקטמין וז"ל וקשה לי נהי דטהורין מטומאת מגע אבל מן המדרס למה טהורין משמע שמשכחת לה טמאין מדר' דוקא ולא טומאת מת. ואע"ג דיכול הדוחק לדחוק בדבריו למה טהורין פירוש וממילא חזר הדין לשאר הטומאות. אין אמת בדבריו. וליכא למימר דרש"י ז"ל יתרץ קושיית התוספות ע"ה כיון דלא עבידא להוית נשען עליה לא מיקרו מדרס וכמו שפי' התוספות מסכת מנחות דף ל' דאילו היה סובר כן לא היה מעמיד הדבר בתימא גבי אנלקטין דיות' גרוע מן העגלה דאינן עשויים אלא ללכת דרך העבר' בטיט כמו שפירשו התוספות ז"ל בפרק במה אשה אלא ודאי כמו שפירשנו דלא גמרינן מסבר לטמא כלים הבאים במדה שטיהר הכתוב אלא דוקא היכא דגילה הכתוב בהו דהיינו במדרס טומאת מדרס ותו לא מידי ואע"ג דמתניתין צווחת ככרוכייא כל הטמא מדרס טמא טומאת מגע חוץ מזה דהתנא לא חש לטעות בזה. ואיפשר שזה דייק רש"י ז"ל שפירש בפרק בא סימן וז"ל כל המטמא במדרס וכו' שאין לך כלי הראוי למושב הזב שאין שם כלי עליו לקבל כל הטומאות עכ"ל. כוונתו לומר דבר שהוא כלי וטמא מדרס טמא טומאת מת יצא הבא במדה דזה יצא מכלל כלי להיותו בלתי מטלטל. ועוד התנא נקט הכלל כל המטמא וכו' ומשכח' לה פרט דפרט דטמא מדרס ולא מגע. וראיתי דעדיפא מינה בריש פרק שני דכלים בפי' רבינו עובדיה שפירש וז"ל והא דפשוטי כלי עץ טהורין היינו מדאורייתא וכו' ומדאוריית' נמי אינם טהורים אלא מטומאת מת ושרץ אבל טמאים טומאת משכב ומושב אם הם ראוים למשכב ומושב אם כן מלבד כלים הבאים במדה איכא דטמא מדרס ואינו טמא מגע פשוטי כלי עץ ותיקשה ליה כל הטמא מדרס הא לא קשיא דמשנה אחר גזירת רבנן שגזרו על פשוטי כלי עץ לקבולי טומאה ואיפשר דזהו דדייק התנא כל הטמא מדרס אפילו פשוטי כלי עץ ומדרבנן כנזכר. והש"ס לרוב פשיטותיה לא ביאר ודוקא הא דהוצרכו רבנן לגזור וגזרו טומאה היינו פשוטי כלי עץ מה שא"כ הבאים במדה בטהרתן עומדין ולמה יטמאום מבלתי גזירה ולא אמירה. ומה שכתבו התוספות ז"ל בכל המטמא מדרס וכו' ילפינן ליה מפכים קטנים קשה לפי זה למה יטמאו פשוטי כלי עץ מגזיר' תיפוק לי מק"ו דפכי' קטנים וכו' וא"ת עכ"פ ק"ו דפכים יליף ליה בש"ס ה"מ דוקא לגבי מפץ כיון שלא נתבאר דינו בקראי כי אם במדרס דיינינן ק"ו מפכים. מה שא"כ דברים הבאים במדה שמיעטם קרא מטומאה דלא דרשינן ק"ו והראיה מפשוטי כלי עץ שהוצרכו לגזירה. ולא סמכו על הק"ו מפכים קטנים

ואחרי כותבי כל זה ראיתי במסכת בתרא שהקשו התוספות על מה דאמור בש"ס דפשוטי כלי עץ טומאתן מדרבנן ודחקו לתרץ יע"ש. ועדיין אנו יכולין לומר דרש"י ז"ל לא סבירא ליה הכי. ואחרי רואי מה שכתב בפרק רבי עקיבא לקמן דמפץ עצמו הוא פשוטי כלי עץ דטהרתו תורה ממיעוטא ואפי' הכי גמיר לה מק"ו דפכים דטהורין במדרס ומטמא וא"כ גם הבאה במדה כמו שפירש הוא ז"ל דמקרא גמרינן כל הטמא מדרס וצ"ע. וקשה לי עוד בדברי רש"י ז"ל דקאמר עגלה עשויה למרכב הלא מטלטלת במילואה. ובהאי ליכא מאן דמטהר אפילו אלף סאה. וזה פשוט מכמה דוכתי במסכת כלים ובפרק רבי עקיבא גבי ספינת הירדן דטמאה דגם רבנן מודים לחנניה אי לאו קרא דדרך אוניה בלב ים כדמוכח התם דטמאה. וכמה מקומו' ולא גרע מדרדור עגלה ומקוסטו' מלכים כדאיתא במסכ' כלים פרק ט"ו דטהורים אלא דכ"ע להיותם מתטלטלין במה שבתוכן הכי נמי הכא. הן אמת דגם לסברת התוספות תקשה אלא דלסברת התוספות ז"ל אמרינן דהכא במאי עסקינן שאינה מטלטלת כלל אלא להצניע בה כלים. והמוכני אי אמרינן דגם הם סוברים כדמשמע מדבריהם שהוא אופן העגלה אינו עשוי לטלטלה ולגלגלה עליו מליאה אלא לצורך השידה לגוררה על המוכני ריקנית ושלא יעמדו בארץ שוליה ולעולם אינה עשויה לטלטל מליאה מה שא"כ לסברת רש"י ז"ל דעשויה למרכב נשים תקשה ואה"נ דגם לסברת התוספות שפי' במס' מנחות דף ל' וז"ל, ועוד נראה דאפילו אם היה להעביר בני אדם מעיר לעיר וכו' מקשינן זה והנה רמב"ם ז"ל בחר לו דרך חדש ופי' מוכני תיבה קטנה ותמה עליו הראב"ד ז"ל ופירש הוא שהמוכני הוא שבו מכניסין התבואה מן השידה לשדה יע"ש ושניה' נרתעו לאחוריה' מחמת קושייתינו כאשר ביאר הראב"ד ע"ה בתוך דבריו יע"ש ואין לומר דלסברת רש"י ז"ל גם העגלה שנקט אינו כי אם פירוש המוכני שתחת השידה ולעולם אינה מטלטלא. והמרכב הוא שרוכבין בה והיא במקומה. ונקט לשון מרכב להיות ישיבתה כעין מרכב בהשענו כתפוס של סרגל שקורין ארצון שהביא רש"י ז"ל בפי' התורה תינח לסברת רש"י ז"ל יכולין לדחוק זה אלא לפירוש התוספות ז"ל דמסכת מנחות שפירש שעשויה להעביר בני אדם ממקום למקום הדרא קושיא לדוכתין. ויש ליישב דשאני הכא לא הויא עשויה לטלטל במילואה: ודוק היטב

תוספות ד"ה הא אין עליה מעות וכו' ובזמן שיש עליה מעות אסור לגוררה אפילו שכח. ולא דמי לאבן שעל פי החבית ומעות שעל גבי הכר דמטלטלם לגמרי משום דהוי לצורך: ופשוט

שם בא"ד ומיהו מטה וכו' יש ליישב מיהו דקאמרי התוס' לתת טעם לדברי המקשה דקרי לה מאי קרי לה. כיון דיש לדחות כר"ש וכו' לזה אמרו כיון דהאי מטה מודה בה ר"ש סבר הש"ס דהכל ר"ש ולא חידש הש"ס כי אם ורב כר"י סבירא ליה והוצרך עוד הש"ס לחזק דבר זה ואין הכרח מדיבור הסמוך לזה הכי נמי מסתברא למחוק דברי התוספות דחששו להכריח מדלא מייתי הש"ס ההיא דמטה דרב כר"י סבירא ליה שמע מינה דר"ש מודה והם אמרו בדרך איכא למימר לזה דחו הכרח זה ואמרו בכמה מקומו' וכו' וזה כאחד מהם ומידי דהוה כרכי דזוזי: וק"ל.