חפץ השם עו

דהלא הן אמת שהעון נמחל דלא ליענש עליו. אבל לא נשאר בעיני י"י כאשר היה בראשונה דעכ"פ מיגרע גרע דלא דמי צדיק גמור מבעל תשובה דדמי לבגד אשר יכובס וסר ממנו הנגע ודוד שרצה שיעשה ה' לו אות במה שיתביישו כמו שאמר הכתוב ויראו שונאי ויבושו דהיינו כשידעו דעדיין דוד אהוב הוא לאלוהו כאשר היה ולא גרע מגדולתו אז יבושו לזה אמר לו י"י ב"ה דהנה יש מציאות אחד שיתביישו אויביך. והנה ידוע הוא דמאן דחטא בעריות פוגם במדת היסוד בכל אבר אשר יזכה או הופכו כן יגיע הארה או פגם ב"מ בספירות העליונים כידוע למקובלים. והנה דוד הגיע הפגם לברית קדש היסוד והנה הארון שבו הלוחות הם הספר תורה וההיכל הוא לפני ולפנים מקום הארון. והנה ידוע דספר תורה רמוז במדת התפארת וההיכל רמוז במדת המלכות. ולזה תמצא היכל יש בו חשבון ה"ס כמנין אדנ"י והיסוד הוא דמעייל ספר תורה בהיכל. והנה ידוע דאין קטיגור נעשה סניגור. ולא מצי להכניס ואין ראוי אלא למי דדמי לצדיק שלא טמא בריתו אעפ"י שעשה תשובה לא מהני דלאו צדיק הוא ולזה מה עשה ה' ב"ה לרוב חביבותו של דוד עד שנעשה בעיניו כצדיק גמור כאשר רצה שלמה להכניס ארון התורה להיכל ודבקו השערים עשה זה ה' לקיים דברו לדוד ואמר שלמה ע"ה כמה רננות ולא נענה עד שאמר זכרה לדוד אביו ע"ה בזכותו נפתחו השערים ואעיל ס"ת להיכל ואי תימא דח"ו דאיכא עון הגע עצמך נמחל עכ"ל לא היו נפתחים השערים אלא ודאי דאין בו אותו עון בעולם דהוה ליה צדיק גמור ובאותו שעה נהפכו פניהם של שונאי דוד כשולי קדיר' וידעו מה נחשב ע"ה ועתידין ליתן את הדין על כל שהיו חושדין בו ומבזין אותו ח"ו דעון אין כאן לדוד ע"ה. ואל יקשה בעיניך ממה נפשך אי איכא חטא הרי המעשה יגיד דצדיק הוה ואי ליכא חטא למה נצטרע. והוצרך לבקש מחילה דהלא איתא בגמרא לקמן דף נ"ו וז"ל כד מעיינת ביה בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה וא"כ הא מיהא דב"ש דהוה מחשד בם ליתא וצדיק הוא והיסורי' הוא על אותם הדקדוקים עבירות שנמשכו מזה. וגם כן על שהיה לו להבחין ג' חדשים שבין טפה לטיפה כדאיתא בדברי רז"ל וק"ל

שם גמרא. חזר ואמר שאו שערים וכו' ק"ק כיון שאמר פעם אחת כן ולא נענה למה חזר פעם אחרת מה הוסיף בזה. וי"ל דשלמה המלך ע"ה אמר שמא יאמרו הפתחים של עולם כשאמר מעיקרא שאו שערים וכו' ויבוא מלך וכו' על עצמו קאמר אלא מצד יראה שרצו למיבלעיה הוא דחזר ואמר מי זה מלך וכו' ולהיות זה הוא שלא נשאו ראש דלא על מלך הכבוד קאמר לזה חזר ואמר פעם שנית מי הוא זה מלך הכבוד אולי ועכ"ז יש"ש חש יותר על כבוד דוד ע"ה מכבוד שמו ית': וק"ל

שם גמרא. גזירה היא מלפני וכו' ק"ק והלא כמה פעמים הודיע י"י קץ כל בשר כההי' דחזקיה וההיא עובדא דאיתא בזוהר דאוסיפו ליה וכו' והן אמת דזה יש בו הפרש תוספות שאני ודוקא קיצו אלא דצריכין לטעם ונראה דהוא על דרך דאיתא לעיל דהנותן מתנה לחבירו צריך לאודועה ועיין מה שכתבתי לעיל: ופשוט

דף ל"א ע"ב גמרא. כל אדם שיש בו תורה ואין בו וכו' דומה לגיזבר שמסרו לו מפתחות פנימיים וכו' משמע דהתורה נותנות לו דרתא והפנימיות אלא דחצוניות לא מסרו לו ומההיא דרב ינאי דקאמר חבל על מאן דלית ליה דרתא ותרעא וכו' משמע דדרתא היא היראה ותרעא היא התורה בהיפך. ונראה דנתכוון כל חד מינייהו לענין אחד דהא רב הונא ע"ה מיירי בהיכא שהוא לומד ואינו מקיים מצות עשה שבה לזה אין לו החיצונים והוא להיות הוא סדר לפניו סדר המערכות האלהות ציווי העשין ולא קיימם גם כן תנתן לו דרתא שנבנית לו לזכות לימוד התורה והנה היא ערוכה לפניו אבל לא יהנה ממנה וג"ע פתוחה וסדורה לפניו ותרעא סתימאה ולא יהנה ממנה כאשר לא נהנה ממנה מקיום מצות התורה בענין לזה שהיה לומד ומבין לידע המצוות נותנים לו השכר ולמה שלא קיים לא יהנה ממה שיש לו בלימודי' להיות שלא למד לעשות ולא היתה לו יראה לקיים כל אשר פי י"י יצונו. ובבחינת המעשה יאמר רבי ינאי פי' כי אין התורה מעיקרא מתיישבת בו כי מקום והכנה לתורה היא היראה ושמירת היראה היא התורה ואם אין יראה בו מה תשמור כיון דאין לו דרתא וזהו דברי התנא כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וזה במי שאינו נשמר מלאוין התורה וזהו יראת חטאו וזהו דדייק ר' ינאי באמרו חבל וכו'. וזהו שאמרו ז"ל שאם פגע בך מנוו' זה כוונתו להיות האדם נשמר מהעבירות ויראה לנפשו אלא דחושש למנוול אז ימשכהו לבית המדרש והתורה תשמרהו והיא התרעא. ודוק היטב

שם גמרא. אמר ליה ניקום מקמיה דגבר דחיל וכו' לאו דפליג בדחיל חטאין דלא ניקום מקמיה דהא פשיטא דמודים כ"ע מההיא דמר יחזקאל דאפילו מר שמואל קאים מקמיה. אלא דהכי קאמר למה את בעי דחיל חטאין דמשמע דוקא מחמת דבעל מעשה הוה דאי לאו הכי לא. והא בר בר אוריין הוי. והש"ס דקאמר תסתיים פירוש דרבי אליעזר סבר דוקא דחיל חטאין והיינו דהוי דוקא ולא בר אוריין. מה שא"כ רבי סימון סבר ג"כ בר אוריין. והא דלא קאמר הש"ס תסתיים דרבי אליעזר הוא דאמר דלא ניקום מקמי בר אוריין משום דראייתו לאו הכי אלא מכללה ונפקא מינה מרבי אליעזר אע"ג דהוי חכם גדול אי לא הוי דחיל חטאה אין לקום מקמיה: וק"ל

שם גמרא. אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים דכתיב מה י"י שואל מעמך כי אם ליראה וכו' לפי פירוש זה לא קשה מה שהקשה הש"ס אטו יראה מילתא זוטרתי היא דלא להיותה מילתא זוטרתי קאמר כ"א לשלול שהיא העיקר דחיל חטאין ולאו בר אוריין כ' אם ליראה הוא דשואל ואינו שואל בר אוריין דבזה חפץ ב"ה ורבתי היא ויהיה פי' הכתוב הודעה תדע מה ה' אלהיך שואל מעמך יראת שמים דוקא שהיא העיקר שאלתו. ויש ליישב ודוק

גמרא דף ל"ב. רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אפילו ט' מאות וצ"ט באותו מלאך וכו' רש"י דייק ממלאך ע"ש. ולע"ד דייק לה ממלת מני אלף דאם כוונתו מלאך אחד מאלף המלאכים הכי הוה ליה למימר מלאך אחד מאלף ומדקאמר מני אלף מקצת דמקצת. ודוק: כירה פרק ג' נשמט עד דף מ"ג מפני טרדות הזמן

דף מ"ג תוספות ד"ה דכ"ע טלטול וכו'. נראה לר"י דכן הלכה מדלא קאמר דכ"ע שמיה וכו'. ק"ק דילמא הוא הדין. ואי הוה נקט בכי האי גוונא דשמיה טלטול הוה אמינא נמי דסב' דכן הלכה וי"ל דאם הוה מסתפק הש"ס הוה אמר לתרווייהו: ופשוט

שם בא"ד ולהכי לא מייתי פלוגתא פירו' לפי מסקנת התוס' דחשיב כשכח ולא לפי פי' ר"י לחוד דהא