חפץ השם עה

ומתקבל אחר דאיתיה אלא ודאי כדפירשתי: וק"ל

שם גמרא. אמר ליה רבא מברניש וכו'. נראה לי דלרבא דלא חש לקושיא זאת דמשמע דמתברא תנרי. ודקרי לה מאי קרי לה. וי"ל דלרבא מצי למימר סוף סוף כיון דלא שוו בשיעוריהן לא הוו צד שוה ולא פרכינן מינה מה להצד דכל אחד בדי"ניה ולא ראי זה כראי זה: ופשוט

תוספות ד"ה מה לשרצים וכו'. ועוד יש לומר דג"ש דהתם לא איירי בטומאת אהל המחובר פירו' כיון דהאי קרא דבגד ועור דבמת לא הוי אהל מחובר וכד גמרינן ליה בג"ש לא מפקינן דגם מחובר טמא לזה גמר מההיא דמחובר. ודוק

גמרא שם ע"ב. מאי הוי עלה דתחש וכו' ק"ק למה לא שמעינן זה מדברי רב יוסף דתני לא הוכשרו וכו'. וי"ל לפי שתחש שהיה בימיהם היה טמא לזה קא שאל ומניה לותביה להא דרב יוסף לכשתהיה במסקנא דתחש דהוה בימי משה לא היה טהור הוה פרכינן להא דרב יוסף וק"ל

תוספות ד"ה לא נצרכה לכורכן קשה לרשב"א וכו'

נלע"ד דלא קשיא דאי לא הוי אלא קושייא זאת הוה אמינא הא דנקט עור לכל מילי לתפילין. ולעורן ולתופרן בשערן ובגידן ואגב דאשמועי' לתופרן ולכורכן אשמועינן נמי תפילין. ועורן שהיה פשוט והיינו טעמא דנקט עור במילתיה ופשיטא דגם רשב"א ידע בפירוש רש"י ז"ל דהיינו עור ומה שבעו' אלא דקשה ליה אמאי נקט עור: ודוק

דף כ"ט גמרא. אמר ר"י מסיקין וכו' הא דנקט הכי פלוגתייהו משמיה דרב והיא ברייתא ארוכה וכו' היינו משום דאין ר"י מוזכר בברייתא אלא הברייתא סתמית ומוקמי לה כרבי יהודה. ודע דכל הני בבי דכלים ותמרים ואגוזים אין בהם שום צורך חידוש לר' שמעון דהא רבי שמעון מתיר אפי' ביצה דמכסיא ולא היתה בעולם ומכ"ש הא וחידוש לר"י דאע"ג דהוי בעולם אלא נשתנה אפי' הכי יאסר אע"ג דהוה מותר ומינה שמעי' לרב דסבר הלכה כרבי יהודה והיינו נמי טעמא דלא קאמר הש"ס שום צריכיות לס' רבי שמעון דלימא לישמועינן אגוז וכו' דהוה אמינא לרבי שמעון דהוו אסיר שבר כלי וגרעין תמרה כיון דמכסיא קמ"לן כיון דלר' שמעון פשוטה דמותר וליכא חידוש אלא לרבי יהודה: וק"ל

שם גמרא. קבלה מניה או לא וכו' לכאורה קשה דמאי קא בעי קבלה או לא קבלה. אין לך ראיה גדולה מהא דרב יהודה. ועוד לפי המסקנא לא מסיק דקבלה ומשמע דלאו מכללא איתמר. וכי תימא מדשתק סבר וקבל א"כ מאי קא בעי קבלה או לא קבלה והא מדשתק וכו' ועוד למה לא הקשה מההיא דת"ש מעיקרא ומי אמר רב הכי והא דכי אתא רב לבבל אכל תמרי ושדא וכו'. ועוד איכא הרבה לדקדק

אלא נלע"ד דהא דקאמר הש"ס קבלה או לא. לאו אדברי רב יהודה קא מהדר אלא סוגיא זאת כבר הוזכרה בבית המדרש קודם מימרת רב יהודה נאמרה ההיא דכי אתא רב לבבל. וכשנאמרה מימרא זאת נשא ונתן בה הש"ס להעמידה דדילמ' במקום אחר גילה רב דעתיה דלית ליה מוקצה דנולד בתמרים, והא דשתק לא חש להשיבה ונפקא מינה אי לא נשכח דגילה דעתיה בבירור מסתמא בודאי רק בלה מניה אלא דכן דרך הש"ס להסתפק בכל מה דמצי לבאר הענין וסבר לאוכוחי מההיא דכי אתא ודחה הש"ס וכו'. והכא כשאמר רב יהודה ההיא דרב כיון דמצא הש"ס ההיא דרב דאכל תמרי ואמר ליה ר"ח וכו' דאיתוקמא מסתמא דסבר וקבל לזה אמר לאו בפירוש אלא מכללא איתמר וכיון שהביא המימרא הביא מה דשקלו בה. ובזה אתי שפיר מה שא"כ אי אמרינן דהכא הוא דקאמר קבלה להעמיד דברי ר"י קשה מאי קא מהדר הש"ס אי איכא דוכתא דפירש רב סברתו דלית ליה נולד דהא אין לך ראי' גדולה מדברי רב יהודה ובמה שפירשתי אתי שפיר ולא קשה ולא מידי: ודוק

דף ל גמרא. אמר דוד וי"י מחול לי וכו'. אמר לו מחול לך פירוש אחר שקבל עליו יסורין שנצטרע ששה חדשים כדאיתא בפרק חלק אמר לפניו שימחול ומחל ב"ה ואל יקשה בעיניך דתאמר מה שייך מחיל' בזה אחר שקבל עליו יסורין ששה חדשים. דהלא לגבי מלך הגדול ב"ה אפילו יקבל כ"כ יסורין לפי ערכו ב"ה עדיין איתיה במחילה שהספיק זה לכפרת החטא: ופשוט

שם גמרא. בחייך איני מודיע וכו' קשה ולודעיה בחיים. ועוד אדרבא לאחר מיתה אין כאן ראיה שמחל לו ב"ה דהלא פשיטא דידעי דמחיל לו הקב"ה. דהרי ארבע חילוקי כפרה הם והחמור שבכולם שהוא חילול י"י במיתה מתכפר וידעו ודאי שאז נמחל לו ובודאי שלא יחשדוהו לדוד ע"ה ח"ו דלא עבד תשוב' לפי דאיכ' למ"ד דמחלק ליהו רביע תשוב' ורביע העבירה מתכפר בי"הכ ורביע ביסורין ורביע האחרון במיתה. ואלו החלוקות כלם נתקבצו ובאו בדוד תשובה פשיטא יסורין שש חדשים של הצרעת כפור כמה יוה"כ עברו עליו אחר המעשה בחיים חייתו מיתה איתה בענין זה פשיטא ידע העולם שנמחל לו אחר מיתה. ואין לומר דהכא היינו טעמא להיות בחטא דכ"ש היה בו חילול ה' ח"ו ולזה אין לו כפרה עד אחר המיתה והיא הנותנת דאמר לו בחייך איני מודיע זה שבוש גדול דהוא אמר לו ב"ה מחול לך דמשמע מעתה הוא מחול. ועוד קשה דמה צריך עוד לאותות ממה שהיה ה' עושה עמו כמה ניסים אחר אותו מעש' והוא היה מעורר חניתו על ח' מאות חלל בפעם אחת וירדוף אויביו וישיגם. הן אמת דכל זה אין ממנו ראיה דיאמר האומר בשביל ישראל זכותא דידהו ולא דידיה וכו' אי נמי יאמרו שונאיו ע"ד במ' כאדם שהשעה משחקת לו. דאמרו בגמרא ולא עוד אלא שגובר על שונאיו וכדומה. ואין ראיה מזה שמחל לו ואפשר שזה דקדק הכתוב במה שסיים דוד הע"ה סיפי' דקרא וידעו כי אתה ה' עזרתני וכו' שהניצוח הוא מאתך לא מצידי ע"ד אותם שהשעה משחקת להם וכו' אלא ונחמתני

אכן קושיא הראשונה עדיין במקומה היא עומדת ונראה לומר והוא דממה דאיתא בגמרא שהיו אומרים לדוד הבא על אשת איש וכו' והיה משיב להם הבא על אשת איש בחנק והמלבין פני חבירו ברבים וכו' משמע דאף לגבי דודם הנגדיים סברו דעונש דוד בחנק ממיתות ב"ד דאלת"ה במה שתקו אלא וודאי כוונתם כך היא. והנה פשיטא דידעי שקיבל יסורין במה שהיה סגור ומוסגר בצרעתו וזה מוסכם דבחייבו כריתות ומיתות ב"ד יסורין ותשובה ויום הכפורים מכפרין וקשיא לדברי דוד למה מחזיר על האות שידעו שמחל דהגע עצמך שהיא א"א גמורה ודאי דנמחל הן אמת דיכול לדחות הדוחה זה לומר דהאויבים יאמרו עדיין יבוא עליו עוד יסורין דאין בבאים כבר שעור מספיק ועדיין יראו במפלתו וישמחו לכן כאשר ידעו דאין עוד ונמחל יבושו

אכן כוונת דוד הע"ה היתה דפשיטא דלגבי ידיעת המחילה ידעו שמחל לו. ומה ששאל הוא אות