חפץ השם עא

הכי אסיר ופי' בשבתו ביו"הכ מקריבין אמוריו ביומו וה והנותרים לא יקריבו בשבת ומכ"ש אמורי שבת עצמו דלא כיון דאית להו שעת הכושר עדיין. בין לרבי עקיבא דבשבת' אשבת ממש דמשמע דקריבין אמורי שבת בשבת דעלייהו קא אמר קרא דלא יקרבו שביו"הכ דאי שחיטה וזריקה פשיטא דלא כיון דשקעה חמה עבר זמנו עם היות דרבותינו בעלי התוספות ז"ל לא נתכוונו לזה כלל מדקאמר מדממעט עולת חול ודוק בלאו הכי אף אם היו אומרים זה קשה דלרבי עקיבא הכתוב מדבר בשבת שאחריו יו"הכ וממעט בשבתו ולא ביו"הכ וא"כ לעולם חלבי שבת הייתי אומר אין קריבין בשבת והיינו בשבת שאחריו חול כיון דאיפשר להקטירן בחול דמוצאי שבת מה שאין כן בהיכא דאחריו יו"הכ דממעט ליה קרא מבשבתו אלא בודאי דטעמם דניחא להו בתירוץ אמתי דמשל' בהוא האור מבעוד יום. וכן נראה לי דעת רש"י ז"ל

אלא דקשה לי לדעת התוספות דקא מקשו מסברת רבי ישמעאל דקאמר דבשבתו ממעט חלבי כפור בשבת דקיימא לן הלכה כרבי עקיבא מחבירו והש"ס אזיל לשיטתיה ויש שרצו מבעל הישיבה לומר דמה דקאמרו התוספות מדממעט עול' חול קאי נמי אדרבי עקיבא דגם הוא סובר בחלבי יו"הכ אין קריבין בשבת. וזה אי איפשר דכלום היא דמדמעט קרא אמורי חול משמע דאמורי שבת קריבין. ולסברת רבי עקיבא אמורי חול לא ממעטינהו קרא דתימא דייקינן מינה דדידיה שרי אלא מסברא דאמורי שבת אין קריבין ביוה"כ בודאי דגם אין אמורי יו"הכ קריבין בשבת. ולעולם אמורי שבת בודאי דאין קריבין בו ואשמועינן נמי דגם ביוה"כ אין קריבין וחמיר כפור נמי. ודוק. וא"כ הדרא קושיא מאי קא מוכחי התוס' מר"יש. וי"ל דהכא נמי הויא הילכתא כר"יש דלרבי עקיבא בהכרח דנדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב. דאי קריבין מאי מרבה שבת בשבתו השתא נדרים ונדבות קריבין. אמורים מיבעיא אלא ודאי דקא מרבה קרא חלבי שבת ביו"הכ וממעט מו"או דבשבתו חלבי כיפור בשבת וא"כ בהכרח דנדרים ונדבות אסור ואנן קיימא לן כבית הלל דמתירין כההוא תנא אבא שאול וכו' ובודאי דלגבי בית הלל ליתא לההוא כללא. וזה דוחק גדול כיון דהא דבית הלל אינו מוסכם דהכי סברי בית הלל וראיתי לרמב"ם ז"ל שפסק בהיפך וכתב מהרי"ק ז"ל דהלכה כרבי עקיבא מחבירו יע"ש. ובודאי דאין הלכה כאבא שאול כאשר נתן טעם הכ"מ דהוה ליה יחודאה לגבי תנא קמא ואם כן הדרא קושיא לדוכתין מאי קא מקשו התוספות מההיא דרבי ישמעאל דאין הלכה. ולכאורה נראה דהתוספות ז"ל לא מיבעיא קאמרי. לא מיבעיא לסבר' רבי עקיבא דקרא בפי' קאמר לה דשרי אמורים ופדרים בשבתו בוא"ו ולא דיו"הכ א"כ בדידי שרי אלא אפי' לרבי ישמעאל דייקינן לה דשרי בשבת מדממעט וכו'. והא דאי איפשר דאייתי מר"ע כקושיין דלעיל דדילמא לא קאמר קרא דשרי אלא דוק' בהיכא דאיכא שבת בתרי' דבהכי מישתעי קרא יש לומר הא גם לר"י מקשינן. ומידי דהוה ר"י דאע"ג דאיכא למיפרך אדיוקייהו עכ"ז קא מייתו ראיה מיניה גם לרבי עקיבא נמי מצו לאתויי ראיה אע"ג דאיכא למיפרך ולעולם תוספות בדרך לא מיבעיא הוא דאייתו מר"יש ומכ"ש מרבי עקיבא דהוי יותר מבורר ושפיר. אלא דקשה לי והוא ממה שראיתי אחר זה להריט"בא שכתב דאמורים ופדרים שנתיות' היה מעלה אותם לראש המזבח ואפי' היו נשארים שם כמה ימים לא היו נפסלים בלינה והיינו נמי דקתני ולא הסריח בשר הקודש מעולם א"כ בזה סלקא קשייא שהקשינו להא דקא מייתי התוספות מרבי ישמעאל דאמורי חול חמירי ואיצטריך קרא למעטינהו כיון דמפסלי בלינה ומכ"ש בשבת דהא אין אמורי חול נפסלים בלינה כיון דיכול להעלותם לראש המזבח כמו שכתב הרי"טבא ז"ל ושפיר קא מייתו התוספות ז"ל מרבי ישמעאל ע"ה ולית עלייהו פירכא מה שא"כ מרבי עקיבא לא מצו לאתויי מיניה דחלבי שבת קריבין בו אלא דווקא אי איכא שבת אחריו דמנא להו דגם בחול אחריו שרי כלום כח התוספות מעיקרא דבעו למימר אמורי שבת אין קריבין בו משום דאיכא חול בתריה. דוק מינה בהיכא דמאן דאתי בתריה שבת לא קאמרי והכא שבת אחרת בתריה וקאמר קרא כיון דא דאיכא שבת בתריה שרי בו שלא להעלותם לראש המזבח עד אתי חול ומקטירינן להו בשבת מה שא"כ אי איכא חול בתריה אסור. הן אמת לרבי ישמעאל דקא מייתו ראיה מדאיצטריך בודאי דיותר הוה ליה למימ' הכתוב אמורי שבת דאסירי' מדאשמועי' אמורי חול דאסורין כיון דאמורי חול לא מיפסלי וא"כ הדרא קושיי' לדוכתין דלא קא מייתו התוספות אלא מרבי ישמעאל ולא מרבי עקיבא. וא"כ מאי קא מקשו אנן קיימא לן כרבי עקיבא ואין לומר דהתוספות קאי אמאי דאיתא ביומא עולת שבת וכו' ולא עולת חול בשבת. ובזה מודה נמי רבי עקיבא דהא כיון דאפי' אמורי יו"הכ בשבת אסיר מכ"ש אמורי חול בשבת ובהכרח דההיא דרש' דולא אמורי חול נפקא מהכא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא וליכ' אחריתי. ויש ליישב דההיא דרש' אתא להא דדייקינן מיניה דשבת עצמו שרי אלא דיש להקשות:

ודוק. פרק במה מדליקין

ע"ב גמרא אנן שירא פרנדא קרינן לה. קשה לי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כלך משי וכן נמי ביד החזקה של הרב ז"ל פסק משם דנראה דלא אתי לא כמר ולא כמר לאביי שירא פרנדא. אי נמי פסולת של משי ולרבין ולרי' בר זעירא פסולת ועכ"פ ליכא מאן דסבר משי ולדידיה דהרמב"ם קשיא מתניתין דהשירים והכלך וכו' ואין לדחו' דמשי דקאמר היינו פסולת השירים דמשי מקרי נמי הוה ליה לפרש ואין לומר דמשי דקאמ' היינו טעמא דפסק כתרוייהי כאביי שירא פרנדא וכר"י בר זעירא בפסולת דעדיין קשה משי דלא הוה שירא פרנדא ולא פסולת מנא ליה ז"ל דאסיר. וי"ל דדעת הרמב"ם דפסולת המשי לרבותא נקט תנא כלך אע"ג דדמי קצת לפשתן ומכ"ש משי גמור ומ"ד שירא פרנדא אפשר דפסולת המשי שרי ועכ"פ פסולת בכלל המשי: ודוק

תוספות שם ד"ה אנן שירא פרנדא פי' ר"ת דאכלך קאמר לפי פירוש זה בהכרח לומר דגריס תיובתא דאביי דקרי לכלך שירא פרנדא מה שא"כ לפירוש ר"י ליכא למימ' דמותיב אאביי דמנא ליה להש"ס דאביי קאמר אכלך שירא דילמא אמטכסא קאי ולמה מוקי הדבר בתיובתא אלא בודאי דאתיא גירסת הש"ס דידן מדיוקת דמותיב לרבין כיון דקושטא הוא דלא פליגי במציאות רבין ואביי אי הוא שירא פרנדא או פסולת א"כ בהכרח דהאמת שירא הוא וקסבר רבין כלך היינו שירא פרנדא. הן אמת דאביי נמי סבר לה כרבין ואתיא נמי תיובתא וזה ידוייק מדברי ר"י דקאמר דקאי נמי אמטכס' דמשמע מלבד דקאי אכלך קאי נמי אמטכסא אלא דקשה לי מי הכריחנו לומר דסבר הכי כי היכי דלותביה ולימא ודילמא אדרבא הכי קאמר ליה אביי אנן שירא פרנדא קרינן ליה ולאו זה היינו כלך ויתפרש נמי דקאמר ר"י הכי מלבד דתוכל להתפרש