חפץ השם סו

זה הש"ס גם לאותה גירסא שפיר דמי אלא השתא דסתר לשינוייא קמא כלי זכוכית לא תירוץ כלום. ויש ליישב דהא דזכוכי' לא סתר באלא. וקשה אחר האמת דבהכרח לומר הכי לקמן כמו שפירשו הם ז"ל אם כן דוחק גדול לשנות תרי מיני שינוים דבחד קבלו וחד לא קבלו כיון דמצי לומר דבכולהו קבלו. וי"ל דגם לגירסת הספרים מודים לישובא קמא דתוספות אלא לדידהו בתירוצא קמא תריץ אכלי זכוכית נמי משא"כ וכו': וק"ל

תוספות שם בד"ה ואאוירא תימה וכו' וי"ל דהתם מיירי כגון שהבי' עפר מארץ העמים. הוקשו התלמידים איך ולמה לא דחה הש"ס בקושיית באושא התקינו דרבנן גזרו אגושא במקומה בארץ העמי' ואתו רבנן דאושא וגזרו אגושא אף שבאה מארץ העמים כיון דעל כל פנים לא דמיא במקומה ליצתה חוץ למקומה. ותירצתי להם דשאני טומאת מגע ליכא הפרש בין מקומו למקום אחר דעל כל פנים חיישינן לטומאת מגע בפחות מכזית משא"כ טומאת אהל דליכא אלא דוקא בכזית אימא דלא החמירו אלא במקום טומאה דאיכא לספוקי בכזית. ואין לומר דגם בטומאת מגע אימא דלא גזרו אלא דוקא במקומה דחיישינן לשיעורא מה שא"כ השתא דעל הרוב ליכא עצם פחות מכשעורה. ועוד רוב מתים ישני' מתרקב הבשר ואינו נשאר אלא העצם. ולגבי נגיעה מטמא ולגבי אהל אינו מטמא. וא"כ באהל מצינן לשנות הכי דאיכא הפרש משא"כ בנגיעה ליכא לחלק בודאי: וק"ל

רש"י שם בד"ה ועל ספק בגדי עם הארץ וכו' וכולהו מספקא לן ובנדה פירש שמא טמא היה משמע דחייש למגע משום זב. וי"ל דאין הכי נמי דחייש ושמה דקאמ' הכא לכולהו יישב נמי זה דבחר טומאה כוללת דאיכא חששות טובא משכב מושב היסט מה שא"כ הא דליכא אלא חששת מגע כמו שכתבו התוספות ז"ל עצמם במסכת נדה. וא"כ אדמהדרינן לחששת מגע עם הארץ הא איכא חששת אשתו נדה. ולא גרע מהדר עם עם הארץ ושכח כלים בחצר דחיישינן לישב' עליהן אשתו נדה כדמוכח התם מכ"ש הני דידיה. ואין הכי נמי דחיישי' למגע זב. והיינו טעמא שפירש רש"י ז"ל הכי בנדה דלא איכפת ליה וכיון דהתם הובאה מתניתין להקשות מינה באגב ואין שם מקומה לא הקפיד רש"י ז"ל לפרש האמת כהכא כיון דההוא נמי שפיר. אי נמי דטמא דקאמר בנדה הוא מחששת לבישת בגדים דחיישינן לישבה עליהן אשתו נדה והכא לא פירש אלא עיקר הגזירה דחיישינן לישבה עליהן. וממילא שמעינן דבזה נעשה עם הארץ טמא וכשלובש בגדים בהיכא דליכא חששת ישיבה מטמאה הבגדים והיינו דקאמר התם רש"י ז"ל שמא טמא היה ומה שכתבו התוספות עיין לקמן וכו'

תוספות שם בד"ה על ספק בית הפרס וכו' וא"כ לחכמים אמאי וכו' קשה תיפוק לי מאי קא מחדשי רבנן בגזרתם אחר שמן התורה כך הוא. וי"ל דמדאורייתא לא הוה אלא ספק טומאה בר"הי. ורבנן גזור גם בספק טומאה ברשות הרבים ורבי יוסי פרושי קא מפרש. אי נמי פליג ולתנא קמא לא חילק בין רשות הרבים לרשות היחיד על כולהו ספיקי טומאה שורפין ולא על ספק מגע ואין הכי נמי דלא גזור אלא ברשות הרבים. דברשות היחיד דאורייתא מה שא"כ חכמים דקאמרי ברשות היחיד תולין תיקשה משנת מסכת טהרות דכל ספיקות וכו' דאפי' כמה ספיקי טמאי' מדאורייתא מונסתרה כמו שפירשו הם במסכת בתרא ואי נמי דהוו מצו להקשות מתנא קמא אלא דהוכיחו מהמפורש יותר. ודע באמת דהתוספות ודאי גרסי שלש מחלוקות דלרבינו שמשון דקאמר במסכת טהרות דאין כאן אלא שני מחלוקות לא גריס וחכמים. והכא קאמר בפירוש לחכמים אמאי קאמרי וכו' וקושטא הוא דאפילו אי הוה גריס תנא קמא ורבי יוסי לחוד הוה מצי נמי להוכיח בשדה שנחרש בה מדקתני אומר וכו' ואין לומר דהוו שני מחלוקות גם לגירסתינו ותנא קמא לא ברר אלא ודאי מגען ברשות היחיד ובספק נחלקו ר"י וחכמים דאז תקשה ברשות היחיד מעיקרא ליכא גזירה דכל הספקות טמאים ומה גזרו. ולתרץ דגזרו לשרוף עיין בדיבור הסמוך דזה אינו אמת אלא דלבי נוקפי לסברת רש"י ז"ל קשה כדברי התוס'

והנה תלוי פלוגתייהו באתרי אחריני בע"ז ובמסכת בתרא גבי ספק ביאה. ופירש"י ז"ל בספק ביאה הוא דקאמרי רבנן דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר מה שא"כ אי הוו תרי ספיקי אפילו רבנן מודו דאין מטמאין בזה. והקשו עלה במסכת בתרא ממתניתין דכל הספיקות וא"כ רש"י ז"ל לא ידענא דעתו בההיא מתניתין דכל הספיקותי הן אמת דמהרי"בן תירץ הכא לסברת רש"י ז"ל בשם רבו ז"ל דרש"י קאמר בנאבד ונחרש. עש"ד. ועדיין אין הדעת נוחה דעכ"פ ברשות היחיד ספ' ספיקא טמא ואפי' נחרש עכ"פ איכא ספק טומאה ברשות היחיד. ועוד לא יישב לפירש"י ז"ל דמסכת ע"ז שפירש דבספק ספיקא לא פליג עליה רבנן אדרבי אליעזר והאיכא מתני' דכל הספיקות ברשות היחיד טמא. ויש לומר דסובר רש"י ז"ל דלעולם ספק ספיקא טהור מדאורייתא ולא כמו שפירשו התוספות דדייבי ספק ספיקא מספיקא בבתרא ומה דאיתא כל שאתה וכו' דאפילו ספק ספיקא היינו מדרבנן הוסיפו ספק ספיקא ברשות היחיד ואפשר לומר דההיא מתניתין כרבי יוסי דהכא. אי נמי כרבנן ואשר על זה גילו דעתם במשנה אחרת למר תולין ולמר שורפין וטמא דקאמר כד עבדינן ליה אליבא דרבנן הוי תולין. ומשום דמתניתין קתני סתם אפי' אליבא דרבי יוסי נקט טמא סתם כיון דעל כל פנים טמ' נקט תנא סתם ופלוגתייהו מבוארת במשנה דלקמן. על ששה וכו' בטהרות דלר"י שורפין ולרבנן תולין ושעור דבריהם כך הוא רבנן לא קאמרי אלא דבר השוה בין בר"הי בין בר"הר וזה ודאי לא שייך אלא בודאי מגן וגזרו ברשות היחיד ואתו ר"י ורבנן פליגי ברשות היחיד לענין שריפת תרומה אי גזרינן נמי טומאה בספק ספיקא לשרוף או דוקא לתלות. אי נמי דוקא בהני גזרי ולא בכל ספק ספיקא דטומאה אמרינן שורפין ומתניתין דכל הספיקות דקתני טמא גם לר"י תולין דוקא. כיון דמדאורייתא אין כאן טומאה אין שורפין עליה תרומה דוק' בהיכא דגזור ולעיל דלא הוה אמינא הכי משום דסברי התוס' דטמא מדאורייתא. ואי אפשר לומר תולין בטומאה דאורייתא ובזה לא קשה דברי רש"י ז"ל דאמרינן דגזרו ברשות הרבים וחכמים דקא אמרי תולין לא קשה דההיא עצמה דכל הספיקות תולין הוא כיון דהוי מדרבנן והכי הוא דגזרו. ועדיין תקשה תינח לדברי רש"י ז"ל הכא אלא למה שפירש רש"י ז"ל במסכת ע"ז גבי הנכנס לבקעה דלא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר בהיכא דאיכא תרי ספיקא והא איכא מתני' בפירוש דאפילו ספיקא טובא. וי"ל דדוקא הא דקאמר רש"י ז"ל דוקא בספק ביאה וספק מגע כיון דספק ביאה גרוע ואיכא בהדייא ספק מגע מודים רבנן לרבי נמי אליעזר וקשה לעיל במתניתין דכל הספיקות קתני נמי לספק ביאה וספק מגע דטמא לסברת רבנן. וי"ל דלא דמי דלעולם ספק ביאה וספק מגע לרבנן דטהור וההיא דכל הספיקות דקתני הנכנס לחצר ספק נכנס לבית והנכנס למבוי ספק