חפץ השם ס

דקאי אמלת אמונה שכן הוא אחר האמ' אמונה שם דבר והימנותא שם דבר בודאי דאמונה קאמר. וכן דקדק רש"י ז"ל באומרו מהו להזכיר אמונה וכו' משמע דקא מדייק מכאן אמונה ובסיום דבריו מייתי מהאל הנאמן לא ידענא מה קא בזה כלל דשאני נאמן מאמונה ולכן נאמן אסור והימנותא שרי ומאי קא פריך ואין לומר דכוונתו היא כיון דכתיב האל הנאמן כל מה דמתגזר מנאמן בין אמונה בין אמונים אסיר זה אי אפשר דמהיכא דייק זה בדבריו דקפריך דילמא לא אסר אלא של"ם דוקא ולא שלומות ושלומי וכדומה וא"כ הדרא קושיא מאי קפריך מרב חמא אדרבא משם ידוייק היטב כותיה מדקא שרי הימנותא דוקא ולא שרי מהימנא שמע מינה דמהימנא אסור משום דכתיב נאמן כהא דשל"ם דאמינא דאסור

ומה שנראה לי לישב בזה הוא דסמיך אקרא דאל אמונה דאע"ג דכתיב אל אמונה אפ"ה שרי ובזה אתי שפיר דקא מקשה מהימנותא אלא דקשה א"כ למה הניח קרא דאמונה ואייתי מנאמן דאחר האמת אין ראיה ממנו כלל כנז'. והיא תמיהה גדולה. וגם צריך לדקדק בדברי רב חמא למה חידש לנו התירץ דהימנותא ולא דמהימנא דמשמע דנאמן אסיר הן אמת לפום פירושא שפירשי' שם לעיל בכוונת הש"ס דהתם וכו' דמתרגמינן וכו' יש ליישב נמי זה דזיל בתר טעמא וא"כ ה"ה נאמן שרי אלא ממה שאנו רואים דהש"ס בחר לומר משום דכתיב האל הנאמן הנראה לכאורה דיותר נראה לו נאמן שם מאמונה ולזה מייתי מהאל הנאמן ולא מאמונה ובזה אבוא לביאור עומק כוונת הש"ס

דע שבודאי דיש הפרש גדול בין אמונה לנאמן והוא דנאמן בודאי דהוי כינוי כרחום כחנון כינוי הבורא ב"ה והרבה כיוצא בו וא"כ פשיטא דלא הוי שם אלא כינוי מה שאין כן אמונה דהוייא מלה מקורית כצדקה כשלום לא הוי כינוי לכאורה והויא שם בודאי כאהי"ה הוי"ה בה' אל צבאות וא"כ כפי זה היינו טעמא נמי שלא בחר רב חמא למימר אל אמונה. דהיינו הימנותא דקשה אם כוונתו היא למישרי כנויים לאשמועינן חנון רחום או גדול וכו' אי נמי לימא שרי למימר כינויים בכללות אלא ודאי דלא אתא לאשמועינן אלא אמונה דהיינו הימנותא דנראה לכאורה שיהיא שם אפילו הכי קמל"ן דאינה שם והיינו שרי לומר הימנותא דס"ד דשם היא לא תיסק אדעתיך והטעם כמו שביאר הש"ס דמתרגמינן וכו' כמו שאבאר בס"ד והמקשה סבר דטעם דאסר של"ם הוא להיותו כינוי ואפ"ה אסור ואשמועינן של"ם וה"ה שאר הכינויים ולעולם של"ם לא הוי שם לזה קפריך מנאמן גם להיותו כינוי לדידיה יהיה אסור למימר וכו' ונקט המקשה בתחלת דבריו הימנותא משום שלא אמר רב חמא דמיניה קא פריך אלא הימנותא ולפי זה אף אי אמרינן דידע המקשה בזה דמתרגמינן מהימנא אפ"ה פריך שפיר דהגע עצמך כינוי אפי' הכי אסיר לפי סלקא דעתין דשל"ם כינוי הוא. והא דלא מייתי מקרא דאל אמונא במקום האל הנאמן הוה ליה למימר דכתיב אל אמונה הוא לגלות דעתו להיותו סובר דגם של"ם כינוי ולדידיה של"ם אמונה נאמן כולם כינויים נינהו דאי הוה אמר דכתיב אל אמונה הייתי מבין בדעתו שטעמו הוא להיותו שם וקא פריך מאמונה דהוי שם לשל"ם דהוי ג"כ שם והוא לא כן יחשוב דבודאי אין לנו כי אם שבעה שמות. והיינו טעמא דנקט נאמן לגלות דעתו דהכל דבר אחד כינויים נינהו

ותירץ הש"ס ממה נפשך אי עיקר קושייתך היא מאמונ' שנראית שם ואפי' הכי שרי רב חמא דע לך שאינו שם והראיה דמתרגמינן מהימנא ודע דתרגום אמונה בדיוק הוא הימנותא שם דבר והתרגום תמצא שתירגם במקום הימנותא מהימנא ואי תימא דמלת אמונה שם למה תירגם המתרגם כינוי דהיינו מהימנא. והיינו דמכריח הש"ס דמתרגמינן אלהא מהימנא דקאי אאל אמונה ולא קאי להאל הנאמן וכמו שפירשתי והוא הכרח עצום לומר דאינו שם מהתרגום. מה תאמר מדקא חזינן שסיימת מקרא דהאל הנאמן וזה ודאי כינוי משמע דסברת דשל"ם נמי כינוי וקא פרכת מכינוי אכינוי לזה סיים הש"ס הכא שם גופיה איקרי הכי דכתיב ויקרא לו ה' של"ם. דקשה למה הוצרך הש"ס לומר עוד הכא שם גופיה דהיה די באמור התם שם גופיה לא איקרי הכי וכו' ובמה שפירשתי אתי שפיר מדוייק. בין אם דעתו לדמות דשל"ם ואמונה תרוייהו שם בין אם דעתו לומר דתרוייהו כינויים. ואיכא למימר דהמקשה לא דקדק דברי רב חמא אחר האמת כנזכר דאי אמרינן שדקדק למה נקט רב חמא אמונה ויעשה ההפרש שבין אמונה לנאמן דאמונה הוי שם אי לאו דמתרגמינן וכו' אם כן ג"כ של"ם כיון דלא מתרגמינן הוי שם והיינו טעמא דאסר. וליכא להקשות מידי אמת דידע הפרש דאמונה לנאמן. דאמונה קרובה יותר להיות שם מנאמן ואשמועינן רב חמא דאפילו הכי לא הוי אלא כינוי דאין לנו שם כי אם שבעה שמות שאינן נמחקים הידועים ואשמועינן דאמונה שרי ומכ"ש שאר הכינויים. ובזה נחה דעתי בפירוש הסוגיא הזאת ומה שפירשתי לעיל שני דרכים אין בהם ממש ואין רצוני להאריך במה שהוקשה עליהם. וגם מה שדקדקתי בדברי התוספות אלהא דמהימנא פשיטא דמהבל ימעט. והם ז"ל כן יבינו בפי' הסוגיא כמו שפירשתי. ואם הייתי מספר גופא דעובדא של הפירוש הזה ממש רוח הקדש הופיעה ונתכווננו לו בהיסח הדעת בבית הכנסת אני ואחי הגדול גדול החכמים הרב ר' משה בירדוגו שיחיה אשר נפשי קשורה בנפשו. והתוספות ז"ל הקשו גם כן של"ם מהתרגום נראה דאינו שם כשם שאמונה אף עפ"י שנראה שהוא שם. אפי' הכי מפי' התרגום נחזור ולומר דהוי כינוי ג"כ שלם מדברי התרגום נראה דקאי אגדעון ולא להקב"ה. ותירצו דהתם אע"ג דתירגם וכו' ע"כ שם גופיה וכו' דכתי' ויקרא וכו' דאי כדבריך דשלם קאי אגדעון הוי ליה למימר ה' שלומי אלא בהכרח דלא קאי אגדעון. וכוונת התרגום שנתן טעם למה קרא לו שם זה עתה משאר שמותיו יתברך ויתעלה שמו לעד משום דעבד לה של"ם. ולעולם מדקאמר ויקרא לו שלום. שם גופיה איקרי של"ם: ודוק

גמרא שם אמר רב חמא שנאמר לדעת וכו' תרתי מפקינן חדא מדקאמר קרא לדעת מקודם וחדא אי תימא דמשום בושה דוקא חיישינן לפי המסקנא דמוקמינן מתן שכרן לא עביד לגלויי א"כ למה ליה לאודועי דמשום בושה ליכא דלא עביד לגלויי אלא ודאי דשמעינן נמי דצריך להודיעו כדי שיהא אוהבו ומדברי רב חמא נפקי תרתי והיינו טעמא שפירש רש"י ז"ל משום שלא יתבייש וכדי שיהא אוהבו תרתי כמו שפירשתי ובזה אתי שפיר הא דאמר לקמן מכאן אמר רבן שמעון בן גמליאל הנותן פת לתינוק וכו' דקשה דילמא דוקא לגבי הודעה מקודם וכו'. וכהאי גוונא אין צריך לאודועי לאימיה ובמה שפירשתי אתי שפיר: וק"ל

גמרא שם. הא במילתא דעביד' וכו' הא וכו'. קשה קצת עדיין תקשה למה לא אודעיה קודם שלא יתבייש והוא חלוקא ראשונה שכתב רש"י ז"ל כנזכר. וי"ל דמהא לא קשיא מידי אי בעית אימא מאן לימא לך דלא