חפץ השם נט

שהתחיל אחר שהגיע זמן בזה אפילו התחיל מפסיק אבל אם התחיל בזמן שאם התחיל אין להפסי' בו אמרינן אפי' משהגיע אינו חייב להפסיק קמ"ל דאפילו התחיל בהיתר באותו זמן שהוא סמוך למנחה קטנה דהוי כהיתר לגבי משהגיע דאינו מפסיק בו אפ"ה מפסיק. ולזה יש ראיה מתלמודא דידן דאי לא תימא הכי מאי קפריך הש"ס לימא תיהוי תיובתא וכו' הני מילי דאם התחיל אינו מפסיק שהתחיל בסמוך למנח' ואותו זמן מודים כולי עלמא דאין מפסיקין. אשר ע"כ אפילו כשיגיע אינו מפסיק מה שא"כ ריב"ל דמוקמינן ליה דוקא שהתחיל משהגיע הזמן בזה מפסי' ודאי. ולזה שמעינן דריב"ל אפי' התחי' סמוך קאמר. והוא קצת דחוק. ויש עוד לישב דברי מר"ן ז"ל מהרי"ט. וק"ל

תוספות שם ד"ה בתספורת בן אלעש' וכו' ודוקא בהא דאפילו פירות לא תידוק מינה דכל מה שנשאר הוי הלכתא דהא הכי נמי כתב הרא"ש בסוף דבריו ואפ"ה קאמר דאם התחיל בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה אפילו הגיע זמן מנחה לא יפסוק כל עוד דאיכא שהות דלא כריב"ל אלא משום דקיימא לן כוותיה דהא דהתחיל סמוך למנחה קטנא ואנן לית לן הלכה כריב"ל לזה חילקו התוספות דהא דאמרינן לית הילכתא כותיה סמוך למנחה קטנה דוקא פירות אבל סעודה אם התחיל סמוך למנחה קטנה מפסיק: ופשוט

דף י' ע"ב גמרא שם. מסייע ליה לרב המנונא משמע דאיכא למימר דלא מסייע ליה דאיצטריך הש"ס למימר מסייע ליה ועוד למה לא מותביה הש"ס לרב חמא מהאי ברייתא דאסרה שאלת של"ם. וי"ל דמהברייתא אינו מבואר דאסרה של"ם מטעם שמו של הקב"ה ומצינן למימר דאסרה שאלת של"ם מטעם דקרוב למיתי לידי הזכרת השם ודברי תורה וגזרה בעלמא היא ובזה אסרו חז"ל לדבר בבית הכנסת וכמו שפירש' לקמי' בד"ה התם שם גופיה לסברת הרמב"ם ז"ל צ"ל: וק"ל

גמרא שם גופיה וכו' וכדמתרגמינן אלהא מהימנא. קשה קצת מהיכא מוכח דאינו שם אי משום דמתרגמינן לנאמן והרי ג"כ אל דהוי משמו' העצ' כביכו' מתרגמינן אלהא וי"ל דראייתו היא מדמתרגמינן אלהא מהימנא סמוך ולא אלהא המהימנא כדמשמע מהנאמ' דמשמע מילי מילי קתני. אי נמי שאני אלהא דעל כל פנים מלת אל איתא ולא נעקרה מתרגום דהוי בכלל אלהא אלא דמוסיף בה תיבה בסוף מה שא"כ מהימנא דהכי הוה ליה לתרגם אלהא נאמנה. והבוחר יבחר בתרוייהו וראיתי להרב בעל מגדל עוז שכתב לדברי הראב"ד שהשיג לדברי הרמב"ם שפסק ברחום לא הוי שם. והשיג הראב"ד ז"ל דהוי שם. כתב הוא ז"ל דלסברת הראב"ד נקשה נמי דמתרגמינן אלהא רחמנא עכ"ל. והעלה הדבר בצ"ע. ולפי מה שפירש' באי נמי לא קשה דרחמנא הוי כאלהא. הן אמת דקשה א"כ כפי זה תהיה מסקנת העיון מן הש"ס דהכא ברחום דהוי שם וזה אינו מכמה טעמי'. הן אמת דקושיית המגדל על הראב"ד ז"ל אינה קושיא על כל פנים דהראב"ד ז"ל ביאר דבריו באומרו לא אשכחן אדם שנקרא רחום כוונת דבריו לעולם דלא הוי שם אלא כיון דשם וכינוי זה לא נתייח' אלא להבורא ב"ה לזה אסור לאומרו בב"ה מה שא"כ הנאמן לא מיתסר אלא דוקא אי הוי שם. כיון דאשכחן דאדם נמי נקרא הכי ע"ד בכל ביתי נאמן הוא האמור במרע"ה. ומה שהקשה הרב המגיד בשם ה"ר יונה ז"ל מחנון ורחום דאמר קרא באיש ירא את ה' חנון ורחום וצדיק. י"ל דסובר הראב"ד ז"ל דמקרא כי האי דמצינן לדחות דילמא קאי מלה דא אקב"ה ליכא למשמע מינה לאפקועיה לכונוי זה מהשם לחודיה. אי נמי כיון דלא אשכחן אדם בפרטות פלוני רחום כהא דמרע"ה שנקרא נאמן לא שרינן דעד השתא ליכא אדם שנתייחס אליו כינוי זה דרחום וא"כ כפי זה פירושה דסוגיין היכי הוי אי אמרינן דדחי הש"ס מדלא מתרגם נאמנה תיקשה רחמנא דהוי שם אלא מוכרח למימר דדייק לה מסמיכות דמהימנא דלא קאמר אלהא המהימנא כמו שפירשתי לעיל כפי זה נמי קשיא אלא מעתה ה' ה' אל רחום וחנון וכו' אע"ג דהוו שמות קדושים וליהוי דברי המתרגם כמקרא הזה ה' אל הוי נמי אלהא מהימנא. וי"ל בדוחק. ומה נעים אמרות טהורות דברי התוספות ז"ל דגרסי אלהא דמהימנא בתרגום דבזה בודאי באומרך דמהימנא בדלי"ת אינו שם אלא דגירסתינו לא הוי הכי אלא אלהא מהימנא ואיפשר שכך היו גורסין. וראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב שאינו אסור להזכיר בב"ה אלא דוקא שמות שאינם נמחקים וכשהביא השמות שאינם נמחקים לא הזכיר השל"ם בהדייהו. הן אמת דגם לפשטא דמתניתין כך הוא לענין שיכול למוחקו כרחום וחנון ואינו חייב מלקות אלא במ"ש הרב ז"ל וז"ל ואינו אסור למימר בב"ה אלא שמות שאינם נמחקים. קשה למה לא מנה שלום ג"כ וגם הראב"ד ז"ל שעצם עיניו מראות בזה. ולא השיג על זה דנראה דכן לבבו ידמה

וה"ה הקשה זה ג"כ והעלה הדבר בצ"ע

ולענ"ד נראה לישב דהרב ז"ל סובר דבאומר' שם גופיה איקרי הכי הוי כאל אלהים אלוה שדי שאינם נמחקים ומדחזינן בברייתא דקא מנה התנא לשמות שאינם נמחקים ולא מצי לשל"ם בהדייהו שמעינן מינה דלא הוי שם ואמטו להכי אמרינן בהכרח דהא דקאמר הש"ס מסייע ליה סבר לה כרב הכי כאילו אמר לימא מסייע ליה. ובתמיהא היא להקשות מאמר רב חמא דהכינויים אין איסור לזוכרם בב"ה. ומה שדחה הש"ס לא דחה אלא לפי סברת רב המנונא דליכא קושיא לדברי רב המנונא מההי' דרב חמא ולעולם להש"ס לא סבירא ליה ההיא שינוייא דחיקא ומברייתא ליכא למשמע מינה דאסור. והא דקתני ואין שם שאלת של"ם יפרש הוא ז"ל ע"ד מה שפי' לעיל לאו מטע' קדושת השם אלא דלא לאמשוכי בדברים ואתי לאדכורי משמות הקדושים דממילא כשיאמר לו שהוא בטוב ישמח לזה באמור לו של"ם וג"כ אלהים יחנך וכדומה. והשתא אתי שפיר הא דקתני ואין שם שאלת של"ם דהכי הוה ליה למימר ואין שם הזכרת של"ם אלא בודאי נראה דכוונתו היא דא"כ שאלת של"ם בלי הזכרת מלת של"ם אסור מטעם הנז' זהו לדעת הרמב"ם. ולדרכינו הא דקתני שאלת של"ם ולא קתני הזכרת של"ם הוא לאשמועינן מילתא אגב אורחין וכמו שכתב הרב המגן ז"ל בהלכות שבת לחד סברא דמייתי דמותר לקרות לחבירו בב"ה בשמו של"ם ודוקא דליכא איסור אלא של"ם עליכם ועליכם של"ם דמיוחדת האי מלה לגופה דהיינו השל"ם שהוא שמו של הקב"ה מה שאם כן שם חבירו וכו' לזה כיוון התנא דקתני שאלת של"ם דאי הוה תני הזכרת של"ם הוה אמינא אפילו שם משמות אדם לזה קתני שאלת של"ם: וק"ל

אחר כותבי כל זה עדיין אין דעתי נוחה בפירוש הסוגייא בכוונת הש"ס דקא משני דמתרגמי' אלהא מהימנא דזה שישבתי לעיל קצת דחוק

ולבוא אל עומק הסוגייא צריך לדעת מאי האי דקאמר הש"ס אלא מעתה הימנותא נמי משמע מדבריו