חפץ השם נו

דדמי ליה. והיינו נמי שדקדק רש"י ז"ל בד"ה לא נצרכה וכו' כגון קרן זוית והוא הדין איצטבאות וצידי. ומה נעים לפירוש הרמב"ם ז"ל שפירש במתניתין דחצר שנפרצה דאוקימנא לה בש"ס בצידי ר"הר. ופירש הוא ז"ל כל חלל שלש הכותלים הוי ר"הר לסברת רבי אליעזר ופי' בקרן זוית מבוי שיש לו שלש כותלים ואין לו לחי או קורה ברביעית. א"כ כפי זה קרן זוית דקאמר הוא עצמו צידי. ולא מצינן למימר דמודה רבי אליעזר בזה. כיון דפליג בחצר שנפרצה וכמו שהבאתי לעיל דברי הרמב"ם ז"ל אכן קשה לי על כל פנים בין העמודים לסברת רבי יוחנן כיון דניחא תשמישיה טפי למה לא מוקי רבי יוחנן מתניתא כשמעתיה. והכרמלית דקתני לאוסופי בין העמודים. וי"ל בדוחק

תוספות שם ד"ה וטח בפניה וכו' וריב"א פירש דאף למעלה משלשה לא בעיא ארבעה וכו'. וקשה לר"י דלעיל כי פריך אמתניתין וכו'

ולעד"ן אין כאן שום קושיא כלל דשאני לעיל החפץ מונח בידו ואעפ"י דרואה החפץ את הקרקע סוף סוף מונח בידו מה שא"כ הכא שכל החפץ עומד באויר ר"הר ואין מקום אחר סומכו מלמטה כי ההיא דידו. דאויר ידו ולא אויר ר"הר: ומפסיק בין החפץ לאויר ר"הר. וזה פשוט לדעת ריב"א אלא לר"י לא שנא ליה: ופשוט

שם תוספות ד"ה אי לימא עד עשרה וכו'. פירש"י וכו' וקשה לר"י וכו'

ולענ"ד לסברת רש"י אינה קושיא הגע עצמך דהוי ר"ה מי לא הוי כרמלית מדרבנן. ואדידה קאי רב ששת וכמו שפירשתי בפי' רש"י ז"ל דלא קאי רב ששת אלא אכרמלית הנעשית ע"י אדם. אבל מה שהוקשו עוד ממה דקאמר ואי לא לא הוי וכו'. הן אמת לסברת רש"י מיותרת דמשמע מינה דלא משכחת לה כרמלית. אלא דרש"י ז"ל ז"ל סב"ל דוחק זה מלעשות ההוא מציאות בבקעה המסובבת חדא דלא שכיחא. ועוד מחיצה קתני ולא אויר מחיצה. והתוספות מצד שבזה מדוייק דברי הש"ס לא חששו לשום דוחק. ופשוט. אי נמי לפירש"י ז"ל אמרינן הא דקאמר ואי לא אין כוונתו לשלול כל מציאות דכרמלית. אלא לבאר כוונת רב ששת דלותביה כיון דאיכא לפרש נמי פירושים אחרים בדברי רב ששת לאפוקי למעלה. אי נמי עשרה גופה. וכמו שפירשתי לעיל בד"ה כי אתא רב דימי: ודוק

ע"ב רש"י שם ד"ה ר"מ סבר וכו' וסתם משנה ר"מ. ולעניות דעתי נראה דהכא רש"י ז"ל הכא קאמר לעולם מתניתין בין למעלה בין למטה אין בו ארב'. והכא במאי עסקינן שנתכוון לזרוק החפץ שם בחור דוקא דשפיר אחשביה ולא בעי ארבע כי הא דכי אתא רבין וכדלקמן ע"ט כיון דחזי לכתופי וא"כ אי הוי למטה מעשרה דהוי מקום ר"הר אע"ג דליכא ארבע חייב בארבע אמות. ואם הוא למעלה מעשרה אין ר"הר שם והוי עקירה בר"הר והנחה במקום פיטור אע"ג שנתכוון לשמור החפץ שם פטור לזה קא פריך דוקא מי אמר ר"י ועדיין אינה קושיא דמצי למימר כרבנן עד שהוצרך רש"י ז"ל לומר וסתם משנה רבי מאיר. ומה שהוקשו התוספות ז"ל מההיא דכיפה יש לומר דלא הצריכו ג' אלא דכל פחות משלשה כארעא סמיכתא מה שא"כ הכא דדי בכל שהוא וראיה לזה מעמוד ט' דלא בעינן בו ד'. ומוכרח לומר כפי התוספות ז"ל לא אמרי אלא לענין רוחב. ורש"י ז"ל לא רצה לפרש כמו שפירשו התוספות דסובר דמתניתין רישא וסיפא בענין אחד קתני ואם כן באותו מציאות עצמו דקתני מתניתין ברישא איסור ארבע אמות ולפירוש התוספות דעכ"פ הוי חורי רשות היחיד קתני סיפא איסור הוצאה מר"הר לר"הי ולרבנן בעינן מקום חשוב חקוק ולר"מ חוקקין וזה לא נהירא לרבינו. ועוד מי לא עסקינן דהוו חורי כל שהוא שאין בני ר"הר יכולין להושיט ידיהן לעכב על בני רשות היחיד בביתהן. ואז בודאי שבני רשות היחיד משתמשים שם בלי שום עיכוב כלל

רש"י שם ד"ה דאמר כרבי קא סלקא דעתין מר"הר לר"הי פירוש זרק מר"הר לר"הי כגון ע"ג זיז ברשות הרבים הוקשה ליה דקרי לה מאי קרי לה. לימא כשדי נופו בתר עיקרו קא מיפלגי. ועוד למה קאמר הש"ס כל כך אריכות לשון הכא באילן העומד בר"הי ונופו נוטה לא הוה ליה למימר אלא הכא בשדינן נופו קא מיפלגי מר סבר וכו' ומר סבר וכו' ומדקאמר הכי משמע דמעיקרא לא סבר כזה לזה פירש רש"י ז"ל קא סלקא דעתין. ודע כי רש"י ז"ל סובר ודאי דלא קאמר רב חסדא אלא בר"הי. וזה ברור. ועיין מה שכתבתי לעיל

תוספות שם ד"ה התם לא ניחא תשמישיה. הקשה מהרש"א ז"ל כיון דעכ"פ ידע רבה דיש הפרש בין ניחא ללא ניחא כי היכי דלא תיקני מאי שנא קרן זוית מצידי ר"הר לסברת רבי אליעזר אם כן מאי קא פריך לישני האי ניחא וכו'

ולעניות דעתי אין כאן קושיא דצידי רשות הרבים ניחא תשמישיה טפי מה שא"כ קרן זוית וחורי שוים הם דקרן זוית לא ניחא תשמישיה וכיון דלא ניחא אין רבים משתמשין בו וגם כן חורי אין רבים משתמשים בו. ולא חשיב ולזה קא פריך לאביי מקרן זוית מאי שנא אע"ג דידע רבא ההפרש לא קא חשיב ליה ודחה אביי הכא והתם וחידש לו דההפרש פורתא שיש בין זה לזה עביד לזה ר"הר ולזה כרמלית וכיון דניחא תשמישיה דחורי הוי ר"הר אי נמי הכי פירש הסוגיי' והא דרבא הוקשה ליה לסברת אביי דקא עביד לר"הר בחורים ובסדקים א"כ מאי שנא מקרן זוית דלהוי כחור אע"ג דאין בני ר"הר בוקעים סוף סוף מי לא הוי כחור. וא"כ לדידך ליהוי כחורי ר"הר ר"הר דלאביי אפי' בחור הנמוך ביותר קאמר דהוי רה"ר דלמטה מעשרה קאמר סתם ולזה השיב אביי התם ניחא תשמישי' תשמיש החור ניחא לבני ר"הר הכא לא ניחא דתשמיש להילוך ולהילוך לא ניחא. ותשמיש חור לאו תשמישיה בהכי. ורבא סבר דאע"ג דלא ניחא בצידי להילוכא ניחא בחורי והיינו דקא דייק רבא במאי דקאמר ומאי שנא מהא ותיהוי כחורי וכו' והתוספות אחר שהבינו זה בש"ס דקדקי מלת התם לא ניחא וחששו דלא תימא דדוקא התם דלא ניחא אבל אי הוי ניחא יותר קצת אע"ג דלא ניחא כ"כ דאי לא תימא הכי לימא שאני הכא דניחא תשמישיה לזה גילו ואמרו דההיא דצידי כאילו לא ניחא חשבינן לה: וק"ל

שם בא"ד דהא אפילו רבי אליעזר מודה וכו' הם ז"ל אזלו לשיטתייהו אבל לפי מה שפירשנו לעיל דגם בזה פליג רבי אליעזר לא קשה מידי ולא צריכנא להני דוחקי. ואיני ח"ו בא לחלוק על רבותי אשר אני חובק עפר שתחת כפות רגליהם. ועכ"פ גם בעיני כאפס ותוהו נחשב לפני פירוש מורי אם לא בהשענם למה שנראה לי בפירוש הרמב"ם ז"ל וסיעתו שהבאתי לעיל שפי' שסובר רבי אליעזר אפילו בתוך החצר נקרא צידי. ובפירוש נאמר בדברי הרמב"ם ז"ל מבי שיש לו ג' כתלים נקרא צידי. עיין לעיל. וגם לפי מה שראיתי בדברי הרז"ה