חפץ השם נה

והמדבר. והא דקאמר הש"ס כאן בזמן פי' הא דאשמועינן והמדבר דהוי רה"ר משום דקא עסיק בזמן שהיו ישראל שרויין לזה אשמועינן דיניה כאן בזמן שאין שם ישראל. וכיון שאין שם ישראל לא טרח האי תנא לאשמועי' ולעולם אי שאיל לן אדם דיניה אמרינן ליה דהוי כר"הר. והיינו טעמא דנקט הש"ס הכי ולא קאמר כאן בזמן שיש ש ישראל דהוה מישתמע הכי כאן בזמן שיש שם וכו'. אבל בזמן שאין שם לא הוי ר"הר אלא כוונת הש"ס כאן קא עסיק בזמן שהיו ישראל שרויין. ותנא דידן קא עסיק בזמן שאין הדבר מצוי ולמשמע הלכתא לכפרי שמיא כמה ליה. זוהי שיטת הרמב"ם ז"ל לענ"ד: ודוק

דף ז' גמרא שם. כי אתא רב דימי וכו'. ואמר רב ששת וכו' עד גופא אמר רב גידל וכו' קשה קצת מדקאמר מאי ותופסת משמע אי אמרת הכי תקשה ואי אמרת הכי תקשה. והכא לא חזינן דקא מקש' אלא לצד אחד. ועוד המקשה הוה ליה לעסוקי אדעתיה דלאפוקי למעלה מעשרה הוא דאתא. ועוד הוה ליה למימר דהכי קאמר ותופסת עד וכו' דאעפ"י שעשרה ר"הי תופס' ככרמלית עד עשרה כלומר משלשה ועד עשר' והיינו בקעה המוקפת' לפירוש רש"י ז"ל. ועוד הא דקאמר הש"ס ואקילו בה רבנן בכרמלית מקולי רשות היחוד ומקולי רשות הרבים דמיותר דמי דודאי לפי האמור לעיל כן הוא דמקולי ר"הי ומקולי ר"הר ולמה הוצרך הש"ס וכו'

והנלע"ד בזה לבאר הסוגייא. והוא שהש"ס הבין כל מה שיכול לסבול דברי רב ששת ועל הכל הוקשה ליה אי אמרינן שכוונתו דעשרה נמי אע"ג דמועיל לן גבי חוליית הבור והסלע למהוי ר"הי הכא עדיין שם כרמלית עליה כההיא דעולא מאי איריא עד עשרה דמשמע אבל למעלה מי' לא. אפילו עד מאה. אלא למימר דדוקא עשרה ולא למעלה ולמעוטי אתא. מטעם דאין תחומין למעלה מעשרה דוקא עשרה. הוקשה ליה כיון דעבד בה רבי יוחנן דין ארבע אמות בר"הי למה לא אמרינן בו שעולה עד לרקיע כר"הי כיון שרחב ארבע וג"כ אינן עולים בסיגנון אחד רב דימי ורב ששת. דרב דימי אשמועינן בכרמלית גופה דבר העושה אותה כרמלית דהיינו ארבעה. וזה קאמר דבר אחר דהיינו למעלה מעשרה מקום פיטור. ומדברי הש"ס דקאמר אמר רב דימי וכו' ואמר רב ששת וכו' משמע דברי זה מעין דברי זה וכפי זה. זה דבר בגוף הכרמלית עצמה. וזה בלמעלה מעשרה. ומכל צד קשיא. לזה קאמר הש"ס מאי ותופסת עד עשרה. אילימא למעוטי והאמר רב גידל. אלא לאפוקי למעלה מעשרה. אי נמי עשרה גופה. תיקשה כמו שפירשתי. והש"ס לא הוצרך להאריך וכן דרך הש"ס. אי נמי דלא שבקיה לסיוועי למילתיה והשיב אלא מאי ותופסת לאפוקי למעלה מעשרה ומאי דוחקיך דזה אינה סברא כיון דעבדינן לה כרה"י לגבי ד' למה לא תעלה עד לרקיע. כדאמר שמואל וכו' הרי לך ראיה בפירוש דכרמלית אינה עולה עד לרקיע כרה"י ויש בה קולי ר"הי ור"הר. ובזה נמי יתיישב הא דהוצרך להביא מימרא דשמואל. ועדיין תיקשה דברי רב ששת ורב דימי אינם עולים בסגנון אחד. לזה קאמר הש"ס ואקילי בה רבנן מקולי ר"הי ומקולי ר"הר דהיינו רב דימי קאמר קולא בכרמלית דוקא ד' כר"הי ורב ששת קולא אחריתי דעבדינן לה כר"הר עד עשרה דוקא. ובזה כפתור ופרח דברי רש"י ז"ל דקאמר מקולי ומקולי וכו' רב דימי אשמועינן ורב ששת אשמועינן וכו' דמי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש זה ובמה שפירשתי אתי שפיר וזה אינו צריך לפנים: ודוק

גמרא שם. למאן דאמר בין העמודים וכו' למאן דאמר איצטבא וכו' נלע"ד דכל כוונת הש"ס בזה הוא דלא למימר כסברת מאן דאמר אצטבאות. הוא הדין בין העמו' הוי כרמלית. לזה אמר דוקא איצטבאות. דלא ניחא תשמישהו וכו' מה שא"כ לסברת מאן דאמר בין העמודים. ודאי דלא נטעה לומר אבל איצטבאות ר"הר. הפרש כזה אין השכל הולמו. אלא ודאי שלא באה אלא לאשמועינן לסברת מאן דאמר איצבא' דאפשר שלא הייתי עושה הפרש ותרוייהו אינם כר"הר גמור לזה קמ"ל דוקא איצטבא. וכפי זה אסיקנא דסובר הש"ס הילכתא כרבי ירמיה. אכן בראותי דברי מר"ן הרי"ף ז"ל דפוסק כרבי יוחנן נבהלתי ולא ידעתי טעמם. ונראה דטעמו שהוא ז"ל סובר דלולי דברי הש"ס הוה אמינא דבין העמודים והאצטבאות שקולים הם. וכי היכי דלא תיקשי כיון דאשמועינן רבי יוחנן בין העמודים ככרמלית הוא הדין נמי דהאיצטבאות ככרמלית ולמה הביא הש"ס דברי רבי יוחנן ודברי רבי ירמיה ואמטו להכי הייתי אומר דמר אמר דוקא. ומר אמר דוקא אחר שאני סובר ששקולים הם ואז נפקא מינה לסברת רבי יוחנן דוקא בין העמודים לזה קמ"ל הש"ס מאן דאמר וכו' אכן הרמב"ם ז"ל פסק כרבי ירמיה

ונראה דטעמו הוא כמו שפירשתי. והרב המגיד ז"ל נתן טעם אחר לפסק הרמב"ם ז"ל יעויין שם דבריו וק"ל

גמרא שם. רב אשי אמר אפי' צואה וכו' לאו מטעם דכל פחות משלשה רשות הרבים אעפ"י שאין בו הילוך לרבים. דהא מידי דהוה קרן זוית דלא הוי ר"הר כיון דלא דרסי ביה ואי לית ביה ארבע מקום פיטור. אלא ודאי דהכא נמי אסקינן בצואה דדרסי בה רבים וכגון שאינה לחה. וטעם רב חייא בר רב דסבר צואה לא היינו מחמת מיאוס. והיינו דקא דייק אפי' היזמי והיגי. אבל צואה לא אע"ג דבין זה ובין זה מידרס נדרס זה מחמת מיאוס לא דרסי ביה רבים דאי יש בו לכלוך ליכא מאן דפליג. דודאי לא דרסי ליה רבים. ולזה אמר רב אשי אפי' צואה כיון דחזי למידרס. ובזה ידוייק דברי רש"י בד"ה אפי' היזמי והיגי וכו'. וסיים ורב אשי אמר אפילו צואה: ודוק

רש"י שם בד"ה אלימא וכו'. כגון בקעה וכו' הוקשה ליה מהיכא יסק אדעתין לומר דסובר ברוחב ארבע וגובה עשרה דהוי כרמלית דלותביה מברייתא דקתני חריץ או גדר גבוה עשרה ורוחב ארבע זו היא ר"הי גמורה. לזה פירש כגון בקעה שלא הוקפה וכו' דדיינינן לה ככרמלית. בזה הוא דקאמר דבעינן גובה עשרה ואהא מותיב דתפיסת כרמלית אינה אלא למטה מעשרה אפילו בדאיכא גדר. ולזה כתב רש"י ז"ל לקמן אלמלא וכו' וכל זה דוקא בהיכא דמשוי לה כרמלית ע"י גדר. דאי הוי כרמלית מצד עצמה כגון ים ובקעה. בזה לא קאמר דבעינן עשרה ופשוט

רש"י שם בא"ד אבל למעלה מעשרה וכו' ואי בדקאי בכרמלית מורינו מהרש"א ז"ל האריך בזה ביותר

ולעד"ן ברור דפירושו כיון דקאי בכרמלית והראיה מדלא קאמר ואי דקאי וכו' ופירוש הרב ז"ל נראה דוחק: ופשוט

תוספות שם ד"ה לא נצרכה וכו' לא בעי למימר דאיצטריך לצידי רה"ר משום וכו'. קשה תינח צידי לא בעי למימר וכו' אלא בין העמודים והאצטבות דלסברת רבי יוחנן כרמלית. מאי טעמא לא אמר ר' יוחנן כשמעתיה דהוא מרא דשמעתא דבין העמודים וכו' ויש לישב בדוחק. ולפי דרכנו הוא הדין נמי צידי וכל