חפץ השם נג

לאשמועינן דהלכה כרבי יוחנן ודלא כירושלמי לזה נמי הביא הרי"ף בהלכות דברי ר"י ותניא דמסייע ליה. דבלא זה אין לו כח למיפסק הלכה כותיה כיון דאיכא ברייתא דמחלוקת בזורק כדאיתא בירושלמי. ובזה לא קשה ולא מידי ודברי הב"י מתיישבי אדעתא. ומה שלא כיוונו לזה הרא"ש והר"ן. משום דמדברי רבי יוחנן לא מישתמע שנתכוון להכי דמחלוקת במהנך אלא דסלקא אדעתך אמינא דפליג בן עזאי בזורק כי היכי דפליג במהלך קא משמע לן רבי יוחנן דמודה בזורק: וכפי זה ליכא חידוש בדברי רבי יוחנן אלא לסברת בן עזאי. לזה תמהו למה פסק כיחידאה וכפי האמת לא הביאה הרי"ף בהלכו' אלא למאי דנפקא מינה לסברת רבנן ולסברת הרי"ף נמי. לא הובא דברי רבי יוחנן בש"ס אלא משום דנפקא לן מינה לסברת רבנן. ואשמועינן דבזורק מודה וממילא דמחלוקת במהלך ונפקא מינה אי לא הוה שמעינן מידי מדברי רבי יוחנן לסברת רבנן הוה אמינא ודאי דהלכה כבן עזאי. ומה שדחה הרא"ש לדברי הרי"ף ז"ל באומרו שכן דרך האמוראים לפרש דברי התנאי' אף שאין הלכה כמותו יכולין לומר אם לפרש דברי התנא בא אף שאין צורך בו לענין הלכה למה הביא הש"ס הברייתא לסייועיה כיון דלא נפקא לן מידי לענין הלכה. לזה פסק הרי"ף וכו' כמו שפירשתי לעיל: וק"ל

גמרא שם. המוציא והמכניס וכו'. מקשי המשכילים למה לא קתני נמי איסור חיוב ארבע אמות בר"הר. כמה דקתני איסור הוצאה וי"ל דלא קתני אלא הפרש רשויות וחילוקם אהדדי. איזהו מקום דמחייב על הוצאתו והכנסתו ואיזה הוא דלא מחייב וקשה א"כ למה קתני איסור ארבע אמות בכרמלית. כיון דלא קתני אלא חילוק רשויות אהדדי וי"ל כיון דחידוש הוא וחש התנא דלא נטעה מדבריו דקאמר בסמוך מבואות וחצירות דאסורין בהוצאה בלא עירוב וליכא בהו איסור ארבע אמות והוה אמינא הכא נמי ליכא אלא איסור הוצאה כדאיתא בהדייא כיון דהיא חידוש לזה כי היכי דלא נטעה מדברי התנא עצמו קא משמע לן: וק"ל

גמרא שם. עומד אדם וכו' ואם נשא ונתן וכו'. לכאורה היה נראה לומר דאפילו לא נתעכב ידו במקום פיטור פטור ואפילו למאן דאמר מהלך לאו כעומד היינו מהלך ממש אבל בהאי גוונא דעומד הוא דיינינן לידיה כאילו עמד באסקופה בהעברתו כיון דגופו עומד. וכשנתחבר ידו עם גופו דיינינן ליה כעומד. ואחר העיון והדיוק בברייתא נראה דודאי אם לא נתעכב ידו באסקופה חייב דסוף סוף הוציא מרשות לרשות והמוציא מר"הי לר"הר אפילו דרך מקום פיטור חייב ולא שנא מהלך לא שנא עומד כיון שידו לא נתעכבה באסקופה והכא דקתני פטור עסקינן שנתעכב שם באסקופה ואח"כ נתנו לעני. או לבע"ה מה שא"כ אם נשא ונתן בלי הפסק חייב לזה דעתי נוטה. והראיה ממה דקתני בברייתא ובלבד דמשמע אותו מציאות עצמו שהתרתי לך לא תעשהו בהערמה ותאמר כיון שהתיר לי לקחת מיד בע"ה והתיר לי לתת לעני. אותו חפץ עצמו שלקח מבעל הבית אתנהו לעני אחר שיהא מונח באסקופה כיון שהתיר לתת לעני. מה לי חפץ זה מה לי חפץ זה אחר ששניהם מונחים באסקופה. לזה קאמר ובלבד דנמצא מזלזל באיסור שבת. דמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים וסלקא דעתך אמינא דמותר קמ"ל וכו' והיינו דקא דייק ובלבד אותו מציאות עצמו שהתרתי לך. ובלבד וכו'. דאי לא תימא הכי מאי ובלבד. הכי הוה ליה למימר ולא יטול וכו'. ועוד מהיכא יסק אדעתין להתיר דאיצטריך תנא להרים מיכשול. דהא לא התיר אלא מרשות היחיד לאסקופה ומאסקופה וכו' אלא ודאי כדכתיבנ' ואחר כתבי זה ראיתי לריא"ז ז"ל שכן דעתו נוטה וק"ל

גמרא שם. ומבואו הפולשי' לא דמי למבוי המפולש דלקמן בפרק כל כתבי דקאמר בן בתירה אף למפולש ואוקימנא התם במסקנא דמפולש הוא שיש לו שלש מחוצות. דבהאי גוונא ודאי לא מחייב אם הוציא או אם הכניס ממנו לרה"י אלא דוקא מפולש משני צדדיו. והתם מוכרח לפרש הכי דאין סברא לומר שיתיר בן בתירא במלאכה שחייב עליה כרת. וסוף סוף למה נקט כן בן בתירא. המפולש דמשתמע מיניה רשות הרבים גמורה יש לומר משום דקתני ברישא סברת רבנן מבוי שאינו מפולש ואוקימנן לה באוקמתא בתרייתא שיש לו לחי לזה פליג בן בתירא אפילו אין לו לחי דנחית בחד דרגא אי נמי הכא כיון דקתני מבואות המפולשין בהדי סרטיא ופלטיא משמע דבעינן דומיא דידהו: ופשוט

גמרא שם. אלא מתחלת ד' וכו' הקשה בעל הקיקיון דיונה ז"ל דארבע אמות הם רשותו של אדם עיין שם דבריו. ואעפ"י שאין רצוני לבדוק בדק בדברי רבותי הראשונים שקוטנם עבה ממתני אלא משום דעבר ואתא לידי. ועוד שהניח הש"ס בצ"ע. ולעניות דעתי לא ראיתי אפילו ריח קושיא. דהגע עצמך רשותיה הוא שנתנו לו חז"ל מי לא הוי מקום פיטור ומפסיק בין עקירה לבין הנחה. וקצת אלימות ראיתי לו במה דקא מקשה אחר זה דהוה ליה למימר מידי דהוה אמעביר מר"הי גדול לר"הר דאי הוה מנח ברה"י פטור. והוא ז"ל אחשביה לקושיא אחרת. ואינה אלא כח לקמייתא

ולע"דן אין כאן קושיא כלל ואין הכי נמי אלא מאן לימא לך דאי הוי הכי דמפסיק ר"הי גדול דמחייב דעליה אני דן דפטור. לזה הביא מתחלת ד' דדבר ברור הוא דאע"ג דמפסיק במקום פיטור חייב ודאי. ומה גם מנא ליה דהכי הוא דארבע אמות ברשותיה הוא דילמא חז"ל התירו משום דלא סגי בלאו הכי. והראיה דאינם רשומים. איכא דאמרי לאיזה רוח שירצה. ואיכא דאמרי לאמצען. ואין להאריך בזה: וק"ל

תוספות שם ד"ה מידי דהוה צידי וכו' וי"ל דדרך בית וכו' קשה קצת לפי דידם היכי דמי צידי דהוי כרמלית אי הוי כמו שפירש הרשב"א ז"ל שהביא דבריו הוא הדין זה ודאי דלא הוה מסתמא במשכן שהרשב"א ז"ל פירש דצידי הוא בית הסמוך לר"הר וכותליו בולטים ונכנס ובנה והניח בין הכותלים קצת מקום סמוך לר"הר. לפי זה לא ידענא מאי קא אמרי שדרך בית וכו' ומסתמא כן היה במשכן. דאדרבא לאו מכללא אלא בפירוש איתמר שלא היה כן במשכן כדאי' בהזורק. וי"ל דהיינו דאית ליה חפוף לצידי ר"הר דמסתמא אית ליה חפופי כדאיתא בגמרא פרק כל גנות. ובזה שפיר אמרינן מסתמא כן היה במשכן. ועדיין איני יודע היכי דמי צידי דלית ליה חפופי דאמרי רבנן דהוי כרמלית כדאיתא בפרק כל גנות. ומוכרח לומר כמו שפירש הרשב"א ז"ל שהבאתי בסמוך. ומה שפירש הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות בפרק כל כל גנות וז"ל ואומרם חצר שנפרצה לר"הר הוא שיפול הכותל כולו מצד רה"ר וישארו שלשה כותלים. רבי אליעזר סבר שהם רה"ר וחכמים חושבים אותם כרמלית ואין הלכה כרבי אליעזר עכ"ל. וכתב עוד הרמב"ם ז"ל בהלכות שבת וז"ל ים ובקעה ואסטונית ומבוי שיש לו שלש מחיצות