חפץ השם מה

שם גמרא הסכת ושמע ישראל עשו כתות כתו' וכו' להיות כי מלה זו אין לה משמעות חותך דרש לה בכל אופני הדרשות שתוכל לסבול והנה אותיות אחה"ע מתחלפות. ואותיות זשס"רץ מתחלפות יכול לכתוב אות הה"א במקום אות העי"ן והסמ"ך במקו' הש"ין וכאלו כתוב עש כת והיינו עשו כתות כתות ואז ושמע ישראל שיבינו הדבר על בוריו שיתקיים בידם ופשוט

שם גמרא. מ"ד אם נבלת בהתנשא וכו'. הוקשה ליה דהפך נבלת הוא המתנשא דהכי הול"ל אם נבלת וכו' ואם תתנשא תתנבל דאינו הפך נבלת זמות ואינו הפך בהתנשא יד לפה לזה תירץ דמוקמינן קרא בד"ת ובזה אתי שפיר דהוי הפך נבלת זמות והפך יד לפה בהתנשא כי מי שיש מענה בלשונו בתור' ה' הוא המתנש' ופשוט

שם גמרא. לא תתעב אדומי וכו' לא תתעב מצרי וכו' ק"ק מדוע הביא רישא דקרא דאדומי ללא צורך וי"ל דנתכוון לומר דהשוום הכתוב לדין האחים א"נ מדאיצטריך לומר לא תתעב אדומי ולא אתי ממצרי ש"מ דאיכא למימר דוקא מצרי קמ"לן אדומי ושקילי נינהו וק"ל

שם גמרא. שנא' ואם ידעת וכו'. הכוונה היא דמדקאמ' ואם ידעת גילה דעתו דבעי בהו מידי דלצורך עצמו והגם דפרעה אחר האמת אע"ג דלא הוה בהו אנשי חיל היה מקבלם מצד יוסף עבדינן נמי ילפותא ומה מצרים שלא קבלו וכו' אלא מצד יוסף או מצד יראתו של יוסף לפני' ולא מרצונם אמרה תורה לא תתעב וכו' אלא דבחר לומר בכה"ג דגילה דעתו דחשב בהו הנאתו ותלינן להכי קרב'. ונ"ל לדייק אומ' כי גר היית בארצו דהו"ל כי גר קבלך בארצו מהו היית אלא לומר הגם דקבלתו לא היית לטובתך לקבלך בארצו אלא דסוף סוף אתה מיהא היית גר בארצו וק"ל

דף ס"ד כל הדוחק את השעה וכו' וכל הדוחה את השעה וכו' נראה כי להיות כי כל גדולות ישררות' משמיא מוקמי להו אפי' דיומי כך וכך ואפי' שררותא דאבשלום משמיא גזרו לה אלא שהוא דחק את השעה והאביד שנותיו. ונראה לומר דמעובדא דמייתי הש"ס כרבא ורב יוסף אתרוייהו מייתי אדוחק ואדוחה דהרי אם לא היה מקבל על עצמו רבה המלכות והיה מלך רב יוסף עכ"פ לא היו פוחתים לו מכ"ב שנה דמלכותו מידי דהוה רב יוסף. והן אמת דלא מיחסינן לרבה ח"ו דוחק את השעה ולא תתמה ממה דשלחו מהתם לשאו' דהא עכ"פ תקשה דהרי ר' יוסף לא קבל הגם דשלחו איהו עדי' א"כ למה הוצרכו לשאול לוקמו רבה ממה נפשך אלא ודאי דבעלי ישיב' שלחו לשאול ולא הם ולא דחק השע' רבה ח"ו ואמרינן דמה שהבי' בזמנו שהב"ה השלים ומילא ימיו ושנותיו ולא דחק ולא דחה אלא דמדברי ר' אבין משמע הכי דדחיק שעתא פי' דכיון דשלחו מהתם סיני עדיף הא קיימא שעתא לר' יוסף. והגם דלא קבל רב יוסף מחשיב רבה כדחיק ואי הוה מקיים הוראת ירושלם והיה מכריח שיהיה רב יוסף היה חי שתי שנים ומחצה יותר ממה שחי והגם דלא קבל רב יוסף מאי חזית ולא יקבל רבה והדבר שקול. וכיון דכפי האמת דדיה דרב יוסף הוא מקרי רבא כדחיק השעה ובזה לא תקשה מדוע לא מייתי ר' אבין ראי' לכל הדוחק וסמך על המפרש שהוא מאבשלום ויש ליישב גם דברי רש"י ז"ל ולא יקשה לך מהא דאמרינן אין מלכות נוגעת בחבירתה וכו' דמשמע דלא תדחה השעה כד קיימ' למרה אפי' שעתא והא הכא הגם דהגיעה מלכותו נדחית ונתעכבה עד זמן ארוך וי"ל דההיא דוקא בדלא דחי לה א"נ משמיא נמי הכי אמרי עד הכא אידחי לה דחיה אי לא דחי לה לא דחיה ועד הכא בין אי דחי בין אי לא דחי קיימא לה שעתא ולזה מצי רב יוסף לעכובי שעתא דידיה וק"ל. ומ"ש בדברי הכלדאי ב' שנים מלך ב' ומחצה איפשר דכלדאי דייקי שנה שלמה ולא חסרה דלא ידעי לה. זה בחרתי מלומר לאו דוקא נקט תלמוד' בדברי כלדאי ב' שנים וכאלו אמר ומחצה וק"ל

שם גמרא. כל הנהו וכו' אפי' אומנא וכו' פי' רב יוסף דאי רבה מדוע ימעט ויבזה מלכותו ואדרבא לא נכון לעשות כן דהתורה קראתו מחוקק אלא ודאי הדברי' פשוטים דקאי ארב יוסף ומתרי טעמי חדא לענוה דאי הוה אחרינא במקומו דרב יוסף כיון דמלכותא דידיה היא והוא נתנה יס"ד למעבד קצת שררות' לזה אשמועינן דמעולם לא נהג שום שררו' ועוד דחשש דתחשב למלכותא דתרתין שנין דאמרו ליה כלדאי והא מיהא שררות' היא לזה נתרחק מכל וכל וק"ל

שם גמרא. מ"ד יענך וכו' אלהי יעקב ולא אלהי אברהם וכו' צריך לדעת מה הוקשה ליה ב"מ דאמר מ"ד מלבד האמור בש"ס בהדיא אלהי וכו' ולא אלהי וכו' ונראה דהוקשה לו למה לא אמר ישגבך אלהי אבותיך כולם ולמה הספיק באחד והוסיף להפליא אחר שיונח דיספיק בחד מהאבות היה לו לומר הראשונים אברהם או יצחק ומשני מכאן לבעל וכו': וק"ל

שם גמרא. כל הנהנה וכו'. ק"ק דילמא לפני האלהים לומר שיאכלו מהשלמי' הנזבחים דמחנה שכינה והיינו לפני ה' ממש מקו' כבודו שהוא בית המקדש. וי"ל דדייק מדלא קאמר הכתוב הכי ויבוא וכו' לפני האלהים לאכול לחם עם חותן משה ואז תהיה הכוונה בה שבאו לפני ה' שהוא בית המקדש לאכול לחם ומדקאמר לאכול עם חותן משה לפני ה' משמע דבאכילה עם חותן משה הוא דהויא לפני האלהים: ודוק

שם גמרא. דוד אמר לאבשלום וכו' ק"ק ומדוע דוד ע"ה אמר מילתא שאינה מתוקנת לבנו ופשיטא דהו"ל למגמר מלך לשל"ם דיתרו שעלה והצליח. וכד דייקת שפיר דוד חכם הוה יותר מיתרו. ונ"ל דאיליא הוא דנפל בפומייהו בפומיה דדוד על אבשלום ובפומיה דיתרו על משה שיצליח. ונראה לומר דקאמר הש"ס בוא וראה לומר וכי לא תהיה תפלת דוד כתפלת יתרו שאמר למשה לך לשלום והצליח ודוד אמר לאבשלום לך בשלום ולא הצליח מדוע אם לא שתאמר שהדבר תלו בנוסח התפלה ודוד סבר דאמר בשל"ם הוא מעתה ילך בשלם לא שלא יהיה בשלם עד שיגיע למקומו אחר שילך אלא מעתה יהיה בשלם וילך בו ולמפרע אגלאי מילתא דלאו הכי והגם דיתרו אמר לשל"ם סבר דוד דמכ"ש אי אמר בשל"ם שיצליח ואמר הכי כדפרישית ואחר דחזינן לשל"ם דיתרו ובשלם דדוד ידעינן מזה דהנפטר מהחי צריך לומר לו לשלם וק"ל

שם גמרא. זוכה ומקבל וכו' שנאמר יראה וכו' הכוונה היא דידוע היא דכל היושב ועוסק בתורה שכינה שרויה עליו וא"כ מאי רבותיה דהולך מחיל אל חיל ולזה אמר דהאי דקא אמינא לך דזוכה ומקבל פני שכינה היינו בהארה גדולה שיהיה ממש זוכה לקבל פני שכינה ממש ומייתי ראיה ממה שנאמר יראה אל אלהים בציון פי' כמו שנגלית השכינה בציון כן תגלה אליו כי עין בעין וישכון כבוד ה' ויפלו על פניהם וכו' כן תגל' אליו והשתא אתי שפיר אומרו בציון ועוד יש בזה סוד וק"ל

שם גמרא. וכל בניך למודי יי' א"ת בניך וכו' אלא צריך לדעת מה הוקשה ליה דקאמר אל תקרי ושאר דקדוקים ונראה דהוקשה ליה בקרא דהוה מספיק לומר וכל בניך למודי ה' ורב שלומם למה הדר למיכתב בניך דמשמע כאחרים נינהו לזה פלגינהו בניך ברישא לאו היינו בניך דסיפא בניך דרישא הם בוניך דהיינו ת"ח וכדגלי אומרו למודי ה' ואז באמצאות' תהיה הרבצת שלום בעולם. ולא תיקשה א"כ השתא דדרשינן בוניך למה קאמר עוד למודי ה' היינו הך דהיינו טעמא כי היכי דלא תימא מאן אינון בוניך אפי' בעלי ממון וכדומה לזה אמר כי הבוניך הם אותם למודי ה' ועדיין תרצה לידע מהו מלת כל דכפי פי' זה כמעט אין לה משמעות נראה דה"ק כל הבנין שיש לך הוא מת"ח דהיינו למודי ה' ע"ד כי זה כל האדם כל בנייניך הם למודי ה' וק"ל: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם