חפץ השם מד

דהא דייק רבי דרך כלל בפורענו' מתחילין מן הקטן ולא מצי למיפר' מקר' לחוד דקא מקדי' לנחש מתרי טעמי חדא דילמ' איתרמי ולא הוי דרך כלל. ועוד דאיהו גופיה אין להוכיח מיניה דמצי למימר לעולם אדם ברישא הוה והכתוב סדר דרך החטא כי הנחש הוא המדבר אל חוה וחוה אל האדם וסדר החטא נקט קרא ולעולם הב"ה לאדם קדים ברישא ואהא קאי דקאמר וקדם צרתני. לזה מייתי ברייתא דרבי דקאמר דקרא סדר פורענו' נקט ונחש ברישא משום דפורענות מתחילין מן הצד וגם דקתני רבי דרך כלל דתמיד בפורענות מתחילין מן הצד מן הקטן והמכוון הוא דהגם דתהיה איזה פורענות אחרת לא איפשר לומר וקדם כיון דמתחילין מן הקטן והיינו נמי כונ' באומרו אילימא וכו' פי' ואי נמי שדית לה לפורענות אחרינא לא מצית דקשה מדברי רבי דקתני מתחילין מן הקטן ומשני פורענות דמבול קודם שנפרש דברי הש"ס צריך לדעת ואחר האמת ליפרוך מינה אדברי רבי וליסתור ואז אמרינן אפי' דנחש נמי ונראה לומר דהא דאמ' רבי בפורענו' מתחילין מן הקטן היינו דוקא דקיימי תרוייהו כהא דנחש ואדם. ולזה כיון דקיימי תרוייהו גדול וקטן כשם דבגדולה מקדים הגדול ואי מקדים הקטן איכא זילותא לגדול הכא נמי איכא זילותא אי מקדים גדול בפורענות ודוקא כהא דנחש ואדם דקיימי בתר פורענות הוא דמקדימין הקטן אבל כה"ג דמתים וכלי' אין להקפיד ויכול להקדים הגדול כהא דמבול ובזה יתורצו כל הקושיות וק"ל

שם גמרא. ת"ר המרצה מעות וכו' אע"פי שיש בידו תורה וכו' כמשה ע"ה וכו' פי' הגם דאסיקנא תורה בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק בה מגנה ומצל' מיסורין ומעבירות הני מילי אי קא יתיב ולא מהדר אבל אי עביד מידי דמגרי ביה שטנא כהא דמרצה מעות להסתכל ביופיה לא מגני עלה להצילו מן העבירה וסוף נפיל בעבירה דאי בעי נטירות' דאורייתא לא יסתכל בעריות ואז היא תשמרהו וק"ל

ע"ב גמרא. צדיקים יצר הטוב שופטן פי' להיות כי הצדיקים מתישין כח היצר הרע עד כי ליתיה ולא נשאר כי אם היצר הטוב הוא השופט ומנהיגו בדר' ישר ומשפטו בידו מסתמא כל מועצותיו וכדת נתונות משא"כ רשעים להפך לא יעצהו כי אם לאידך גיסא רח"לן ואין דבר מתוקן יוצא מתחת ידו אבל הבינוני לפעמים יצה"ט. ולפעמים יצר הרע שופטים דתרוייהו איתנהו ביה וק"ל

דף ס"ב ע"ב גמרא. מסית קרית לי הריני מכשילך וכו' לכאורה יתמה הרואה וכי בשביל דוד שטעה נגד כבודו יתברך וכו' אלה הצאן מה עשו. ואחר האמת פשיטא כי חייבים היו כל המתים במגפה על עונם אלא שבא הדבר באמצעו' דוד וזה הוא המכשול שבא על ידו שהניחו ה' ביד המסי' והסיתו עד וכו' הו' קרא לה' מסי' הניחו ביד המסית ולא שמרו ממנו כי אדרבא הקב"ה הוא השומר מהמסית כאומר' ז"ל לולי ה' שעוזר להאדם כנגד השטן וכו' והוא קרא לו ח"ו מסית ודרשתם ז"ל היא מויסת וכו' דמיותרת ולא אשכחן כל ששגגו וכו' שנאמרה עליהם מלת הסתה לזה דרשנו שהיא כנגד הסית' וכו' ופשוט

ע"ב גמרא. תנא גדר לפני' מגדר ומערה לפנים וכו' מפיק לה ממלת גדרות ב' גדרות גדר לפנים לגדר ואומרו מערה לפנים וכו' נראה דמפיק לה מאומ' ושם מערה מהו ושם דהוה מצי למימר ויבוא אל גדרות וכו' במערה מהו ושם אלא לומר ושם עוד מחבוא אחר ובתוכו מערה וזהו ושם מערה מערה תוך מערה וק"ל

שם גמרא. ולא עוד אלא דסוף נצרך הוא להם איפשר דיכוין לההוא עובדא דההו' גבר' דהוה הולך ופוחת לכהן והשד' פוחת עד שעמד השדה להוציא כשיעור שהיה הכהן נוטל ממנו וק"ל

דף ס"ג גמרא. כל המרפה עצמו מדברי תורה וכו' ואפי' מצוה. קשה בשלמא למ"ד מד"ת שפיר דה"ק דאי הוה עסיק באוריית' אגוני מגנא ואצול' מצלא כדמסי' בש"ס וה"ק אפי' יש בידו עונות שחייב עליהם יסורין התורה מצילתו דאי לית ליה עון פשיטא דלמה יהיה לו פורענות דיצטרך להגנת התורה אלא ודאי דהגם דיש בידו התורה פוטרתו שאין לך בן חורין כמי שעוסק בתורה. אלא הא דקאמר שמואל אפילו מצוה משמע דעונש קאמר ופשיטא דמי שעובר על מצות ה' ענוש יענש אפילו שלא בעת צרה ומאי אריא ביום צרה. ונראה דהכא קאמר במצות עשה וכדאיתא בגמרא גבי ההוא עובדא דרב קטינא דאמר ענשיתו אעשה ומהדר ליה בעידן ריתח' ענשינן וזה ביום צרה צר כחכה דהיינו בעידן ריתחא והשת' מפרשינן ריש' נמי דאפי' אין בידו עון אחר אלא ביטול תור' אם נתרפ' ולמ"ד ברפיון ביום צרה צר כחכה. וצריך האדם להתאזר ללמוד בתמידות לעבודת ה' אלא דקשה לי עם מאמר ז"ל במקום אחר אקרא דרפאים בל יקומו כל המרפה עצמו מד"ת אינו עומד בתחיית המתים שהוא עונש חמור יותר ממה דמשמע הכא מהש"ס ונראה דהיינו הך דהכא ואתי נמי מדוייק דברי הש"ס דקאמר אינו יכול לעמוד פי' ביום צרה הוא יום התחי' שהוא יום הדין שנידונין אלו להחיות ואלו לחרפות וינערו רשעים. ולהיות שנתרפה מד"ת ביום צרה צר כחו שאין בו כח לעמו' כי כל העוסק בד"ת שיהיה הטל טל תורה מחייהו ויכול לעמוד ויחיה ומי שאינו מתחזק ללמוד תורה אין לו טל תורה להחיות בו ואין בו כח לעמוד והיה לחרפון ויקוים בו וינערו רשעים וכו' רח"לן ואתא שמואל ואמר לאו דוקא תורה אלא אפילו מצוה אחת פי' שבאה לידו ויכול לעשותה ולא עשאה מתשת כחו ליום התחיה והוא שלא עשה תשובה אבל אם עשה תשובה אין לך דבר שעומד כנגד התשובה: וק"ל

שם גמרא. ללמוד תורה באנו וכו' אמרו כן עד שיהיו נחשבים בעיני העם לשמוע דבריה' דאי לא תימא הכי לא יחשבום וכו' ונראה דלהכי דייק ר' חנינא בן אחי רבי יהושע ואמר של שוא הם של תוהו הם פי' של שוא שנמצאו שקרנים שאמרו לו ללמוד תורה באנו והרי הם אדרבא חולקים ומבטלים דבריו ושל תוהו פי' שאינם חכמים כראוי תוהו המה שאינם יודעים כלום דקים ליה בגוי' שהיו טועים בהוראתם וכן היה אחר האמת שלא היו עושים אלא לבטל דבריו כי היכי דלא נגרר' אבתריה כדמסיק

ע"ב גמרא. אמר ליה הקב"ה למשה אני ואתה נסביר פנים וכו' לכאורה הדברים אין לה' משמעות. והנראה הוא להיו' כי משה ע"ה הוא מהנבראים בשר ודם יסביר טעם למין האנושי והאדון ב"ה להיותו רוחני בתכלית הרוחניות לא יתייחס אליו טעם להלכה גשמי לזה אמר לו אני ואתה נסביר פנים פי' טעמים המתקבלים בסברא ותרוייהו בעינן הב"ה יתן טעם לרוחניות וסוד הדבר ומשה ע"ה ימתיקו להתקבל למין האנושי וזהו אני ואתה נסביר פנים בהלכה והמשכיל יבין

שם גמרא. כשם שאני הסברתי פנים וכו' נראה כי ירמוז לו כי עיקר הסברת פנים למשה הוא בשביל ישראל כאומרו הוא הלא כל ארבעי' שנה לא דבר יי' עמו להיות ישראל נזופים אז ח"ו וא"כ ממילא כשהשם ב"ה מסביר פני' לו אין זה אם לא שהוא בלבו שלם עם ישראל וזהו כשם שאני הסברתי כך אתה תסביר כי זה מופת לך שתסביר ממה שאתה רואה שאני מסביר וק"ל: