חפץ השם מב

הענין מובן אומרו מזומן לחיי הע"הב דוקא גבי רבי עקיבא ע"ה ופשוט

שם גמרא. המנותא לדידי אסירן וכו' פי' אומרו לדידי וכו' וגם דהוצרך לשבועה דהא איכא למימר דעביד דמלוה ברבית לגוים דשרי. וגם מגדל חזירי' אין בו איסור אלא דוקא משום מדת חסידים ור"י בר אלעאי היה חסיד מפורסם ע"ה ומצד חסידות אסרם על עצמו באיסור גמור ולזה קאמר המנותא דלדידיה אסירי דשויינהו עליה איסורא. וטעם אומרו ג"כ אלא כ"ד ב"ה וכו' ולא השיב חכמת אדם תאיר פניו כמו שהשיב התם וכו' משום חסידות יתירא שהיתה בו ע"ה. ואחר האמת הא והא הוו ביה

שם גמרא. אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהיב חכמתא לחכימין. קשה דילמא דה"ק יהב וכו' למי שהם חכימין עתה מאת ה' וממנו הוא הוא הנותן להם חכמה שבה הם חכמים וי"ל דדייק ממלת יהיב שמורה על התמדיות דהול"ל יהב לשון עבר ואז תהיה הכוונה שהוא נתן כבר לאלו שהם עתה חכמים: וק"ל

שם ע"ב דחזא ולא ידע מאי חזא נראה דה"ק דבחלום עצמו לא ידע מאי קא חזא דאינו יודע אם טוב אם רע ונפקא מינה דהגם דיזכור החלום לא ידע פתרונו ואין כאן לא שמחה שישמח בחלומו ולא מקרי שיבהלוהו חלומו' וכו' לפי פי' זה יתיישב דברי רב הונא דקאמר לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב על נכון שאין מראין לו טוב פי' שידע בו שהוא טוב דהיינו דלא מינכר טיבותיה מה שא"כ לפי' רש"י שפירש שמראין לו טוב אלא דשוכח בהקיצו משנתו כדי שלא ישמח לא אתי מדוייק אין מראין לו חלום טוב דהא מראין הם לו אלא שהם משכחין אותו ממנו והנה גם לפי' רש"י ז"ל צריך לומר דהגם דשוכח חלומו עכ"פ זוכר כי חולם היה אלא דשכח מה החלום דאי לא תימא הכי חייש לנפשיה ושבע ילין וכו' אלא ודאי דידע דחלים מידי וק"ל

דף נ"ו גמרא. בר הדיא מפשר וכו' כל הרואה יתמה איך ישתנה מה שגזרו ברקיעא על פי בר הדיא ואי אמרינן דאחר האמת ברקיעא כך גזרו ועשו בלב בר הדיא לפשר הא כדאיתיה והא כדאיתיה א"כ קשה לבעל החלומות למה יקרא פסוק אחד ותתהפך הכונה על פי המפשר בלי שום שנוי ממ"נ אם הכתוב ההוא יורה על הטוב לדעת בעל החלומות איך יורה על הרע הכתוב עצמו ב' הפכים בנושא אחד ועוד אי אמרינן דמשמיא עושים בלב בר הדיא לפשר להאי כדאיתיה ולהאי כדאיתיה ובלאו דברי בר הדיא כך גזרו משמיא א"כ למה קלל רבא לבר הדיא בשביל ברתיה דר"ח הלא בר מבר הדיא נגזרה עליה גזירה מר"ה למות ולמה העניש רבא לבר הדיא גם ענוש וכו'. אכן נ"ל לפרש בענין החלום הגם דאיכא לדחוק כמה שינויי דחיקי עכ"ז דרך נכון הוא כי הנה יש כמה מלאכים רוחניים המשוטטים בעולם ובצא' נשמת האדם ע"י שינה הם פוגעים בה ומודיעי' לה או מקרין אותה אי זה פסוק וכדומה ואותו החלום אין בו ממש כלל פי' כי לא יודיעוהו שום נבואה כי אם כנז' הם מראין לו או מקרין אותו כמראה החלום ונפקותה של החלום הוא כאשר יעור משנתו ויבוא המפשר ויפשר אותו לאשר יכשר בעיניו ויחשיב זה האדם לחלום אז יש להם לאותם הרוחות לשלוט בו ולקיים כאשר פתר להם כי הוא השליטם עליו בעשותו חשבון מהחלום ומהדר בתר פותר לו ואיתרע מזליה אי נמי לטובה הם המלאכים יצליחוהו במעשיו ויהיו לו מעיר לעזור. ולאו דוקא כשיבקש לפתרון אלא לפעמים שיתקיים החלום לרעה ולטובה כהא דקאמר לקמן הרואה נהר או הרים וכו' שישכים ויאמר וכו' קודם שיקדמנו וכו'. וקשה דמי תלה ומאי שייכות אית ליה לקרא בעלמא לגבי החולם אלא להיות דע"י הקריא' יתקיים החלום ושולטים הממונים על החלומות לקיים בו החלום ואיתר' מזליה וכל זה ימש' כשיש ביד האדם איזה נדנוד חטא מבקשים לו כמה המצאות להכשילו אם ילכד ילכד ואם ימלט ימלט הרי כח הזכות תחזיק בידו דהנה פשיטא דגם בחלומות יש ממוני' להטיב וכן להפך והטובה תתקיים ע"י ממונה הטוב ושאינה טובה תתקיים ע"י חיצוני וכמו שפירשתי ולזה נמי קאמר הש"ס כל חלמא דלא מפשר כאיגרתא דלא מקריא פי' דאין שליטה שיתקיים דברי בעל החלומות אלא אחר שיתפשר והוא ע"ד שפירשתי דאי לא תימא הכי מה מעלה ומוריד הפשור לבט' מה שכבר נגזר עליו. והשתא אתי שפיר שהולך אחר הפה דהא העיקר הוא הפה כנז' ולזה כאשר ידע רבא כי הוא גרם בברתיה דר"ח דאיתרע מזליה ושכיבת קלל לבר הדיא. אלא דצריך את' לדעת דכל החלומות הללו דקאמינא לך דוקא הבאים מהרוחות המשוטטות אבל חלום נבואיי לא קאמינא שלא יכנס ודאי על פי המפשר. ואומרו רבא בכל וכו' חוץ מברתיה דרב חסדא נראה כי להיות כי הצדיקים מדרכם למחול ולא להעניש לזה אמר כי כל מה שבידי אני מוחל אבל הא מילתא דברתיה דר"ח אין בידי למחול שגרם מיתת אשתו דאיפשר דהגם שירצ' למחול היא תרצה לנקום נקם שגרם מיתתה לזה עבד דינא לאשתו ונקם נקמתה וק"ל

דף נ"ז ע"ב גמרא. הרואה מרקוליס צריך לדעת מדוע לא פרט אלא מרקוליס והוה ליה למיתני דרך כלל הרואה ע"ז וליכא למימר דאיפשר דמקו' התנא כך היו עובדים א"כ למה כי שינה במה דמסיים מקום שנעקרה ממנו ע"ז והו"ל ג"כ למימר שנעקרה ממנו מרקוליס. אי נמי שנאקר' סתם וידענא דעלם קאי. ועוד מה נעשה גם כן בדברי רב המנונא דבסמוך דקאמר נמי מרקוליס דהו"ל סתם ע"ז ומ"ש ונראה כי דוקא מרקוליס קא' להיות כי עבודת המרקוליס כל עובד ועובד הוא משליך אבן והגל של אבנים שבה כל אבן ואבן יורה על עבודה אחת וכאילו נכרים העובדי' דעליהם מברך ברוך שנתן ארך אפים לעוברי רצונו משא"כ שאר ע"ז דעל מי יברך דמשכחת לה שאין לה עובד אי נמי עדיין לא נעבדה א"נ הגם דודאי שנעבדה לא מנכרים העובדי' שהם עוברי רצונו שיברך עליהם וכו' והשתא לפי' זה לא קשה דקתני התוספתא במקום מרקוליס דהכא הרואה עע"ז דהכל אחד ומכוון למה שפיר' כפתור ופרח דהעיקר שמברך הוא ראיית העובדים ודוק

דף נ"ח גמרא. הוא היה אומר אורח טוב וכו'. הכוונה היא דוגמת הדבר שהיה הוא עוש' עם בעל הבית הגדול שהוא הקב"ה אזיל לשיטתיה ולזה היה אומר ברוך שברא כל אלה לשמשני. וגם לומר כי ח"ו לאו מצד שהיה מחשיב עצמו כל כך ומעלה עצמו לומר שהכל ברא לכבודו אלא ע"ד אורח טוב מהו אומר להחזיק טובה כפולה לבע"הב

שם גמרא. אמר הואיל ואיתעביד לי ניסא בהאי קרא פי' ניסא דקטליה לההוא רודף בקולפא דיהבו ליה וקולפא לא יהבו ליה אלא כד אמריה להאי פסוקא ואי לאו קולפא הוה מסתכן בנפשיה והיינו טעמא דלא דרשיה כד יהבו ליה הקולפא דלא מחשיב ניסא אלא גדולה ואין החסידים שמחים בגדולת העה"ז כה"ג וק"ל

דף נ"ט תוספות ד"ה הילכך ויימרינהו וכו' נאמן וכו' וקיי' וכו' וזוכר וכו' קשה מדוע שינו התוספות מלשון הש"ס דמקדי' זוכר הברית והתוספות ז"ל עבדי לה לבסוף ואפשר שהם דברי התנא מקדמי ברישא ונראה