חפץ השם לז

דוקא מצד דהוו בית שמאי מקילין והוי כוחא דהיתירא מצד זה הוא דקאמר דלישמועינן כוחיה דבית שמאי. וגם ההיא דהעלי לקצב עליו בשר דכתבו התוספות ז"ל בפרק כל הכלים דף קכ"ג דלהודיעך כוחייהו דבית שמאי הגם דהוי לחומרא כבר פירשתי שם דהיינו טעמא מצד דלא נפקא מינה מידי לבית הלל דכבר גילו דעתם במקומות אחרים יע"ש. אלא הכא דהוי דברי בית שמאי לחומרא פשיטא דלא שביק תנא לאשמועינן חידוש לבית הלל ונוסף שהם מתירין וישמועינן חידוש לבית שמאי ונוסף שמחמירין ע"כ נראה לומר דאיפשר דמצינן למימר דסובר רבינו הקדוש הכא דהלכה כבית שמאי. והנה האמוראים פסקי הלכה כבית שמאי כההיא דרב הונא. והגם דקיימא לן הלכה כבית הלל בהיכא דסברי תנאי או אמוראי כבית שמאי הכי קיימא לן כהא דקאמר בסמוך בכוליה פרקין וכו' חוץ מהא דשמש ת"ח. וא"כ ישמועינן שפיר חידוש לבית שמאי דס"ד דגם רבינו הקדוש הכי סבירא ליה הלכה כבית שמאי והגם דכתבו התוספות דבהא הלכה כבית הלל מדלא קאמר לה בהדי שמש איפשר דהוה אמינא דקא סלקא דעתין דה"ה קמ"לן. ועוד נראה לומר למה שתרצו התוספות ז"ל דגם בית הלל מודים לבית שמאי. אלא דלא הטריחוהו לכך אם כן הגם דאשמועינן חידוש לבית שמאי עם כל זה נפקא מינה גם לבית הלל למי שרוצה להטריח עצמו תבוא עליו ברכת טוב כהני אמוראי שהיו מחמירים על עצמם ונעשה להם נס. וזה נכון: וק"ל. פרק אלו דברים

דף נ"א ע"ב גמרא. אי בעית אימא קודם בת קול אי בעית אימא לאחר בת קול. ור"י היא. קשה דהוה מצי למימר ולאפוקי מרבי יהושע דאמר אין משגיחין בבת קול קמ"לן דהכי הלכתא ומטעם בת קול ומהכא לכל מקום דפליגי בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל. ואיפשר שהוא דוחק דלמה קתני להא מילתא הכא הוה ליה למיתני לה באנפי נפשה הלכה כבית הלל ומדקאמר לה הכא משמע דוקא בהא מילתא והגם דמדברי הש"ס לא משמע כן מדקא פריך קושיית פשיטא דהא נפקא בת קול דהנה יותר הוא להקשות קושיית הסתירה ולימא ובכל אתר לא הוי הלכה כבית הלל והא נפקא בת קול מלהקשות קושיית פשיטא עם כל זה יכולין אנו לסבול ולדחוק אלא דקשה לפי מה דאסיקו התוספות ז"ל דרבי יהושע לא אמר אין משגיחין בבת קול אלא גבי יחיד ורבים דוקא וכמעשה שהיה דר"א ורבנן. אבל בנדון דידן לא אמר כיון דאיכא רבים והכי קאמר ה' ב"ה מה שאמרתי אליכם הלכה כרבים אפילו יהיו המועטי' מחודדים טפי ובזה אינו סותר להלכת' דאית לן. א"כ מנא ליה להש"ס להמציא סברא חדש' שלא היתה בעולם דהא הא מילתא דרבי יהושע נראית כהפך הסברא עד דאתא אליהו ואמר להו דקב"ה אמר נצחוני בני וכו' ועוד דוקא התם מצי רבי יהושע לומר דאין משגיחין אבל בכי הא מילתא לאו כל כמיניה אפילו יאמ' לא מתקבל. ומכ"ש לא אשכחן מאן דאמר סברא זו בעולם ומנא ליה להש"ס להוליד מדעתו כי הא מילתא. ומה גם דאחר האמת הא אית ליה לשנויי שפיר מתני' קודם בת קול ומי יכריחו לחדש סברא כזו בעולם. ועוד לפירוש התוספות ז"ל איך יהיה דיאמר הש"ס ורבי יהושע היא ומפרשינן לה הפך רבי יהושע דהרי סוף סוף רבי יהושע פליג אהאי תנא דמתני'

אשר על כן נראה לומר דהכי קאמר פשיטא הא נפקא בת קול ומהיכא יסק דעתין דלא הוי הלכה כב"ה דאיצטרי' ומשני אי בעית אימא וכו'. ואי בעית אימא רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול וכי היכי דלא תימא דבכל גוונא קאמר רבי יהושע אין משגיחין בבת קול לזה גילה הכא גבי בית הלל וב"ש דלהא מילתא עבדינן כבת קול ודוקא התם גבי רבי אליעזר הוא דאמר רבי יהושע אין משגיחין כיון דהוי יחיד לגבי רבים וכמו שכתבו התוספות ז"ל והא דקאמר הלכה כבית הלל בנין אב לכל מקום דפליגי בית שמאי ובית הלל דהלכה כבית הלל ותנא לה בהאי פלוגתא ומינה לכל פלוגתייהו והשתא לא קשה מידי. ולא נשארו הדוחקות הרשומות: וק"ל

דף נ"ב גמרא. והא ממאי דב"ש וכו' לא ס"ד וכו' וממאי דבית שמאי ואליבא דר"י וכו'. קשה דקרי לה מאי קרי לה בשלמא מאי דקאמר ברישא ממאי דבית שמאי וכו'. להיות דלא הוה ידע לברייתא דרבי יהודה שפיר וס"ד לאוקמה כבית הלל וסיפא דומשלשלן על כל פנים הא קשיא בין אי אוקמת לה כב"ש בין אי אוקמת לה כב"ה כיון דעד השתא לא ידע לברייתא דרבי יהודה אלא בתר דמייתי ליה מתני' דר"י דכפי זה שפיר מתוקמא ההיא דהנכנס לביתו אליבא דבית שמאי ואליבא דר"י ולא קשה בין מרישא בין מסיפא א"כ תו מאי קאמר ממאי דב"ש וכו' דילמא בית הלל. ואליבא דר"מ והרי קשיא משלשלין. וי"ל דהמקשה נולד לו להקשות זה מדקא משני ליה לא ס"ד דבית הלל מדקתני מאו' ואח"כ בשמים דגם ב"ה סברי לפי מתניתין מאור ואח"כ בשמים ואם כן במאי מכריח להקשות ואם כן יותר הוה ליה להכריח לומר דלא כבית הלל מסיפא דומשלשלין דלאו כבית הלל היא. ותו ליכא לאקשויי אלא גם אליבא דבית שמאי לא אתיא לפי מאי דקתני במתניתין הוה מייתי לברייתא דרבי יהודה ושפיר ומדקא מכריח מרישא אפשר דמסיפא ליכא למשמע דאיפשר דסובר דלאו מאן דתני רישא תני סיפא באיזה הכרח לזה מקשה וממאי דבית הלל ואליבא דר"מ ומשני מסיפא דמשלשלין ותנא חדא תני לכולה מתני'. והשתא אמרינן טעמא דמשני ליה מרישא דאיתה ברישא ויותר מבואר בהדיא ולא ס"ד למיטעי בהאי: למימר דילמא ב"ה ור"מ מטעם סיפא דמשלשלין: וק"ל

ע"ב גמרא. מסייע ליה לרבי יוחנן וכו' עיין מה שכתבתי במסכת שבת פרק נוטל דגריס רש"י ר"י אוסר והשתא ליכא דוחק שדוחקים התוספות לומר שקשי' לעניות דלישנא דמותר משמע דאיכא שום מיחוש ואי איכא דקשים לעניות הו"ל למיחש לעניות דרבותינו ז"ל תמיד שומרים את ישראל מכל מידי דהיזק ככל האיסורים ולא הו"ל למיחלט מותר לאבדן וכפי רש"י לא ק' מידי: וק"ל

שם גמרא. מתיב רב יוסף יוצר אור ובורא וכו'. קשה לרבא היכי מצו בית שמאי לשנויי הני קראי דאין לך ראיה כהא וכן הוכיח הש"ס גבי המוציא ומוציא לעיל בשמעתין מקראי ופשיטא דלא מצינן למימר שנעלם ממנו הכתוב. וי"ל דהא יש חילוק בין הלחם והנר כיון שנחלטו מאת הב"ה אלינו מה שאין כן האור והחושך שעדיין הם ביד הב"ה לזה נקט בורא. וגם ההרים ורוח אשמועינן קרא דעדיין בורא כאומר' ז"ל שהארץ פרה ורבה וממילא גם ההרים. וזה פשוט וגם הרוח עדיין ה' בורא אותו וגם השמים הוא כאומרו השמים החדשים אשר אני עושה ולזה אשמועינן הכתוב חידוש בכל אחת ואחת כי עדיין ה' בורא אותם מה שא"כ בנוסח הברכה לגבי הלחם כיון שנחלט מה שהוא מאת ה' ב"ה אלינו. וצריך לברך על מה שלפניו שהוא רוצה לאכול עתה ממנו איך יברך על העתיד וק"ל

שם גמרא. בשלמא נר וכו' עד מה טעם קאמר וכו'