חפץ השם לו

ליה דאיפשיטא ליה לאו דקובל ומתחרט והוא ז"ל רש"י סובר דהא דקאמר ודאי לא וכו' פי' ודאי הוא אצלו שלא בעא מיניה והוא דחוק. ועוד הוקשה להו א"כ שהוא מתחרט וקובל מי גרם לו החרטה ומעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר שנתחרט ורש"י ז"ל דחה לפרש זה דמדקאמר ר"י שפיר עבדת דלא איבעיא לך משמע דרבי זירא הוה אמר דלאו שפיר עבד. ואם כדברי הפוסקים שחולקים אינו מפורש פלוגתייהו. ורחוק לפרש דרבי ירמיה קאמר ליה שפיר עבדת דלא איבעיא לך כוותך ולא מטעמך אלא לאידך גיסא והוא קצת דחוק. לזה פירש דרבי זירא קובל ומתחרט ורבי ירמיה קאמר ליה דלא יתחרט דשפיר עבד: וק"ל. שם ע"ב גמרא. וכל כך למה וכו' נראה כי הכא איכא ג' קושיות בהני קראי וכל חד משני אחד וכולהו איתנהו. א' טעם לבנות למה האריכו לשון. ב' למה נחית קרא למיכתב כל מלייהו. דהגם שהם האריכו לשון לא הו"ל למיכתב מילי דרקנו. הג' למה ה' הזמין לשאול הבנות למשאל והיה ממציא לו אנשים גדולים וחשובים למשאל להו ולזה השיב על ראשון ראשון דטעם האור' דיבור היא משום נשים דברניות וטעם דאכתבי' קרא הוא להודיע לנו מעלת שאול כי מלך ביופיו שהוא טעם הדיבור רב. וטעם ה' ב"ה מצד המלכות שאינה נוגעת וכו' וק"ל

דף מ"ט גמרא. טעה ולא הזכיר שבת וכו' טעה ולא הזכיר י"ט וכו' מסתמא כל הני ברכות בשם ומלכות וכן דרך רז"ל שלא להאריך לומר בא"י אמ"ה דכן תני במתני' בפרק הרואה ברוך שעשה נסים וכו' וכן בש"ס ג"כ לקמן גבי ארבע צריכין להודות קאמר מברך ברוך גומל ולא קאמר הזכרת ה' וממילא הויא. ולפ"ז אמרינן נמי גבי ר"ח אם שכח שיברך בשם ומלכות דהא רב גידל לישנא חדא נקט בין בשבת בין בי"ט בין בר"ח וליכא למיעבד שנוייא דא"כ הוה ליה לאשמועינן חילוק זה ולא הו"ל למינקט לשון שוה וכפי האמת לא ראי זה כראי זה אלא ודאי דכחדא הוו וכן דייקו דברי התוס' ז"ל בד"ה ברוך שנתן וכו' וכן כי מקלע שבת ור"ח עכ"ל פירוש דשוים הם והגם דאיכא לדחות דלא קאמרי התו' וכן בר"ח אלא לכלול דוקא עכ"ז מסתמא פשי' דלא מחלקי וכן הוא בהרא"ש בהדיא אלא דתמיה' לי טובא למאי דפסק מרן והוא דעת הרי"ף ז"ל ורמב"ם ז"ל דחילקו בין שבת ויום טוב לר"ח. דבר"ח אין לומר אלא ברוך בלא שם ומלכות דמ"ש וכמ"ש. ונלע"ד לומר והוא בהקשות עוד לדעתם מדוע לא נסתפק הש"ס אי תימא דיש חילוק בין שב' וי"ט לר"ח הו"ל למימר ולא ידענא אי הוה בשם ומלכו' אי לא. אכן הכוונה היא דהא בהא תליא דאי אפש' תהיה החתימה אי לא הויא הברכה בשם ומלכות דמשום אורך הברכה שנתרחקה מהזכרת ה' ומלכות לזה הוא שחוזרין וחותמין ובהיכא דליכ' אורך בברכה אין חוזרין וחותמין וכמ"ש התוספות ור"י ושאר הפוסקים א"כ אי איכא חתימה בהכרח דהויא הברכה בשם ומלכות וא"כ הספק נפל להש"ס בחתימה וממילא אי הויא בחתימה הויא בשם ומלכות וכאשר לא הויא חתימה לא הוי בשם ומלכות. והשתא למאי דמסקינן דליכא חתימה ליכא נמי שם ומלכות. והדברים פשוטים וכן היא דעת הרי"ף והרמב"ם שפסקו דאין לומר אלא ברוך וכו' בלי שם ומלכות. וגם בלי חתימה כלל אלא ברוך וכו' ואפריין נמטייה למה שכת' בהגהות מיימוניות דאי נפל שבת בר"ח ושכח של שבת ושל ר"ח שכולל ר"ח בברוך אשר נתן וכו'. ור"ח וכו' ואינו כוללה בחתימה. והטעם הוא כיון שאין בר"ח חתימה ואפי' בלא שם ומלכות דכן דייקי הרי"ף והרמב"ם ז"ל והטעם כמו שכתבתי לזה בהיכא דשכח גם של שבת בר"ח כוללה דוקא בברכה ולא בחתימה והטעם כין דאין במינה חתימה כלל והשתא סלקא לה תמיהת הרב המגן סי' קפ"ח ס"ק י"ד. שהניח בצ"ע. מדוע לא יכלול דהילך טעמא רבתא ויציבא ומארה דשמעתא זו הוא הגהות מיימוניות. ואפריין נמטייה בדיוק זה. וליכא למימר הרי סוף סוף מה יפסיד במה שיכללה דהרי בהכא דלא שכח לה אמרינן דלא חתים בה ואפילו חתימה שאין בה הזכרה דכפי האמת ליכא למיחש ואדרבא מצינן לצאת ידי חובת הזכרת ה' בחתימה וליכא חששת הזכרת ה' לבטלה. ואפילו הכי הסכימו הפוסקים ז"ל הנז' דאין לחתום וא"כ הכי נמי כששכח לא עדיף כששכח מלא שכח וק"ל

דף נ גמרא. אמר רבא הלכה כר"ע הא דאיצטריך למימר הלכה וכו' דבלאו הכי הלכה כרבי עקיבא מחבירו אלא להיות דהכא לא הובא במתני' פלוגתייהו דר' עקיבא ור"י כשאר הפלוגתא אלא דאקדים רבינו הקדוש וסתם תרי סתמיות ואיכא למיחש לסתמא בתרא קמ"לן רבא דהלכה כרבי עקיבא כיון דהכי קי"ל בכל דוכתא הכא נמי הכא אזלינן לכללין וכן פירש רבינו חננאל וק"ל

דף נ"א גמרא. אמר רבי יוחנן. אנו אין לנו אלא ד' נראה דכוונת ר"י היא דאין חובה אלא בהארבעה ואם יעשה עשרה עליו תבוא ברכת טוב. ולזה קאמר בסמוך ראשונים שאלו דהיינו הרוצה להחמיר על עצמו לעשות העשרה אי נמי איפשר דלזה דייק הראשונים דהיינו שהיו עושי' העשרה אבל אנו אין לנו אלא ארבע. ובזוהר כתוב כי האידנא להיות השכינה בגלות והיא דלת מלשון דלה. לזה אין בכוס אלא ארבע שהכוס רמוז בשכינה. וכפי זה נראה דאין לעשות עשרה אלא ארבע. אלא כיון דהאמוראי' משמע מהם דיכולין לעשות הכי עבדינן לענין הלכה וכן פסק מרן. ונראה עוד לומר דמצי' למימר דרבי יוחנן לא פליג אדתניא עשרה דברים אלא הכי קאמר אנו אין לנו בדין הכוס אלא ארבע קודם דברי הברייתא. כך היה בידינו ואחר דברי הברייתא אין הכי נמי דגם רבי יוחנן עביד עשרה. והשתא אתי שפיר דקאמר ר"י בסמוך ראשונים שאלו וכו' מבלי למדחק. ועוד דמאיזה טעם יחלוק על המתני' ובלי טע' דכל הני עשרה כולהו מקראי וטעמא דמסתב' כהא דנותן עיניו בו דלא ניסח דעתיה ונוטלו בימינו ג"כ הרי ימין הוא מוכן לכל דבר שבקדושה ומגביהו קרא הוא וכו' כוס ישועות אשא ושאו ידיכם קדש וכו' אלא ודאי כן נראה יותר נכון וג"כ אתי מדוייק אומרו אנו אין לנו אלא ארבע דהוה ליה למימר אין בו אלא ארבע בלבד מהו מלת אנו ומלת אין לנו. וליכא למימר דישתני הכוס עתה מדין שהיה לו מימי המתני' לימי רבי יוחנן דאין מציאות לדיבור זה במאי שנא ומי תלה זה בזה ופשוט ועוד כפי זה לא קשה מדוע קבע הש"ס דברי רבי יוחנן אחר דברי המתניתא קודם שביאר דברי המתניתא דקתני העשרה ויהיב טעמא לכל חד וחד דהוה ליה למימר הש"ס לסיומי מתניתא ופירושה ואז הוי מייתי לדברי ר"י והגם דיש לדחות עכ"ז על כל פנים הש"ס אין דרכו בכה"ג אלא לסדר דברי חד ולפי' ובתר הכי מסדר החולק. וכפי מה שפירשתי אתי שפיר דר"י לאו חולק הוא אלא דקאמר דחידוש נתחדש לנו מה דלא הוה ידע אלא מהאי מתני' ידע ליה וק"ל

שם ע"ב גמרא. ולהודיעך כוחן דבית שמאי וכו' קשה איך יסק דעתין דתנא אתא להודיעך כוחן דבית שמאי דהא בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה. והן אמת דבריש י"ט קאמר דלהודיעך כוחן דבית שמאי וההיא