חפץ השם ל

החשוב ולזה יקדים לברך על דבר שברכתו בורא פרי העץ קודם דבר שברכתו בורא פרי האדמה כשיהיו שקולים בעיניו בחביבו' והא מילתא לא נרמזה בפלוגתייהו דר"י ורבנן הכא כלל וטעם דהוצרך ר"י לטעם היותו מין שבעה ופליגי חכמים עליה היינו דוקא לגבי דברים שברכותי' שוות בורא פרי העץ. א"נ א' ברכתו בורא פרי האדמה והוא חביב וא' ברכתו בורא פרי העץ והוא ממין שבעה לזה אי לאו טעמא דהוי מין שבעה לא יקדים בורא פרי העץ כמו שפירש' דלא קאמר בה"ג שיקדים בורא פרי העץ אלא דלא הוה ליה בורא פרי האדמה חביב יותר ומה שכת' התוספות לעיל דף ט"ל ד"ה חביב עדיף וכו' יע"ש פליג בה"ג על דבריהם ולא סבירא ליה הכי והשתא דברי בה"ג ככולי עלמא. ואיכא למידק לדברי התוספות ז"ל דהרי במתני' לא הוזכר לא בורא פרי העץ ולא בורא פרי האדמה ולא שהכל אלא סתם מינים הרבה קתני ומי לא עסקינן אפילו ענבים ופרגיות שהם בורא פרי העץ ושהכל נהיה בדברו ופליגי רבנן דחביב עדיף וקאמר עולא דאם אין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה דאין חשיבות בהקדמ' הברכה אם לא שמברך על זה ומוציא חבירו בברכה זו ובלאו הכי הכל אחד הרוצה להקדים יקדים אפי' שהכל נהיה בדברו לבורא פרי האדמה. ואם כן קשה להא דאמרינן לעיל דבורא פרי האדמה חשיב ומקדים אלא ודאי דלא כמו שכתבו התוספות לעיל דבורא פרי האדמה אע"ג דשהכל נהיה בדברו חביב ליה יקדים בורא פרי האדמה ודוקא בהיכא דשקיל ליה בחביבות ודברי עולא דקאמר אבל אין ברכותיהן שוות וכו' הכי פירושא להיות דבמאי דפליגי רבנן הוא בהיכא דחביבי ליה שאר מינים לזה אמר עולא דבכי האי גוונא אם אין ברכותיהם שוות רצה מזו רצה מזו כיון דבכל אחד יש בו מעל' הבחיר' בידו לברך על החביב דכיון דחביב ליה למה יברך על שאינו חביב מה בכך אם הוא חשוב ומעולה דבשלמא כשברכו' שוות כיון דסוף סוף הרי הוא מברך גם על החביב בברכה זו יכול לקבוע הברכה על מין שבעה ולהוציא האחר אבל כיון דסוף סוף חוזר ומברך על הב' יברך על החביב לו לאכול קודם אבל בשני מינים חביבי' ליה ושקילי ואיכא בחד מינייהו עדיפות דהיינו בורא פרי האדמה לגבי שהכל נהיה בדברו או בורא פרי העץ לגבי בורא פרי האדמה פשיטא דאין שום סברא שתאמר דלא אמרינן שיקדים המבורר יותר. ובזה לא דבר לא במתני' ולא עולא. והדברים פשוטים. ובאמת דלדברי התוספות ז"ל יכולים לדחות מה שהקשינו עליהם אלא דבה"ג לא סבירא ליה הכי אלא דצריך ליישב לדעת בה"ג מקום שממנו הכריחו התוספות ז"ל דלגבי בורא פרי האדמה עם שהכל נהיה בדברו ליכא למיחש להחביב דכן תמצא דקאמר הש"ס גבי ההוא עובדא דפרגיות ודרמוסקין דכולי עלמא שלקות שהכל נהיה בדברו. ופליגי מר סבר חביב עדיף. ומר סבר אין עדיף על כן דמדקאמר הש"ס דכולי עלמא שלקות שהכל נהיה בדברו משמע דמהאי טעמא הוא דסבר הסובר חביב עדיף אבל אי הויא ברכת השלקות בורא פרי האדמה לא הוה סובר חביב עדיף. ומהאי טעמא אמר הש"ס דכולי עלמא שלקות שהכל נהיה בדברו ולא אמר דכולי עלמא שלקות בורא פרי האדמה ואם כן כפי זה תיקשה לדעת בה"ג לפי מה שפירשתי בו מאי טעמא לא קאמר הש"ס דכולי עלמא שלקות בורא פרי האדמה ומכח קושיא זו היה נראה לומר דבה"ג מחלק בין בורא פרי האדמה לגבי שהכל נהיה בדברו ובין בורא פרי העץ לגב בורא פרי האדמה דהיינו בורא פרי האדמה לגבי שהכל נהיה בדברו אף על גב דחביב דבר שברכתו שהכל נהיה בדברו. בורא פרי האדמה עדיף משום דמבורר ברכתו והיינו טעמא דאמר הש"ס דכולי עלמא שלקות שהכל נהיה בדברו ושפיר אבל בורא פרי העץ לגבי בורא פרי האדמה אמת דמבורר יותר מבורא פרי האדמה. אבל לאו כל כך כמו בורא פ"ה לגבי שהכל נהיה בדברו. ולזה אמרינן דיועיל זה בהיכא שאין בורא פרי האדמה חביב ליה יותר אמרינן דבורא פרי העץ קדים לבורא פרי האדמה דהא מיהא אית ביה עדיפות אבל אם בורא פרי האדמה חביב ליה לא

אלא דאין אנו צריכין לכל זה דהגם דאמרינן דאינו מחלק בה"ג בין בורא פרי האדמה לגבי שהכל נהיה בדברו ובין בורא פרי העץ לגבי בורא פרי האדמה אפילו הכי ליכא להקשות מידי דיש לומר דטעמא דקאמר הש"ס דכולי עלמא שלקות שהכל נהיה בדברו ולא קאמר כולי עלמא שלקות בורא פרי האדמה לומר דמצי למסב' הגם דברכותיהן שוות כיון דאית בהו חשיבות דזייני סובר דזיין עדיף הגם דאידך חביב ליה ואי הוה אמר דכולי עלמא שלקות בורא פרי האדמה הוה אמינא דטעמא דמאן דסבר דזיין עדיף הוא להיות דברכתו בורא פרי האדמה. והפרי האחר שעמו ברכתו שהכל נהיה בדברו מכריע דזיין עדיף. לזה אמר הש"ס דמצינן לאוקמי שפיר דכולי עלמא שהכל נהיה בדברו ומר סובר וכו' ומר סבר זיין עדיף הגם דכולהו ברכתם שהכל נהיה בדברו ואידך חביב עכ"ז סבר דזיין עדיף: וק"ל

שם ע"ב גמרא. ואידך הני שעורין וכו'. נראה דלפי זה מצינן למימר דלא פליגי אדרבי חנן. דרבי חנן עצמו לא קאמר אלא אסמכתא ועיקר הכתוב בחשיבות פירות ארץ ישראל משתעי ושפיר

שם גמרא. אמר רב הונא טעוני' ברכה לפניהם ולא לאחריהם נראה דסובר דהגם דלא זייני ברכת הזן פוטרתן דמ"ד פת פוטרת כל מיני מאכל ולזה ברכת הזן שעדיין לא בירך אותה יכול לכוין למפטרם מה שאין כן ברכת המוציא שכבר בירך אותה ומסתמא לא היה דעתו עליהם וגם אין דרכם לבוא ללפת את הפת דאמרינן מסתמא נפטרים דהוו ללפת. וכפי זה אה"נ אם היו לפניו בשעת ברכת המוציא דאז דעתו עליהן הפת פוטרתן וכפי זה אומרו ופליגא דרב חייא לא קאי אלא אדרב ששת דאי רב הונא מודה דאם היו לפניו דפת פוטרתן. א"נ אפשר דסבר הש"ס כדברי ר"ח דאפילו אינם לפניו הכל נפטר' בברכת המוציא וכו' וזה הפך דברי הרב בעל מגן אברהם דאין הכרח לדבריו. ומה שכתבתי נראה יותר צודק. ודוק

שם גמרא. ור"ש אמר וכו' שאין לך דבר וכו' נראה דדוקא דבר שברכתו מעין שלש אבל ברכות בורא נפשות רבות מודה שברכת המזון פוטרתן שהיא ברכה כללית והוא נכללת בברכת הזן וראיה מדקאמר שאין לך דבר וכו' ופת הבאה בכיסנין עצמה יש בה ברכת בורא נפשות ודוק

תוספות ד"ה הלכתא וכו' ולא נהירא דא"כ מתני' היא וכו' ונראה דהא לא קשה דאתא למימר דדוקא הבאים מחמת סעודה הוא דהוו בכלל זה דכל שהוא עיקר מה שאין כן הבאים שלא מחמת סעודה וכו'. ועוד נלע"ד לומר דאתא למימר אפילו לא לפת בהם את הפת דאי ממתני' הוה אמינא באוכל עם הפת. קמ"לן דבכל גוונא אפילו לא לפת בהם כיון דכל הבאתם לא היתה אלא ללפת יכול לאוכלם בלי ברכה דברכת הפת פוטרתן. ובזה לא קשה ג"כ מה שהקשו עוד מהא דקא פריך הש"ס יין נפטריה פת וכו' פי' דלהיות דכל מידי דאתי משום לתא דפת או