חפץ השם כז

הפתיתין יותר מהשלימה כאשר הם שוים בשיעור ולא חש רב הונא לן למיטעי בדבריו דדוקא קאמר. ועוד טעם אחר דלא מצינן למימר דדוקא קאמר דא"כ לרב הונא דוקא מהפתיתין ורבי יוחנן דוקא מהשלמים א"כ כפי זה פליגי בקצוות וכל עוד דמצינן דלא למיעבד סברא הפוכה הכי עבדינן להיות הדבר דחוק ביותר א"כ בהכרח דהאמת הוא דרב הונא רשאי קאמר ופליג רבי יהודה בחד מדריגה וקאמר דצריך. אסיקנא לפי מה דכתיב דפלוגתייהו דרב הונא ורבי יהודה בפתיתים שוים כ"כ כשלמים לרב הונא רצה וכו' ולר' יהודה דוקא שלמים מצוה מהמובחר וא"כ דייקינן כפי זה בהיכא דהפתיתים מן השלמים לרב הונא דוקא יברך על הפתיתים וכן פירש רש"י ז"ל וכוונת רש"י ז"ל בזה הוא לגלות סברת רב הונא דדבר זה דייקינן ליה מדברי רב הונא. ולעולם רב הונא דקאמר מברך על הפתיתים רשאי קאמר ובשוים אלא דמדיוק דבריו נפקא לן הא דבגדולים דוקא לא יברך אלא על הפתיתין וכפי זה פרחה לה קושיית התוספות ז"ל דאחר האמת לא פליגי בקצוות אלא אם תימצי לומר דפליגי בתרווייהו בפתיתין שוים לשלמים. ובפתיתים גדולים עם כל זה פליגי בהדרגות לרב הונא דסובר בשוים רשאי יאמר בגדולים דוקא מהפתיתין ולרבי יוחנן דסובר בשוים דוקא מהשלימה יסבור בפ' גדולים רצה מזו רצה מזו והשתא לא פליגי בקצוות. וא"ת למה הוצרך רש"י לפרש זה אעיקרא דמילתא כיון דאינו צורך להבנת דברי רב הונא יש לומר דטעמו דלא תיטעי בדבריהם ותבין אפ"י גדולים קאמר רב הונא רצה והוא שקר לזה שלל לך ועוד משום דבהא פליגי נמי רב הונא ור' יהודה על אופן שכתבתי לזה פי' וכו' זה היה נראה לומר דר"י פליג בהיכא דפתיתים גדולים ויסבור דרצה וכו'. אכן בהבין כונת הסוגייא דקאמר כתנאי נראה דבהא מילתא דהפ' גדולים ליכא מאן דפליג דהגדולים חשיבי וכ"ע דוקא מהפ' יברך והיינו מה שהכריחו לרש"י ז"ל לפרש זה הכא ואם הפתיתים גדולים וכו' כאשר אבאר לך בס"ד. והוא ממה דקאמר הש"ס כתנאי ואחר האמת לא מצינן לאוקומי דקאי אפלוגתייהו דרב הונא ורבי יוחנן דפליגי בשוים הפתיתין והשלימי' כפי מה שהעלינו בפי' דבריהם דלא זו הדרך ולא זו העיר דפלוגתייהו מר אמר רשאי והכא בין לת"ק בין לרבי יהודה מר אמר דוקא ומר אמר דוקא והכא ליכא לשנויי ולדחוק כמו שכתבו התוספות ז"ל לקמן דף מ"א ע"ב ד"ה נימא רב הונא וכו'. ואם תרצה לדחוק ולומר דהכא נמי אמרינן הכי דתנא קמא מיהא כרבי יוחנן דדוקא בצל קטון והיינו רבי יוחנן דשלמה מצוה מהמובחר ורב הונא כר"י דדוקא חצי בצל והגם דרבי יהודה דוקא קאמר ולרב הונא רצה אמר לך רב הונא דשאני הכא דהחצי גדול אבל בשוים יאמר רצה מזה וכו' א"כ תנא קמא לא אתי כרבי יוחנן דאימור דאמר רבי יוחנן שלימה דווקא היינו בשוים כמו שפי' אבל בגדולים לכל הפחות תאמר רצה מזו וכו' רצה מזו וכו' א"כ לא הוי פלוגתייהו כתנאי וליכא למימר ג"כ דהאי חצי בצל גדול דקאמר היינו להיותו חשוב יותר מהקטון ומפרשינן כתנאי על זה האופן דרבי יוחנן דסבר דוקא מהשלימה כתנא קמא ופי' חצי גדול להיותו חשוב וגם רבי יוחנן לא חייש לחשיבות הקלה הזאת דבצל גדול ומצוה מהמובחר היא שלימה ורב הונא כרבי יהודה דסובר דוקא מהחצי והיינו להיות סובר דאין חשיבות כל כך בשלימה לזה להיותו החצי בצל חשוב יותר קאמר רבי יהודה דדוקא חצי ואין הכי נמי בנ"ד דפתיתי' ושלמין יאמר רבי יהודה רצה וכו'. זה אינו. חדא כיון דרב הונא סובר אפי' בפתיתים להיותם חשובים לפי מה שפי' ודייקתי מלת פתיתין וגם סברת רב הונא בהכרח טעמו הוא להיותם חשובים דאלת"ה מדוע יאמ' יברך על הפתיתי' מבלי סיבה ואחר האמת בהיות יותר טוב הא מיהא חשיבה שלימה ביותר. והוכרחנו דהפתי' חשיבי קצת לזה המברך ורצונו בהם וחשיבות זה שקילי הוא לחשיבות בצל גדול ואין סברה לעשות כ"כ המפרשים מחשיבות לחשיבות ופשוט ועוד הגם אם יהיה במציאות שיתישב בדוחק עכ"ז כיון דמצינ' לפרושי שפיר הוא הנכון. והוא דהכא אסיקנא פלוגתייהו בשוים בין במינים בין בכמות אבל בהיכא דיש לפר' חשיבות מהשלימה לא ידעינן דעת האמוראים ולזה סיימו בעלי ישיבה ואמרו דבהיכא דאיכא עדיפות חשיבות לפ' ליכא מאן דפליג דהיינו אם הפ' של חטים ושלמה שעורים מודים כ"ע דפ' חשיב וקאמר עלה הש"ס דמה דמסיימי בעלי ישיבה בזה אינו מוסכם דהיינו כתנאי והוא דאיכא מאן דסובר דאין שום חשיבו' בעול' איכא שיכריע חשיבות השלימ' דתניא וכו' דת"ק סובר דוקא בצל קטן והגם דחצי בצל גדול ממנו והוא חשוב אחר האמת מצד גודלו אפ"ה דוקא מהשלם ולפי סברא זו אפי' תהיה הפ' חטים והשלמה שעורים לא יברך אלא על השלימה דשקילי נינהו חשיבות חטים לגבי שעורים כחשי' חצי בצל גדול מהבצל הקטן וכשם דקתני לא יתרום אלא בצל שלם ה"נ וסובר הש"ס בפשי' דהכל אחד וכפי זה מה דאמר הכא אבל פ' חטים וכו' סובר כר"י דחייש לחשיבות אחרת נגד החשיבות השלמ' וכפ"ז תרויהו ר"י ורב הונא סבירא להו כר"י ולזה אם הפ' גדולים כ"ע לא יבצע אלא מהפ' והיינו סברת ר"י דקתני לא כי אלא חצי בצל להיותו גדול מהשלם. ודע כי משמעות גדול תורה על גדול החצי לא על הבצל דאם על הבצל לא היה צריך למימר גדול דפשי' דלא קא עסקינן שתורם פחות מהשיעור הצריך לתרום ואין כאן מקומו להודיענו מזה וא"כ די באומרו ולא חצי בצל גדול וכיון שהוא תורם זה במקום זה פשיטא דאינו פחו' מכשיער וממילא הוי חצי הממלא מקום השלם בהכרח דבא מבצל גדול ולא איצטריך למיתני גדול אלא ודאי דמוכח דקאי גדול על החצי שהוא גדול יותר בכמות וזוהי כוונת רש"י ז"ל. והשתא אתי שפיר כתנאי דקאי אמאי דאמר אכל פרוסה חטים וא"ת כפי זה מדוע מהדר לאשוויינהו בחטים ושעורים ויותר הוה ליה למינקט השוואתם בהכל חטים או בהכל שעורים ולימא אבל אם הפ' גדולה מהשלמה וזה גם כן יותר חידוש מחטים ושעורים י"ל דהיינו טעמא לאשמועינן חידוש אפי' פרוסה קטנה מהשלימה אפ"ה אי הויא חטים והשלמה שעורים יברך על הפ' וכיון דשקילי נינהו אם הפרוסה גדולה מהשלמה או אם הפ' חטים והשלמה שעורים נקט יותר חידוש בזה דהפ' חטים לאשמועינן אפי' היא קטנה ומכ"ש בשוים. וא"ת מי יאמר דהפרוסה קטנה מהשלימה נמי כשהיא חטים דיברך על הפרוסה ואדרבא מסתמא בשוים נראה דדייקי לשון פרוסה מלשון אכילת פרס האמור תמיד בדברי הש"ס שהוא לשון פרס חצי שלמה וכן פירוש הרא"ש ז"ל דפרוס' משמע שהיא קטנה מהשלימה ובלאו הכי פשיטא דמשמעות הדברים מורים דאפי' קטנה מהשלמה כיון דתלי טעמא בחטים ושעורים וקאמר סתמא משמע דבכל גוונא וכפי זה שפירשתי בסוגיין פרחו להו כל הקושיות שהקשינו וכל הדקדוקים ואתי שפיר כתנאי

ונראה עוד ליישב טעם דדייק בפרוסה של חטים להיות כי קאמר פלוגתייהו דרב הונא ור"י דפתיתין ושלימין והנהו פתיתין הוו להו חשיבים מהשלימים לפי מה שפירשתי. ולפי זה שייך שפיר לדיוקי בהכי דהגם דפליג רבי יוחנן בהאי מציאות דחשיבות עם כל זה אי הוי חשוב