חפץ השם כו

נביאות. ועוד כפי זה בסיפא דקאמר בהיכא דפרוסה חטים ושלימה שעורי' אליבא דכולי עלמ' מברך וכו' ופוטר וכו' הכא נמי אמרינן מילי מילי. ואחר האמת ההוא בהכרח דדוקא קא' מדקא מייתי עלה כתנאי ותנאי מר סבר דוקא ומר סבר דוקא ואפילו הכי קאמר ופוטר את השלימה ואין לומר גם הכא נמי מפרשינן הכי על זה הדרך דמברך על הפרוסה של חטים דוקא היינו בשוים ובהיכא דפרוסה קטנה מהשלימ' דיש בה עדיפות בשלימה אז ופוטר את השלימ' דהיינו רצה מזו בוצע רצה מזו בוצע. כיון דפרוסה קטנה מהשלימה וכתנאי דקאמר הש"ס קאי אחלוקת דמברך דהיינו בהיכא דהפרוסה שוה להשלימה דקאמר דמודי' דדוקא מהפרוס' עלה קאי אומרו כתנאי דמר סבר דוקא ומר סבר דוקא. דאם כן הכי נמי הוה ליה לרש"י ז"ל לפרש כמו שפי' בדברי רב הונא ועוד א"כ כפי זה דמשתמע שפיר דברי רב הונא בגדולה הפרוסה ופליג עליה ר"י בכהאי גוונא א"כ מוקמינן שפיר כתנאי דקאי אפלוגתייהו לדברי רש"י ז"ל דתנאי פליגי בחצי להיותו גדול והגם דהם לא ביארו זה בהדיא בדבריהם רב הונא ור' יוחנן עכ"ז אם לא היה בהכרח ממשמעות דבריהם מנא ליה לרש"י ז"ל לומר דבר זה וכיון שכן היינו כתנאי דרב הונא דרבי יהודה דחצי בצל גדול דוקא דהכי נמי סבר רב הונא צריך לברך על הפתיתין אם הם גדולים ורבי יוחנן כתנא קמא דסבר בצל שלם והיינו דקאמר רבי יהודה בוצע מהשלימה דוקא ושפיר. ומדוע פירוש רש"י ז"ל דקאי כתנאי אסיפא דפרוסה של חטים וכו' ותמצא לקמן דף מ' ע"ב דקאמר כתנאי כיון דמצינן לאוקומי חד אמורא בהכרח כחד תנא דוקא היינו כתנאי וא"כ שפיר מצי למימר הכא כתנאי אפלוגתיהו דפתיתין. ופשוט. וגם צריך לדעת לס' רש"י השינוי הזה בתוך כדי דיבור מפתי' לפרוס' מדוע שינה הש"ס ללא סי' ועוד קשה מאי מדמה הש"ס הא דפרוס' של חיטים ושלימה שעורים לבצל קטן וחצי בצל גדול להיותו החצי גדול מהשל' והרי הגם דפליגי בפרוס' גדולה מודים בחיטים ושעורי' א"כ לא דמי חשיבות דחטים לגבי שעורי' כחשיבות דגדולה לגבי קטנה ממנה וא"כ מאי מדמה חשיבות דפרוסה גדולה לחשיבות דחטים לגבי שעורים. ובאמת דגם לדברי התוספות ז"ל קשה דעל כל פנים חשיבות דחטים לגבי שעורים הוא חשיבות יותר גדול מחשיבות דבצל גדול לגבי בצל קטון. והראיה דפת נקיה הגם דחשיבא טובא מפת קיבר אפילו הכי פירשו הם ז"ל והביאו ראיה ברורה מהתוספתא דלא מיקרי חשיבות ועין השכל תחזה דגדול הוא חשיבות דפת נקייה לגבי פת קיבר יותר מחשיבות דבצל גדול לגבי בצל קטון ואפי' הכי אמרינן דיבצע מפרוסה דפת קיבר וא"כ היכי מדמה פלוגתייהו דהני תנאי להא דמודים כולי עלמא פרוסה של חטים דילמא הני תנאי מודים תרוייהו דכה"ג דפרוסה של חטים. ומה גם דאמרי' דאקדימיה קרא לחטים דזו היא מעלתם דבכה"ג מודים הני תנאי דלא פליגי אלא בבצל גדול וקטון והגם דלגבי כהן חשיבות הבצל הגדול חשיב שפי' מחלבהן עם כל זה עכ"פ לא דמי בהכרח ומצינין לדחות דשאני. וראיתי לדקדק עוד מדוע יסבור רב הונא מילתא בלי טעמא לומר דהגם דפרוסה שוה משלימה בכמתו שרשאי לבצוע מהשלימה מהפרוסה סוף סוף מי לא חשיבא היותה שלימה לגבי פרוסה אנן סהדי דיותר מצוה מהמובחר ובהיות טוב וכו' דפשיטא דצריך לתת טעם לזה לדברי רב הונא

אשר על כן הנלע"ד דמלת פתיתין תורה על היותם חשובים יותר מהשלימה והיינו טעמא דנקט לשון חדש הכא דעכ"פ היה לו לומר הפך שלימה היא פרוסה ומהו לשון זה המחודש. אלא שיורה ודאי על מין פרוסות שהאדם רץ להם לאוכלה יותר מהשלימ' מאיזה טעם שיהיה דבזה הוו חשיבי ליה ומטעם זה סבר רב הונא דאין כ"כ חשיבות בהיותה השלמה עם הפתיתין להצריכו לבצוע מהשלימה כיון דחשיבי ליה יותר מהשלמה כל דהוא ואהא פליג רבי יוחנן ודייק ואמר שלמה מצוה היא מהמובחר פי' הגם דאית בהו בפתיתין הללו מידי דחשיבות עכ"ז מצוה מהמובחר היא מהשלמה. ובזה אתי מדוייק אומרו ר"י הכי שלמה מצוה מהמובחר דהכי הו"ל יבצע מן השלימה וחשיבותה דשלמה ניכר הוא לעין כל ובמה שפירשתי אתי שפיר דיכוין לומר הגם דאיכא קצת חשיבות בפתיתין חשיבות דזה עדיף ונכון ונשאר לנו לברר אומרו ופטור וכו' ונראה לומר דהוצרך לומר ופוטר כי היכי דלא תימא דהכא במאי עסקינן דקאמר בוצע מהפרוסה היינו בהיכא שהביאו לפניו פתיתין ושלמין לאכול מאשר יחפוץ והוא עתה אינו רוצה לאכול אלא מהפרוס' סד"א דמצרכינן ליה לבצוע מהשלימה דאיכא לפניו משום מצות הברכה שתהיה מהמובחר קמ"לן דלא איצטריך ויבצע מהפרוסה אבל לעולם אין הכי נמי אם רוצה לאכול מהשלמה וה"פ אימא דפשיטא דמודים כולי עלמא דמצריכינן ליה לבצוע מהשלימה דוקא קמ"לן רב הונא ופוטר את השלימה דאפילו קבע הסעודה על השלימה ג"כ יוכל לבצוע על הפר' ופוטר וכו' ולפי דרך זה תתפרש ג"כ ופוטר את השלמה של שעורים דקאמר בסמוך ומודים כולי עלמא וכו' לאשמועינן כנזכר. ועתה נשאר לנו לידע במאי קא עסקי בין רב הונא בין ר' יוחנן אם בפתיתין גדולים מהשלימות אם בשוים אם בקטנים מהשלימות אפילו הכי אומר רב הונא שיבצע מהפתיתים וממילא ג"כ ידעי' דרבי יוחנן דקאמר דוקא מהשלמה אהיכא קאי דממילא במאי דמוקמינן דברי רב הונא מוקמינן נמי דברי רבי יוחנן ונראה דמסתמא לא מוקמינן דברי רב הונא אלא בשוין דוקא ואין ביניהם אלא דזה פחות שאינו שלם והשלמה היותה שלמה דאלת"ה פשיטא דהוה ליה לבאר שפיר דהיינו אם הפתיתים גדולים קאמר על מה סמך עלי שנתנבא דבגדולים קא עסיק דסתם קאמר אלא ודאי דאפילו אינם גדולים. ועדיין תאמר דילמא בכל גוונא קאמר ואפילו הפתיתים קטנים מהשלמים זה מהבל ימעט דא"כ כיון דלרב הונא אפילו קטנים הפתיתין יברך עליהם דסתם קאמ' בכל גוונא בין שוים בין קטנים מהשלמות ופליג עליה ר"י בדבריו דדוקא מהשלמות בכל גוונא בין שוים ואפילו שלמות קטנים אם כן כפי זה פליג בקצוות למר מפתיתין ואפילו קטנים ולמר משלמים ואפילו קטנים מהפרוסות וזה אין סברא לאומרה. ועוד דהרי בהכרח דיש חשיבות לגדול. וכן פירש רש"י בהדיא הכא ואם הפתיתים גדולים צריך לברך עליהם והכא לא קאמר רב הונא אלא רשאי לברך על הפתיתין ושקיל לשלימה כאשר אבאר ההכרח דרשאי קאמר וא"כ כאשר השלימה גדולה פשיטא דלא גרעה מהפרוסה גדולה דדוקא. ועוד אי איפשר לומר דבכל גוונא קאמר כיון דאפילו קטנים הפרוסות סבר רב הונא דרשאי ממילא כשיהיו גדולים הפרוסות ושוים לשלמים בהכרח דאית בהו עילוייא אחרינא דהיינו דאין מברך אלא על הפתיתין דוקא וא"כ היכי משוי לתרוייהו רב הונא ואומר רשאי לברך על הפרוס' בכל גוונא בין בהיותם שוים לשלמי'. בין בהיותם קטנים אלא ודאי דדוקא בשוים קא' אבל אם השלמים גדולים דוקא מהשלמים ועוד יתבאר בסמוך הכרח עוד לזה. אלא דנשאר לדעת דמאן דמוכח דדברי רב הונא דקאמר יברך על הפתיתין רשאי קאמר דילמא דוקא קאמר ואדרבא מסתמא לא יאמר אלא דוקא עד שיברר רצה דקאמר ונראה לומר מתרי טעמי חדא דסברא הוא דלא יסבור רב הונא להעדיף