חפץ השם רד

הן אי אמרת מומר דקאמר ברישא לכל התורה ודסיפא לכל התורה. וניסוך קשיא רישא לסיפא דמרישא משמע דלא בעינן תרתי. ומסיפא משמע דבעינן תרתי. ואי אמרת דגם ברישא נמי דאית ביה תרתי קשיא לך הכפל דהיינו רישא אלא ודאי מומר לנסך. והרבה יש לי לבאר בענין זה אלא שאין לי פנאי. ואין רצוני להאריך: וק"ל

גמרא שם היינו רישא וכו' קצת קשה ואימא לעולם מומר לעבודה זרה לא הוי מומר לכל התורה. ומומר דרישא היינו מומר דסיפא. ומאי קשיא לך הכפל לאו דברי תנא דמכם הם אלא דברי תנא דמקבלין סיימא למילתה ואמרה חוץ ממומר. ולפום ריהטא יש לדחות דחדא ברייתא מהני נשנית במקום אחר. והש"ס ידע דהכי היא: ודוחק גדול

והנלע"ד דלא מצי לדחוייה דסיפא דמקבלין היא משום דהאי תנא דמקבלין לא הזכיר כלל מומר לכל התורה ואין דרך התנא לדייק במומר לעבירה אחת דהיינו פושעי ישראל מומר לכל התורה דאין הנדון דומה לראייה דמלשון חוץ משמע באותו המין עצמו דהיינו מומר לעבירה אחת זה מותר חוץ מזה דאף על גב דמומר לעבירה אחת אסור והיינו חוץ דאי לא תימא הכי הוה ליה למימר אין מקבלין קרבנות ממומר ומנסך אבל מקבלין מפושעי ישראל כדי שיחזרו. א"נ אחר שאמר מקבלין מפושעי ישראל הוה ליה למימר ואין מקבלין ממומר ומנסך. אבל מלת חוץ דקאמר משמע כוונתו לומר אף במומר לעבירה אחת אי הויא עבודה זרה אין מקבלין ודייק מלת חוץ. וכפי זה בהכרח לומר מומר ומנסך. ואין הכי נמי דהש"ס הוה מצי לדייק זה מעיקרא ולותביה אלא כוונת הש"ס לאוכוחי דמומר דאמצעיתא לעבירה אחת ולא עבודה זרה כמו שפירשתי לעיל בד"ה אמרת

אי נמי יש לומר על דרך מה שפירשתי לעיל בד"ה מכאן אמרו דמה שהביא ברייתא דקתני מכאן אמרו משום דכל ברייתא באנפי נפשה קא קשיא ליה וכפי זה אף אם תימצי לומר דברייתא דמקבלין כך היא שנויה חוץ ממומר לא הוה להו לרבי חייא ורבי אושעיה מסדרי הברייתות לסייומי סיפא דחוץ מן המומר וכו' אף אם תמצא לומר דכך היא שנויה לא הוה ליה התנא לאתויי הכא אלא מה שצריך ליישוב הברייתות כמו שפירשתי והיינו רישא דכדי שיחזרו ולמה הביא סיפא דחוץ דלא שמיע לן מינה מידי דהיינו רישא דברייתא דידן דמכם. ואין לדחות דהכי הוא דרך מסדרי הברייתות אי הוייא ליהו ברייתא לסדר ומצו לסדרה בהדי אחרת מסיימי לכולה דהן אמת אי הויא לן באותו סיום שום חידוש דלא שמיע לן מרישא אף על גב דלא הוה מועיל לן מידי ליישוב ברייתא דידן. אמרינן משום דהוצרך להביא רישא דברייתא סיים לכולה מטעם הנזכר אבל הכא ליה לן שום חידוש בסיפא דמקבלין והן הם דברי רישא דברייתא דמכם ואם כן כל יתר כנטול ולמה להו לרבי חייא ורבי אושעיא לסייומי כולה ברייתא דחוץ מן המומר וכו' אלא ודאי דברי תנא דמכם הם ואם כן היינו רישא ותו לא מידי: ופשוט

גמרא שם אלא מומר לנסך וכו' מקשי' המשכילים א"כ רישא דקתני מומר לכל התורה אין מקבלין היינו שאינו מומר לנסך דאם הוא מומר לנסך נמי מאי איריא לכל התורה. ואם כן כיון שאינו מודה בעבודה זרה וכופר בה הרי הוא כמודה בכל התורה דאמר מר וכו' ומאי טעמא אין מקבלין מהן. ויש לומר דהני מילי דאמרינן הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה דלא חזינן ביה דעובר על מצות הקב"ה וכיון דחזינן ביה דכופר בע"ז אמרינן דדיינינן ליה כמודה בכל התורה אבל אי חזינן ביה דעובר על כל מצות התורה ודאי דלא מועיל כללא דכל הכופר וכו'. ואם תאמר סוף סוף לותביה להא' כללא דכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולהו דמברייתא זו משמע דמשכחת לה דכופר בעבודה זרה ואינו מודה בתורה. ובמה שפירשתי לעיל בדברי רב ענן דאף על גב דאמר מומר לעבודה זרה לא הוי כמומר וכו' סובר דמשכחת לה דהוי כמומר לכל התורה לפעמים אלא דלא סמכינן על זה מן הסתם. וגם למאן דאמר מומר לעבודה זרה כמומר וכו' סובר דאיכא מומר לעבודה זרה דלא הוי וכו' אלא אנן הוא דדיינינן ליהו מן הסתם כמומר וכמו שפירשתי לעיל בד"ה על פי הדיבור שאני. הכא נמי אמרינן הא דקאמר כל הכופר וכו' מן הסתם אבל מודה דאיכא ואיכא

אי נמי הני מילי דאמרינן כמודה בכל התורה דוקא אי חזינן ליה דלא מלבד דאינו מנסך אלא כופר בה וקורא עליה כמוהם יהיו עושיהם. אבל אי לא חזינן ביה דמנסך אבל אינו מואס בעובדיה בזה לא קאמ' תנא כמומר לכל התורה כיון שאינו כופר דתנא לא קאמר אלא כופר דוקא שמפרש בשפתיו דשקר היא והיינו דקא דייק תנא כל הכופר ולא קאמ' כל מי שאינו מודה

וראיתי להפר"ח שכתב בפי' הברייתא הזאת לפי המסקנא דמומר דרישא דמכם היינו מומר לכל התורה ועבודה זרה בכלל. ומומר דאמצעיתא לדבר אחד ומומר דסיפא ביאר לנו תנא דמומר לנסך או לחלל כמומר לכל התורה. ובפי' זה דחה דברי רבינו ירוחם. וראיתי להניף ידי עליו לדבריו לישמועינן תנא מומר לעבודה זרה דאסיר ולא איצטריך לאשמועינן מומר לכל התורה ממה נפשך אי הוה מנסך הרי הוא כמומר לכל התורה. ואם אינו מנסך אף דהוי מומר לכל התורה מקבלין אם כן מומר לכל התורה מאי מהניא. הן אמת דיכול אני ליישב דבריו דטעמו דנקט מומר לכל התורה. דאי לא תנא אלא מומר לנסך הוה אמינא דטעמא דמומר לנסך אין מקבלין. לאו מטעם דמומר לעבודה זרה כמומר לכל התורה דהא עדיין לא ידעינן לה ואז הוה מקשינן לדברי התנא מנא לך הא למעט מומר לעבודה זרה דילמא לא מיעט קרא מכם ולא כולכם אלא היותר חמור ומנא לך למעט מומר לעבירה אחת אף דהויא עבודה זרה. לזה קתני מכם ולא כולכם דהיינו מומר לכל התורה ועבודה זרה בכלל וביאר לנו בסיפא דמומר לנסך אין מקבלין וטעמא משום דהוי כמומר לכל התורה שמיעטו הכתוב ממכם ולא מצד עצמה שהיא עבירה חמורה דאף אי הויא חמורה לא מהני אלא הטעם משום דהוי כמומר לכל התורה

אבל דברים אלו אין שכלי הולמם דלדבריו מומר לכל התורה בעינן שיהיה מומר לכולהו ואם חסר אחת מהם לא הוי מומר לכל התורה וזה אי איפשר לאומרו. והראיה מברייתא דלקמן דאוקמה רב המנונא במומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו. ולקמן אפרשנו בס"ד. ואני אין רצוני להאריך בדבריו כאן. ובחבורי שאפרש על הש"ע בס"ד אבאר לפי חנינת דעת ה' שיחנני: ודו"ק

גמרא שם חוץ מן המומר וכו' מקשים התלמידים אימא לעולם מומר לעבודה זרה לא הוי מומר לכל התורה. והכא תרתי קאמר מומר לנסך ולחלל שבת וכו' ויש לומר דקים ליה להש"ס דרב ענן סובר לא שנא אחת ולא שנא תרתי. כיון דטעמו הוא דאמרינן יצרא דעבודה זרה תקיף ליה לא שנא וקמ"לן רב ענן בע"ז דחמירא דלא אמרינן