חפץ השם רג

ליה לשנות כל ברייתא באנפי נפשה ברייתא דמכם לחודה וברייתא דמקבלין לחודה. ואי ברייתא דמקבלין כבר נאמרה לא הוה ליה לחזור ולשנותה הכא למימר מכאן אמרו

והנלע"ד דבהכרח לומר מכאן אמרו דכל ברייתא באנפי נפשה קשיא הן ההיא דמכם הן ההיא דמקבלין. ההיא דמקבלין באנפי נפשה קשיא הא דקתני כדי שיחזרו בתשובה דאיצטריך למיהב טעמא למקבלין ממה נפשך. איכא קרא דממעט להו דלא הא ודאי דלא מועיל טעמא דכדי שיחזרו כיון שאסרום הכתוב. ואי ליכא קרא דממעט להו אף בלאו טעמא דכדי שיחזרו מקבלין ומהיכא תיתי דלא דאיצטריך למיהב טעמא כדי שיחזרו דדייקת מינה הא אי לאו טעמא דברי שיחזרו לאו כל כמיניה למימר מקבלין ולא ידעינן למה כיון דלא מיעטם קרא והילך ראיה למפרע דלא מצינן למעט שום בר ישראל דאיצטריך קרא למעוטי מומר ממכם ואם איתא דמצינן למעוטי פושעי ישראל מכל שכן מומר. אי נמי בפושעי ישראל מסתפקים אי מקבלין אי לאו. מומר דגרע טפי ודאי דאין מקבלין. אלא ודאי דלא ממעטינן שום בר ישראל אלא אי מעטיה קרא א"כ כמה איצטריך תנא למיהב טעמא דכדי שיחזרו אף בלאו האי טעמא שפיר קאמר. וברייתא דידן דמכם קשה דקתני מן הבהמה לרבות דאיתא בגמרא מן הבהמה למעוטי רובע ונרבע וא"כ יקשה ודילמא איצטריך הבהמה למין דידה. ועוד בתורת כהנים דרשינן מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן כל אחת לדרשא למעוטי וכו' ואי לא אמר מן הבהמה הייתי אומר דמה שמיעוט בצאן לא מיעוט בבקר וכן מה שמיעט בבקר לא מיעט בצאן. לזה כלל אותם במן הבהמה דכל מיעוטא ומיעוטא קאי אכולהו ואם כן מן הבהמה לאו לרבות אלא כנזכר. באופן שכל ברייתא באנפי נפשה קשיא לזה בא התנא ליישב כל זה ואמר מכאן אמרו וממילא יתורץ הן מאי דקשה לן בההיא דמקבלין דאיצטריך למיהב טעמא כדי שיחזרו מכאן אמרו ובזה אתי שפיר דבשלמא אי הויא איזו ראיה דמקבלין מפושעי ישראל אי נמי לא הויא לן מיעוטא דמכם דמסתפקים בה דגם פושעי ישראל בכלל המיעוט אין הכי נמי דלא איצטריך לטע' כדי שיחזרו אבל השתא דאיכא מיעוטא דמכם דמסתפקים אנו בה דגם פושעי ישראל בכלל המיעוט כמו שפירשתי לעיל בד"ה מכם ולא כולכם איצטריך למיהב טעמא כדי שיחזרו דאי לאו טעמא דכדי שיחזרו הייתי ממעט אותם ממכם דדרשת מן הבהמה לרבות דקאמר השתא אז לא הוה דרשינן לה והוה מוקמינן לה לדרשא אחריתי. כמו שפירשתי אי לאו דכדי שיחזרו. וכיון דאיכא טעמא כדי שיחזרו בתשובה ולא ממעטינן ודאי פושעי ישראל ממכם דאי הוה מוכרח לומר דמכם ממעט פושעי ישראל ודאי דלא הוה מועיל טעמא דכדי שיחזרו. ומן הבהמה לחודה לא מהניא ודחינן לה כנזכר דאיצטריכא למין דידה. אבל השתא דמכם איכא למימר דממעט פושעי ישראל ואיכא למימר דלא ממעט אלא מומר. כיון דאיכא טעמא דכדי שיחזרו אמרינן דמקבלין ואנו נוטין לצד מקבלין ואמרינן דלא מיעט ממכם אלא מומר. ומוקמינן מלת הבהמה לרבו' ובזה אתי שפיר הן ההיא דמקבלין כנזכר הן ברייתא דידן דמכם דלא מצי למימר ליה ואימא הבהמה למין דידה ואין מקבלין מפושעי ישראל כיון דטעמו בצדו כדי שיחזרו בתשובה ונראה דלזה נמי כוונו התוספות שכתבו ולא מוקמינן ליה במילתא אחריתי

ואל יקשה בעיניך לפי מה שפירשתי לעיל דהוה אמינא דהבהמה אתת למימר דכל מיעוטא ומיעוטא קאי אכולהו. השתא אמרינן לא איצטריך כיון דאיכא טעמא דמקבלין מפושעי ישראל כדי שיחזרו שיפר מוקמינן מן הבהמה לרבות פושעי ישראל

ואחרי כותבי כל זה נראה ליישב הברייתא בדרך פשטי והוא שהתנא רצה לבאר לן דמן הבהמה דקאמר להביא בני אדם וכו' היינו מומר דהוי פושעי ולא רשיעי בעלמא דלא הוו מומרים והכי קאמר מכאן אמרו לאו כוונתו לחדש דמכאן הוא שאמרו אלא כוונתו הוא לבאר לן דמה שמרבי מן הבהמה מומר הוא דהיינו פושעי ישראל והראייה דהתם שהתירו לקבל ממומר לעבירה אחת כדקתני פושעי ישראל מכאן אמרו פי' מהכא הוא דאמור. ואי תימא דדוקא רשיעי ישראל הוא דמרבי הבהמה דכוונתו דאין מקבלין אלא מרשיעי ישראל ולא ממומר אפילו אי הוי לדבר אחד. קשה התם להכא. אלא ודאי דמה שמרבי מהבהמה הכא היינו מומר לעבירה אחת. וזה גילה לנו והתנא באומרו מכאן אמרו. וזה ג"כ ידוייק מדברי התוספות ז"ל כמו שאבאר בס"ד. ופירושא קמא יותר מפולפל. ותניינא יותר אמיתי: וק"ל

גמרא שם אמרת מכם ולא כלכם וכו' עד מומר לדבר אחד. טעמו דקא מקשה מסיפא דפושעי ישראל לא מסיפא דידה דמן הבהמה להביא בני אדם וכו' דאילו מהתם הייתי אומר רישא דקתני להוציא הוא המורד בהקב"ה יודע את רבו ומכוין למרוד בו. וסיפא דלהביא אעפ"י שעבר עבירות הוא ממיעוט שכלו נמשל כבהמות ואינו עושה להכעיס אלא מטעם שנמסר ביד יצרו כשור אל טבח יובל ומזה הוא דמקבלין לזה הוקשה מפושעי ישראל דאפילו מפושעי ישראל מקבלין. והיינו דקא דייק רש"י ז"ל פשעים אלו המרדים ודוק. אבל יש לידע מה שייכות יש לדברים אלו הכא דמיחזי דלגבי קושייתו אינו מעלה ואינו מוריד. הן אמת בדרך דחוייא יאמר כדי דלא לימא ליה משבשתא ומשבשתא אבל כנלע"ד דגם מה שמקשה הש"ס רישא לסיפא יש לו שייכות וענין לכוון קושייתו. ושלל דלא למימר מומר דרישא לכל התורה וע"ז בכלל ומומר דאמצעיתא לכל התורה חוץ מע"ז דהא רב ענן ודאי מודה מיהא דע"ז חמירא. וכיון דאינו מודה בע"ז. אמרה תורה דמקבלין ממנו

אי נמי במודה לע"ז ואינו מודה לכל התורה כולה מקבלין ממנו אע"ג דהוי מומר לעבודה זרה. והוייא סייעתא דמומר לע"ז לא הוי כמומר לכל התורה. לזה הקשה הש"ס רישא אסיפא ואוקי רישא במומר לכל התורה סתם. וסיפא בפושעי ישראל שאינם מומרים לכל התורה כולה על אמיתת הברייתא ושלל פי' שהייתי אומר. ובמה דקאמר בסיפא אי מומר לכל התורה היינו רישא איכא טעמא נמי דלא מצינן למימר דמומר דרישא לכל התורה וגם לעבודה זרה דהא בסיפא לא קאמר אלא מומר לחוד. וכי תימא דמומר ומנסך קאמר תרתי כי היכי דלא תיקשי רישא לסיפא אם כן היינו רישא. ואם כן ממה נפשך קשיא אף אי דחקת ואמרת דמומר דרישא לכל התורה וע"ז ואמצעיתא לע"ז לא מהני מידי אף אי מוקמת לסיפא מומר ומנסך תרתי קשיא לך הכפל אלא ודאי מומר לנסך וקמ"לן אע"ג דאמרינן מומר לעבירה אחת מקבלין ע"ז אע"ג דהויא עבירה אחת אין מקבלין דהוי כמומר לכל התורה כולה. וכפי זה אייתי שפיר הכא קושיית רישא לסיפא: וק"ל

גמרא שם אימא סיפא וכו' האי מומר וכו' היינו רישא ק"ק אף בלא קושיית היינו רישא לותביה שפיר מומנסך ובמה שפירשתי לעיל בדיבור הקודם לזה אתי שפיר דבלא זה הוה מצי למימר ליה מומר ומנסך עד דהוו תרתי. אבל למנסך לחודה לא לזה קאמר היינו רישא וממה נפשך