חפץ השם רב

בן נכר לעבור עליו בלאו ועשה. ולעולם מן הבהמה לרבות גוים. ואם תאמר כפי זה מאי קא מקשו התוס' לקמן והכתיב ומעוך וכתות וכו' ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה דמשמע כיון דאיכא קרא דומיד בן נכר תו לא איצטריך איש איש אין כוונתו לומר דלא איצטריך איש איש דזה אמרינן דאיש איש לרבות גוים. ומיד בן נכר להזהיר על המומין בלאו כדאשכחן גבי ישראל דאיצטריך אחר שאמר קרא תמים יקריבנו חזר ואמר ומעוך וכו' לא תקריבו לעבור עליו בלאו אלא כוונת התוספות ז"ל לומר לסברת המקשה דקאמר אבל גוים כלל כלל לא קא מקשה והא קרא הוא ומיד בן נכר לא תקריבו וכו' דוק מינה הא תמימים מקריבים בשלמא דרשת איש איש לא אסיק אדעתיה אי לאו הברייתא אלא דיוקא דקרא דומיד בן נכר מאי איכא למימר וזה פשוט. והנראה לומר דלא מצי למימר מן הבהמה לרבות גוים דאיתא במנחות פלוגתא דרבי יוסי הגלילי ור' עקיבא אי מקבלי שלמים מגוים. דלרבי יוסי הגלילי מקבלין דדריש לכל נדריהם ולכל נדבותם כל הקרבן נידר ונידב ולרבי עקיבא לעולה אמר רחמנא ותו לא מידי. ובזה לרבי עקיבא לא הוה מצי למימר מן הבהמה לרבות גוים דאם כן מוכרחים אנו לומר שמקבלין מהם כל הקרבנות דהכא ליכא מיעוט דלעולה. ובהאי פרשה קאמר ואם זבח שלמים קרבנו וכו' לזה לא קתני מן הבהמה לרבות גוים כיון דלא רבינהו קרא אלא גבי עולה ולסברת רבי יוסי הגלילי נוכל לומר דהן אמת אי לא הוה לן למידרש במן הבהמה מילתא אחריתי היינו אומרים כמו שפירשתי לעיל. אבל השתא דאיכא למידרש בה אמרינן הכי כיון שהכתוב צריך לרבויינהו בפ' מומין ממילא אמרינן דמקבלין מהם ולמה איצטריך למן הבהמה. אלא ודאי לרבות פושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה: וק"ל

גמרא שם להביא בני אדם שדומין וכו' ק"ק ואימא מה שמרבי קרא ממן הבהמה הוא עצמו דמרבי מאיש איש דבעי למיהוי קרבניה דמומר לעבירה אחת תמים. ונראה לומר דזה לא איצטריך דלא יצא מכלל ישראל ומהיכא תיתי דמקבלין מפושעי ישראל בעל מום דאיצטריך וכו'. אבל עדיין יש לבעל דין לחלוק דכי היכי דאשכחן דגבי גוים אע"ג דרבינהו קרא דאיש איש לסברתך הוצרך להזהיר ומיד בן נכר הכי נמי גבי מומר לעבירה אחת כיון דאיצטריך קרא לרבוייה. איצטריך נמי לרבוייה בפרשת מומין ומאן לימא לך לחלק ולעולם גוים כלל כלל לא ואיש איש לאתויי מומר לעבירה אחת. אכן בפלוגת' דרב' יוסי הגלילי ורבי עקיבא שכתבתי לעיל אתי שפיר. והוא בין לסברת רבי יוסי הגלילי בין לרבי עקיבא לא מצי למימר איש איש לאתוייה מומר לעבירה אחת. דלר' יוסי הגלילי אייתר ליה לכל נדריהם ולכל נדבותם דדריש לה איהו השתא למאי אתו דלמומר לעבירה אחת לא איצטריך דכבר איתרבי לכל הקרבנות כדאשכחן התם גבי מן הבהמה כמה ואם וכו' ולר' עקיבא דדריש האי לעולה דקאמר קרא לעיכובא לגבי מומר לעבירה אחת לא שייך למימר זה דודאי מביאים כל הקרבנות כנזכר אלא ודאי דאיש איש לרבות גוים שמקבלים מהם קרבן: וק"ל

גמרא שם ולא באומות. ק"ק ואימא אדם ולא גוים כדאיתא התם דקברי גוים אינם מטמאים דכתיב אדם כי ימות וכו' וכתיב ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם וכו' אתם קרויים אדם ולא אומות העולם קרויים אדם. וכן אסיקו התוס' ז"ל התם במסכת ע"ז דאדם ישראל ולא גוים וא"כ אדם דהכא אימא למעוטי גוים. ולכאורה נראה לי דמה שלא דרשו הכי כיון דאיכא ריבוייא דאיש איש דבהכרח לאתויי גוים. וזה אינו חדא למאי דקיימא לן כל היכא דכתיב אדם ישראל ולא גוים. הילך קרא דקאמר אדם ונאו למעוטי גוים דלא הוה ליה למימר אדם ומדקאמר אדם ולא מצינן למידרש ישראל ולא גוים ומכח קרא דאיש איש ממילא נפל הבנין. ועוד לעולם לימא אדם ולא גוים ומה הוקשה לך איש איש דאתי לרבויי דריש ואימא הכי שידוע הוא שיש בגוים תחתיים שניים ושלישים טוב שבהם עליו אמרו קדמאי חסידי א"ה שני לו שאינו מקיים שבע מצות בני נח ורשיעי א"ה מיקרי והשלישי ינתק והוא העובד ע"ז. אע"ג דאיכא אחריני והם כומרי עבודה זרה אלו אפי' לא מעטינהו לא צריכי קרא וא"כ הא דקאמר אדם למעוטי גוים דאין מקבלין מהם בין עובדי עבודה זרה בין אינם עובדים עבודה זרה באיזה אופן שיהיה אין מקבלין מהם וממעטינן מהכא כל הגוים וכו' וכד אהדר קרא לרבות איש איש אמרינן דאינו מרבי אלא חסידי א"ה דסלקא דעתך אמינא סוף סוף גוי מקרי קמ"לן. וא"כ כל שאר גוים דלא הוו מחסידי אומות העולם אף על גב שאינם עובדי עבודה זרה ומקיימי קצת משבע מצות בני נח אפילו הכי אין מקבלין מהם והרי לך לפניך ריבוי ומיעוט וכיון שקדם המיעוט מיעט הכל וכשריבה לא ריבה אלא היותר טוב. ונפקא לן מכל זה דאין מקבלין קרבנות מגויים כלל בין עובדים בין אינן עובדין אלא דוקא מחסידי אומות העולם

ובמה שפירשתי לעיל אתי שפיר לעולם דהן אמת כל היכא דכתיב אדם דוקא ישראל הוא דמקרי אדם והכי נמי הכא אלא דאדם דכתיב הכא לא אתא למיעוטא דגוים לומר ישראל דוקא ולא גוים אלא לכלול כל ישראל שמקבלין מהם כמו שפירשתי לעיל בד"ה מכם ולא כולכ' ומוכרח קרא לומר אדם דאי לא תימא הכי כל מה שהקשינו בדיבור הנזכר לא מצינן לתרוצי מידי ולעולם ישראל דוקא איקרו אדם אבל לא למיעוטא דגוים אתא דהיכי הוה ליה למימר. אי לימא האדם אז בהכרח היינו מרבים אפילו גוים אבל אדם אף אל גב דישראל דוקא אמרינן לאו לדיוקא אתא אלא לגופא אתת ואם היה אומר קרא איש כי יקריב מכם הייתי אומר דאיש לשון חשיבות. וזה קצת דוחק. והנכון דהן אמת דכוונת הכתוב לכלול כל ישראל שמקבלין מהן ועדיין הייתי אומר לימא איש כי יקריב ונקט אדם מה אדם הראשון לא הקריב אלא משלו וכו' למעט את הגזול. וכן פירש רש"י ז"ל בחומש. והא והא איתנהו ביתור מלת אדם. אי נמי י"ל דגם הכא דרשינן שפיר אדם ולא גוים והיינו לסברת רבי עקיבא והכי קאמר אדם דהיינו ישראל יקריב כל הקרבנות הסדורים בפרשה ולא גוים דדוקא לעולה אמר רחמנא ולא יותר. וראשון נראה עיקר: וק"ל

גמרא שם מכאן אמרו וכו' משמע דמקודם זה הוה קשה מאי טעמייהו דאמרו מקבלין מפושעי ישראל וכו' ולא ידעתי מאי הוה קשה ליה כיון דטעמו ונימוקו עמו כדי שיחזרו בתשובה מאי הוה קשה ליה שלא נתקרר דעתו עד שהגיע לזאת הברייתא הן אמת שלדברי התוספות ז"ל שכתבו שנותנים טעם לדבר ממילא יתורץ זה דקאמר מכאן לומר טעמא וכו' כנזכר אבל עדיין קשה דמשמעות מכאן אמרו משמע דמזאת הברייתא מצאו למימר מקבלין כדדייק מכאן אמרו. ומדברי התוספות משמע דההיא דמקבלין כדי שיחזרו וכו' הוא דבר המעמיד לדרשת מן הבהמה. ועוד הא דקאמרי התוספות ז"ל ולא מוקמינן קרא דמן הבהמה במילתא אחריתי. לא ידענא מאי מילתא אחריתי איכא למידרש ואם כן מי הכריחו למימר ומכאן אמרו הוה