חפץ השם רא

מומר לעבירה אחרת בעי בדוקת סכין. והא דנקט רבא מומר לאותו דבר רבותא קמל"ן דאע"ג דשוי מומר לאותו דבר לא שביק התירא ואכיל איסורא וכן כתב הרמב"ם ז"ל דעבריין על א' מהעבירות בעי למיבדק ליה סכין. ונראה לי דטעמו כמו שפי' ועוד דתנא ליה תנא לערל בין כותי ומומר. בין אי שדית ליה ארישא בין אי שדית ליה אסיפא כותי ומומר תרוייהו על ידי תיקון בדיקת סכין למומר וטעימת כזית בשר לכותי. ולסברת הרא"ש דסבר דמומר לעבירה אחרת לא בעי בדיקת סכין הא דתני ערל לאו לגופיה אתא דזה ודאי מומר לזה אינו מומר לזה ולא איצטריך תנא לאשמועינן אלא טעמא דתנא לה דשמעינן מינה דמומר דסיפא לאותו דבר הוא דאי לא תנא ערל הות אמינא דמומר דקאמר במומר לעבירה אחרת ומילתא דפשיטא טרח וכתב לה תנא לזה תנא ערל. ולעולם לא איצטריך למימר ולא חש תנא לן למיטעי בזה ונקט לה קודם מומר. משום דרבותא הוא במומר לאותו דבר תנא לערל ואחר כך למומר. דהוי יותר רבותא: וק"ל

גמרא שם דאמר מר וכו' ק"ק הוה ליה לאותוביה לרב ענן מאמר מר. כיון שהכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה אמור מעתה ממילא המודה בה כופר בכל התורה לכאורה יש לומר דרב ענן סובר דלעולם אזלינן לכף זכות אי חזינן לישראל דכופר בע"ז אמרינן דודאי מודה בכל התורה כולה. ואי חזינן ליה דמודה בע"ז אמרינן בזה הוא דתקפו יצרו ואוקיה אחזקתיה. אבל קשה לי טובא דהתם בהוריות דריש לה מכי תשגו דחמורה עבודה זרה ככל התורה. ואם כן הוה ליה לאותובי מריב"ל לרב ענן דאם עובד ע"ז הוי מומר לכל התורה כולה מכי תשגו ולא תעשו דכל המודה בע"ז וכו'. ועוד הש"ס למה לא מייתי הכא אלא כל הכופר הוה ליה למימר דאמר מר כל המודה בעבודה זרה כאילו כפר בכל התורה כולה. והיא המפורשת בהוריות. ולזה יש לומר דהש"ס נקט לישנא קלילא דכופר בעבודה זרה ולא מודה בה. אבל קושייתינו הראשונה במקומה עומדת. ונראה לומר דמה שדרשו במסכת הוריות מכי תשגו אינו מבואר דמומר לע"ז מומר לכל התורה אלא דמאן דעובד עבודה זרה מעלה עליו הכתוב כאילו כופר בכל התורה אע"ג דלא הוי כופר ומענישו כעל כל התורה וא"כ אינו מבואר דמומר לכל התורה כולה והיינו שדקדק חמורה וא"כ לא מצי הש"ס לאותובי לרב ענן מהתם. והש"ס דבעי למימר מומר לעבודה זרה מומר לכל התורה דאמר מר וכו' אין כוונתו להביא משם ראייה דמומר לכל התורה הוי. אלא דמוי וסייוע כיון דחמורה היא ונחשב בעיני אלהים למומר לכל התורה. גם לדידן הכי חשבינין ליה. ולא אכלינן משחיטתו וק"ל

גמרא שם וכדרבא וכו' הש"ס זיל הכא קא מדחי לה וזיל הכא קא מדחי לה אבל כדחזינן דאיתותב רב ענן מברייתא דמכם ממילא לא מיתוקמא אלא כרבא לזה הביאה הש"ס הכא לאוקומה כרבא וממילא ליכא מציאות אחר לאוקומה אלא או כרב ענן או כרבא דאי תימא דאיכא לאוקומה במציאות אחר לא הוה ליה להש"ס לאוקומה הכא במה שדחה לעיל. וממילא כד איתותב רב ענן מיתוקמא שפיר כרבא מה שא"כ בלא זה הייתי אומר איפשר דאיכא לאוקומה בענין אחר. ולא אתיא לא כרבא ולא כרב ענן ומה שדחה לעיל כרב ענן אין הכי נמי דהוה מצי לאוקומה בדבר אחר וכן משמע מדברי הרא"ש וק"ל

גמרא שם מכם ולא כלכם וכו' ק"ק ואי' מכם מ"ם המקצת. מקצת מכס מביאים ומקבלים מהם דהיינו הצדיקים והמובחרים ומכאן ולהלאה אין מקבלין מהם. וי"ל כיון דאמר קרא אדם כי יקריב וכו' כל אדם במשמע דלא הוה ליה למימר אלא דבר אל בני ישראל כי יקריב מכם קרבן לה' ומדקאמר אדם כי יקריב סתם קאמר כל אדם דהיינו סתם כל ישראל. וכשמיעט מכם לא מיעט אלא היותר פחות ובזה יתיישב מה דקשה ואימא מכם אף מן הפחותים שבכם. ומרבי כל ישראל על דרך ורדפו מכם מן החלשים שבכם הכא נמי מן הפחותים שבכם ומן הבהמה ג"כ להביא וכו' וצריכי אי אמר מכם הוה אמינא אינו מרבי אלא מומר לעבירה אחת להכי איצטריך לתרי מיעוטי. ובמה שפירשתי אתי שפיר דלרבויי לא איצטריך כיון דאמר קרא אדם כי יקריב כל אדם במשמע ומהיכא תיתי דלימעיטו אלא ודאי דמכם מיעט מכם ולא כלכם וקשה השתא דאתית להכי למה איצטריך לריבוייא דמן הבהמה. והרי לא מיעט אלא היותר פחות. וי"ל הן אמת אי לאו מיעוט דמכם הא דקאמר אדם כי יקריב כל אדם במשמע ולא הייתי ממעט כלום אבל אחר שמיעט מכם הייתי מסתפק אם הא דקאמר אדם כי יקריב סתם היינו כל העולם אפילו מומרים ואתא מכם למעט מומרים. אי נמי אמרינן דמיעוטא דמכם גילה לנו לומר דהא דקאמר אדם סתם אינו אלא לומר דכל ישראל מביאים אע"ג שאינם צדיקים. אי נמי רשעים אבל לא מומרים אפילו לעבירה אחת. ובמיעוטא דמכם הורע כח הסתמיות דאדם לזה איצטריך מן הבהמה לומר דלא מיעט במכם אלא היותר פחות אבל במומר לעבירה אחת מקבלין. אי נמי נראה לומר דהייתי אומר דבמומר אין חילוק לכל התורה לדבר אחד כיון שמורד בהקב"ה אין מקבלים ממנו דמה לי זה מה לי זה מה לי מומר לכל התורה מה לי מומר לעבירה אחת סוף סוף שניהם מומרים והוה אמינא דתרווייהו אימעיטו ממכם דשקולין הם קמ"לן מן הבהמה דמומר לעבירה אחת מקבלין: ודוק

גמרא שם מכם בכם חלקתי וכו'. ק"ק פשיטא כיון דדוקא בהכא אמר קרא מכם ולא כולכם וגבי ריבוי גוים לא מיעט מהיכא ייסק אדעתין לומר דגם בהם חילק דאיצטריך למימר בכם חלקתי. וי"ל דהייתי מסתפק אע"ג דלא מיעט אלא גבי ישראל הייתי אומר במכ"ש גוים השתא בישראל אמרינן דוקא בגוים מבעיא אי נמי הייתי אומר דישראל חמיר טפי לזה בא התנא לומר בכם חלקתי פי' דקרא דייק דבישראל מכם ולא כולכם ולא באומות. כמו שפירש רש"י ז"ל ושם אפרשנו בס"ד: ופשוט

גמרא שם מן הבהמה להביא בני אדם וכו' קשה ואימא לרבות גוים שדומים לבהמה אשר בשר חמורים בשרם ואתי שפיר ריבויים אחר מיעוט דמכם בכם חלקתי וכו'. ולזה י"ל דגוים מאיש איש נפקא וקשה לי לעולם אימא מן הבהמה לרבות גוים וחזר פעם אחרת לומר איש איש מידי דהוה יש' דהזהיר קרא שלא לקבל מומין. הזהיר ג"כ על קבלת מומין מגוי. וכי תימא האיכא קרא דומיד בן נכר לא תקריבו וכו' ההיא בלאו הכי קשיא דכבר הזהיר על המומין בפרשת עולה דכתיב איש איש אשר יקריב קרבנו וכו' תמים יקריבנו וכו' ולמה חזר קרא פעם אחרת לומר ומיד בן נכר. אלא מוכרח לומר דטעמו היא לעבור על הקרבת מומין בלאו ועשה דכוותה גבי ישראל תמים יקריבנו כל אשר בו מום לא תקריבו. לעבור על הקרבת מומין בלאו ועשה וזה פשוט. וא"כ הכא נמי ומיד