חפץ השם ר

דעבירה אחרת היא וממילא יהושפט שאכל כיון דליהושפט שחט לא חש דילמא מיכוין. ואלו ואלו דברי אלהים חיים והבוחר יבחר: ודוק

גמרא דף ה ע"א לימא מסייע ליה וכו' ק"ק דקארי לה מאי קארי לה לא ידע דעל פי הדיבור הוה כדדחי ליה וקרא קא צווח והעורבים צויתי וכו' וי"ל דודאי ידע דעל פי הדיבור הוה. וסבר ומינה ממה דחזינן שהיתר הקב"ה שחיטת אחאב אין לך ראייה כראיית בעל הדבר ב"ה. והדוחה דחהו על פי הדיבור שאני דקשה הוה ליה למימר שאני אליהו דעל פי הדיבור הוה. אלא ודאי דזה היה יודע המסייע ולא חידש לו אלא מלת שאני דאין מכאן ראיה כמו שאפרש כוונתו בס"ד. ופשוט

גמרא שם על פי הדיבור שאני ק"ק ומינה דשחיטת מומר לע"ז מותרת. ואין לומר דסובר דה' ב"ה היתר לו האסור זה אי איפשר כיון שהיה יכול לכלכלו בהיתר. מבי טבחי דיהושפט. או ממקום אחר. אי נמי בלא בשר היה מספיק. ויאכילנו דבר אחר. וי"ל דע"פ הדיבור כוונתו דהב"ה יודע אי זה בהמה שנשחטה שפיר ולית בה שום איסור ומינה הוו מייתו העורבים. אי נמי על דרך מה שפירשתי לעיל דמאן דסבר הפך רב ענן גם הוא מודה דאיכא מאן דהוי הכי דיצרא דע"ז. הוא דתקיף ליה אלא אנן לא סמכינן על זה מטעם שכתבתי לעיל דלא ידעינן ביה ודאי. מה שא"כ על פי הדיבור דהקב"ה בוחן לבות וכליות וידע דזה יצרא דע"ז היא דתקיף ליה. וקשה כיון שהקב"ה היתר לו הוה ליה להקב"ה לברר טעמו דלא אתי למיטעי לאכול משחיטת מומר לע"ז וליתי מיניה ראייה. וי"ל דהשם ב"ה יודע מיעט זה מדקאמר צויתי לכלכלך שם דלא הוה ליה למימר אלא צויתי לכלככך ומלת שם מיותרת. אי נמי רצה לומר שם דקאי על צויתי שם כהא דלקמן דקאמר צויתי שם אשה אלמנה וכו' אלא ודאי שכוונתו לומר לכלכלך שם שלא התרתי לך כלכול זה אלא שם

ונראה לי שזה ג"כ מדוקדק רש"י שפירש שהשם ב"ה היתרו לפי שעה דכתיב ואת העורבים צויתי לכלכלך שם כצ"ל. דמי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש לפי שעה. ועוד מאי קא משמע לן בפסוק ואת העורבים וכו' זיל קרי ביה רב וכי מאן דידע הא גברא רבה. אלא ודאי דרש"י ז"ל כיון למה שפירשתי דהוה ליה למימר לה' למיחש דילמא אתו למיטעי דסתם מומר מותר לאכול משחיטתו ומאן לימא לן דהכא טעמו דזה יצא מן הכלל בידיעת השם ב"ה לזה פירש רש"י ז"ל לפי שעה. והוקשה לו מנין לך זה דלפי שעה הוא שהתיר לזה הביא קרא ואת העורבים וכו' לכלכל שם כמו שפירשתי לעיל שם דוקא וק"ל

גמרא שם מבי טבחי דאחאב. ק"ק דמדברי רד"ק ז"ל משמע דאיכא מאן דפליג אדברי רב יהודה דמבי טבחי דיהושפט הוו מייתו ומדקא מייתי סייעתא מהכא משמע דדברי רב יהודה מוסכמים. דאי לא תימא הכי מאי סייעתא מהכא כיון דאיכא מאן דפליג עליה. ולזה י"ל דהאי לימא מסייע ליה דקאמר הכא אינה כשאר לימא מסייע ליה דקאמר הש"ס דהוי הלכתא אלא כוונתו לומר אם סברת רב מסכמת לדברי רב ענן ואיכא מאן דסובר כותיה אף דאיכא בר פלוגתיה. אכן קשה לי מאי טעמיה דרב דקאמר מבי טבחי דאחאב כיון דאיכא מבי טבחי דיהושפט ושפיר קאמר הלא. וי"ל דטעמו דאחאב היה קרוב ע"ד והיתה קרוב אלי וכלכלתי וכו' מה שא"כ יהושפט שהיה רחוק בערי יהודה ולא רצה הקב"ה להטריח לעורבים בכדי משום צער בעלי חיים. אי נמי כדי שיהיה אליהו אוכל ערב ובוקר בשר יותר טוב שנשחט בו ביום דאי הוו מייתי מבי טבחי דיהושפט לא הוו ספיקי להביא בכל יום ממה דהוו שחטי ויאכלנו בו ביום כי רחוק הדרך. והחבירים נתנו טעם הוא עשה והוא ישא ע"ד כי פועל אדם וכו'

גמרא שם מאי עורבים וכו' ק"ק מאי קא בעי מאי עורבים מה לי עורבים ממש או גברי ומה מקום לשאלה זאת. וי"ל דעיקר הדחייה דדחה על פי הדיבור שאני אינה צודקת אלא אי אמרינן עורבים ממש דאמרינן שהשם ב"ה הדריכם בדרך ישרה להביא לו דבר המותר. אי נמי כיון שאמר לו השם ב"ה לאליהו והעורבים צויתי שם וכו' יאמר אליהו זכור לטוב על מי סומך ה' ב"ה לומר לי והעורבים צויתי וכו' אם לא ודאי שכל מה שיביאו לי היתר ולא ידריכם השם ב"ה אלא להביא לי דבר היתר אבל אי אמרינן גברי לא מצי למימר על פי הדיבור. דאמרינן אליהו היאך אכל. ואימא הא דאמר לו השם ב"ה וב"ש והעורבים צויתי וכו' לאו למימרא שהתיר לו כל מה שיביאו לו אלא קאמר ליה שיכלכלוהו וישרתוהו וכל אשר יחמר אליהם יעשוהו ולא יאכל ודאי אלא דבר היתר על דרך הנה צויתי שם אשה אלמנה וכו' לזה כיון שדחה על פי הדיבור שאני דמשמע בהכרח לומר עורבים ממש לזה שקיל וטרי בש"ס למידע טעמא ובעי מאי עורבים וכו'. ונראה דזה היה סובר מאן דבעי לאתויי סייעתא לרב ענן דעורבים תרי גברי וכו' וכשדחה על פי הדיבור הבין כוונתו דממילא עורבים ממש. אי נמי מעיקרא הוה מסתפק אי הוו עורבים ממש או גברי וחידש לו על פי הדיבור וממילא וכו': וק"ל

גמרא שם ודילמא וכו' ק"ק הוה ליה למימר ודילמא סוחרים כדכתיב ביחזקאל עורבי מעורבך ונקרא הסוחר עורב לפי שמערב וכו' כמו שפירש השרש ואם כן הוה מצי לאותוביה ודילמא סוחרים כנזכר ואז לא מצי לדחות מה דדחי. ונראה לי כיון דנחת השם ב"ה לגלות לאליהו ז"ל מי ומי ההולכים לכלכלו בשלמא אי אמרינן תרי גברי דהוו שמייהו עורבים אין לך גילוי גדול מזה. אי נמי אי אמרינן מצור עורב קאמר ליה אנשי מקום פ' צויתי לכלכלך. אלא אי אמרינן עורבים סוחרים בכולי עלמא איכא סוחרים. ועוד בכל העולם סוחרים חנוני שולחני תגר ואיזה סוחר בסוחרים. ואם כן מאי קא מודיע לו השם ב"ה באומרו ואת העורבים כמו שמצינו אחר זה כשיבש הירדן ושלחו למקום אחר אמר לו במקום פלוני ושם אשה אלמנה סימן בתוך סימן. אבל דוחק קצת לפירוש השרש שפיר' דעורבים דהכא פירושו סוחרים על דרך עורבי מעורבך: וק"ל

גמרא שם לימא מסייע ליה הכל שוחטין וכו' עד אפי' מומר. ק"ק בשלמא אי מוקמינן לה כרב ענן שפיר דדמו אהדדי ערל ומומר דערל שוחט לכתחילה דמומר לעבירה אחת אינו מומר לכל התורה וכישראל גמור הוא לגבי עבירות אחרים. ומומר נמי דמוקי לה במומר לע"ז סבר גם כן דגם מומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה כולה ושחיט שפיר. וא"כ דמו אהדדי דלא בעי למיבדק להו סכין. אלא לרבא דמוקי מומר לאותו דבר והא לא דמי לערל דמומר לאותו דבר בעי למיבדק ליה סכין. וטעמו כמו שפי' לעיל וערל דהוי מומר לעבירה אחרת לא בעי למיבדק ליה סכין. וי"ל דגם בערל דהיינו