חפץ השם קצח

ובה ואזלינן למירדף אבתרה. אי נמי מעיקרא לא הוה מצי למימר ויזבח ויסיתהו כתיב קודם אומר אין הסתה בדברים משום שגם המקשה סובר מיזבח זבח מיכל לא אכל והם הם הדברים ובמה הסיתו בזביחה ואין כאן ראייה מה שא"כ אחר שחידש לו שכל שנויי דלעיל דאין הסתה בדברים אתי שפיר ראייתו דקא מייתי מסמיכות ויזבח ויסיתהו כתיב. לזה הוצרך מעיקרא לכל הני שנויי דלעיל לומר לך דאין הסתה בדברים. ואחר שנאמר דאין הסתה בדברים אתי שפיר ויזבח ויסיתהו כתיב. דקאמר. ורב ענן דקדק כל זה בדבריו מדהביא בראייתו מלת דויזבח וכמו שכתבתי לעיל בד"ה ויסיתהו כתיב: ונכון

גמרא שם לרוב כתיב וכו' ק"ק כשדחהו לרוב כתיב אז הוה ליה להקשות זבוח עובדיה אכל יהושפט שקושיא זאת יש לה שייכות הכא כיון שאמר לא הוה ספק אז הוה ליה למימר אכל יהושפט. הן אמת דגם מה שהקשה ודילמא שבעת אלפים זבוח יש לה שייכות על מה שאמר לא הוה ספי' הקשה והא איכא אחריני. אבל קושיית זבוח עובדיה אכל יהושפט יש לה יותר שייכות ומאי חזית שהקשה זה ולא הקשה זה. וי"ל מעיקרא לא הוה מצי למימר זבוח עובדיה אכל יהושפט דלימא ליה ושאר גברי דיהושפט היאך אכלי דכל ישראל בחזקת כשרות נינהו אם לא כשגילה קרא בפירוש. ומה שדקדק בדבריו רב ענן שכן מצינו ביהושפט וכו' דמשמע דלא מייתי ראייה אלא מיהושפט לאו דוקא דאפי' מגבריה נמי מצי שפיר לאתויי ראייה ואם כן לא מצי למימר זבוח עובדיה אכל וכו'. מה שאין כן לקמן כשהקשה ודילמא גברי דאחאב הוו מעלו ודחה לא ס"ד וכו' מדמושל מקשיב וכו' וליכא חזקה הקשה שפיר ודילמא גם גברי דיהושפט לא הוו מעלו וכו' ואי תימא דלא איתרע חזקת ישראל אלא במושל מקשיב וכו' המקשה הכי דייק כיון דמדרשת קרא מפיק להו מחזקה דידהו הכי דייקינן. מושל מקשיב על דבר שקר משרתיו רשעים הא לדבר אמת איכא ואיכא. ובזה מקשה שפיר ודילמא גברי דיהושפט לא הוו מעלו דהכי משמע מדיוקא דקרא דאיכא ואיכא. ובזה יתיישב מה דקשה לקמן דקארי לה מאי קרי לה מדמושל מקשיב וכו' הא לדבר אמת משרתיו צדיקים. ובמה שפירשתי אתי שפיר: וק"ל

גמרא שם ודילמא גוברי דאחאב הוו מעלו וכו' איכא למימר דמשבעת אלפים הוו דהא קרא קאמר והשארתי בישראל שבעת אלפים ולא יותר ואיכא למימר דאחרים הוו מדנקט גברי דאחאב וכו' ולא קאמר ודילמא מנייהו הוו גוברי דאחאב. ומה שאמר קרא והשארתי בישראל שבעת אלפים היינו ביוצאי מלחמה אבל משמשי בית המלך לא באו לכלל חשבון. אי נמי אף שבאו לכלל חשבון היו מהר"לב נערים שנמנו עם שבעת אלפים במלחמת ארם: ופשוט

גמרא שם זבוח עובדיה אכל יהושפט פי' לאו דוקא יהושפט לבדו אלא הוא הדין נמי אחאב דאי לא תימא הכי ופי' דבריו דדוקא קאמר הוה ליה להש"ס לדחוייה לא הוה מפליג נפשיה מניה כדלקמן. דזה סוף צריך הש"ס לאוקומי מטעם דלא הוה מפליג כדלקמן. ויש מפרשים דהפלגה דחד לא שמה הפליגה. וקשה לדבריהם כלום ראייתו דלא הוה מפליג מהיכא מפיק לה מכגורן. והתם לא הוו אלא יהושפט ואחאב כדדייק קרא ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים וכו' כגורן וכו' ועליהם קאמר הש"ס לא הוה מפליג: ופשוט

גמרא שם הא לדבר אמת משרתיו צדיקים. מהכא משמע דמייתי ראייה מגברי דיהושפט דאכלו. וקשה הוה ליה להש"ס לדחוייה אע"ג דגברי דיהושפט מעלו אימא מיכל לא אכלו ודוקא יהושפט בהכרח לומר שאכל מכח קרא דויסיתהו אבל גברי דיהושפט מיכל לא אכלי וא"כ הדרא קושיא לדוכתה זבוח עובדיה אכל יהושפט ולרוב דקאמר היא לשאר ישראל ואינהו לא אכלו: וצ"ע

גמרא שם ודילמא זבח גברי דאחאב אכל אחאב וגבריה וכו' עד לא הוה מפליג וכו' ק"ק ולימא ליה זבוח גברי דאחאב אכל גברי דאחאב. זבוח גברי דיהושפט אכל גברי דיהושפט. זבוח עובדיה אכל יהושפט ואחאב. ואז לא מצי לדחוייה מדלא הוה מפליג נפשיה דלימא ליה דמה דלא הוה מפליג נפשיה הוא מטעם דזבח עובדיה. ומסגנון הגמרא משמע דלא קאי הא דקאמר לא הוה מפליג אלא אדבריו שאמר זבוח גברי דאחאב אכל אחאב וכו' וזבח גברי דיהושפט אכיל יהושפט וכו' דהוו יהושפט ואחאב מחולקים מה דהוה אכיל זה לא הוה אכיל זה. לזה תירץ הש"ס לא הוה מפליג ושפיר אבל אי הוה מקשה זבוח עובדיה אכלו תרוייהו וכל עם אכיל דידיה. לא הוה מצי לאתויי ראייה מדלא הוה מפליג ואף אי הוה מייתי ראיה. הש"ס הוה ליה לדחוייה דהא דלא הוי מפליג מטעם דשחט עובדיה ועוד אי תימא דהאי טעמא דלא הוה מפליג מספיק דבלא תיקון אכל יהושפט עם אחאב מעיקרא כשהקשה הש"ס ודילמא עובדיה זבח וכל הני דחיות דלעיל מי הכריחו להש"ס לכל הנהו דוחקי דמשני לעיל לרוב כתיב. וטמורי הוה מטמרו מניה וכדומה מעיקרא הוה ליה למימר הכי דלא הוי מפליג נפשיה מניה והוה מספיק. כיון דסוף סוף מוכרח הש"ס לדרשת כגורן לומר לא הוה מפליג נפשיה וכו'. מכח קושיית זבוח גברי דאחאב אכל אחאב וגבריה. וקושיא זאת גלויה. והוה ליה להש"ס מעיקרא לשנויי לא הוה מפליג כיון דלא סגי בלאו הכי דהש"ס ודאי שידע בקושית ודילמא זבוח גברי דאחאב אכל אחאב וגבריה וכו' ומכח זה מוכרח לומר דלא מהני דרשת כגורן דלא הוה מפליג וכו' אלא דוקא אי לא אשכחי שום תיקון ואפילו הכי אכל יהושפט עם אחאב. אמרינן שפיר דבהכרח מדאכל עמו מומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה כולה. אבל אי מצינן למימר דעבד איזה תיקון אמרינן שפיר דמה דאמר קרא כגורן דלא הוה מפליג וכו' היינו דוקא מטעם דזבח עובדיה ולעולם מומר לע"ז הוי מומר לכל התורה כולה וא"כ הש"ס למה לא הקשה כנזכר: וצ"ע

רש"י שם ד"ה אחאב וסייעתו וכו' ע"ס הדיבור דקדק רש"י במלת סיעתיה דעיקר ראייה מהשוחטים ואינהו שחיט. דקדק עוד חזינן בהו לומר אע"ג דאחאב עבד ע"ז וכפר באלהי ישראל כדאיתא בדברי רז"ל ואת האשרה אשר רבי יוחנן מלמד שכתב על דלתותיו אחאב כופר באלהי ישראל ואין לו חלק באלהי ישראל וא"כ אף אי אמרינן מומר לע"ז אינו מומר לכל התורה כולה בזה היינו אומרים דודאי מומר לכל התורה כולה הוא אפילו הכי כיון דלא חזינן דלא הוו מיפקרי וכו' לא מחזיקינן להו אלא במילתא דחזינא בהו ודאי. דקדק עוד דאמרינן יצרא דע"ז וכו' הוקשה לו דאם תוקפו יצרו בזה ונצחו תקיף הוא לגביה לגבי שאר עבירות. לזה אמר יצרא דע"ז דכיון דע"ז חמורה נתן פניו היצר כנגדו להחטיאו יותר מעבירות אחרות. ואיתרמי ונצחו. אי נמי כוונתו אחר שנדקדק בדבריו דהוה ליה למימר דע"ז תקיף ליה יצריה ולמה נקט יצרא דע"ז אלא כוונתו כיון דיצרא דע"ז יצרא באנפי נפשיה הוא שאינו ממונה אלא על עבודה זרה. א"כ אי חזינן ביה דעביד ע"ז אמרינן דיצר זה תקיף ליה ולא יצר אחר. דקדק עוד יהושפט צדיק גמור היה דלא תימא כיון