חפץ השם קצז

יין נסך והוצרכו רבנן למיגזר משום גזירת בנותיהם למה לי גזרת בנותיהם הוה להו למיגזר אטו יין נסך אע"ג דבזה ליכא למיחש יין נסך גזרינן הא אטו הא מידי דהוה דגזרינן יינם משום בנותיהם וסתם ושמנם משום יינם. כיון דסוף סוף צריכין אנו לגזירת יין נסך לאוסרו בהנאה. עבדינן כל איסורא מטעם יין נסך לזה תירץ רבינו שמואל משום דהוא מיעוטא פי' יין שנתנסך לע"ז מיעוטא הוא לגבי כל יינות שבעולם לא אסרינן כל יינות שבעולם. משום יין נסך שהרי איכא מאן דמנסך ואיכא מאן דלא מנסך. ואף מאן דמנסך אינו מנסך כל יינו והוי מיעוטא וכיון דהוי מיעוטא לא אסרינן כל היינות משום גזרה דידיה אף בהיכא דלא חיישינן ליה. והרב רמב"ן מוסיף טעם וכו' הכי פירושו מוסיף טעם אחר להוכיח דהוי מיעוטא דאי אנסכיה לא הוה מזבין ליה ולא נותנו וכיון שמרוחק ביותר ביאתו לידי ישראל לא גזרינן סתם יינם שאין בו חשש יין נסך כיון שאינו מצוי. והא דאסרינן סתם יינם בהנאה דלא אתי למיטעי ביין נסך דמשכחת לה דאתי לידיה פעם ביובל כגון ביין נסך שמצאו ישראל אי נמי שמכרו או נתנו במתנה על דרך והיה כי ירעב וכו' וקלל במלכו וכו' ובזה אינו מבטלו דתקרובת ע"ז אין לה ביטול עולמית. וזה אע"ג דהוי מיעוטא חיישינן דילמא אתי ליהנות מיין נסך לכתחילה. לה. עד כאן פירוש דבריהם. וא"כ לעולם במקום דאיכא למיחש ליין נסך כגון בגוי העובד בניסוך ודאי שכל יינו אסרינן ליה מחשש יין נסך ולא איצטריך טעמא דבנותיהם אלא במקום דליכא למיחש ליין נסך משום דלא אתו למיטעי למישרי יין נסך בהנאה אסרו גם סתם יינם בהנאה. ומ"ש הר"ן ז"ל בסוף דבריו וז"ל אע"ג דמשמע בכולן מכילתין דטרחי ומזייפי לנסוכי יין של ישראל התם משום דחשיבא ליהו לההנות ע"ז שלהם משל ישראל. עכ"ל דמשמע מדבריו דקאי אף בגוי העובד בניסוך דהוי סתם יינו מיעוטא ואיצטריך לגזירת בנותיהם. דאי איתא דסובר דאדם העובד בניסוך כל יינו אסור מאי קא מקשה מההיא דלקמן דטרחי ומזייפי יינו של ישראל. הא אמרינן דמאן דעובד בניסוך אסרינן כל יינו מחשש יין נסך ולא איצטריך גזירת בנותיהם אלא למאן דלא עביד בניסוך. הכי קאמר השתא דאמרינן דטעמא דלא גזרו סתם יינם משום יין נסך משום מיעוטא הא דמשמע בכולה מכילתין דטרחי ומזייפי וכו' משמע שהגוים שעובדים בניסוך מנסכים כל מה דמטי לידיהו כל היינות אף שאינו שלהם וא"כ נעשה יין נסך רובא כיון שהגוים שכיחי לנסוכי. אף יין של אחרים ושאר הגוים אף שאינם עובדים בניסוך אינם מקפידים במגע גוי אחר אם כן חיישינן לכל היינות משום לתא דיין נסך. לזה תירץ ז"ל דהכא שאני משום דחשיבא להו

נקיטינן מכל מה דכתיבנא דבהיכא דאיכא למיחש ליין נסך חיישינן ואיסורא הוא ולאו משום גזירה דבנותיהם

ובזה אבוא לבאר כוונת הש"ס דהכא דקא בעי לאתויי ראיה משתי' והכי קאמר מ"ש שתייה דאמרינן מומר וכו' פי' כיון דאחאב עובד ע"ז הוה אי תימא דמומר לע"ז הוי מומר לכל התורה כולה אם כן גם יינו אסור משום לתא דיין נסך ואיסורא הוי שהרי מצינו שנאמר באחאב ויהי הנקל לכתו וכו' וממילא צלמים בניסוך עבודתם כדאשכחן דכמו שהיו עובדים בבית אלהינו כך היו עובדים לעגלי' אשר העמיד ירבעם וכמו שהיה עושה ירבעם כן עשה אחאב כמו שמבואר בדברי קבלה. וא"כ יהושפט מי התיר לו לשתות מיינו כיון דאיכא למיחש ליין נסך. אלא מוכרח לומר דמומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה כולה וטעמא דשתה יהושפט שאף שחשוד אחאב על ע"ז אינו חשוד על לפני עור דמומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה כולה. לזה דחה הכי השתא וכו' מעיקרא היה נראה לי בתחילת ההשקפה דהא דאמרינן דבאתר דאיכא למיחש ליין נסך חיישינן ואיסורא הויא ולאו מגזר' בנותיהם. היינו לסברת מאן דבעי לאתויי ראיה משתייה והדוחה לא קבל דבריו ודחה אותו דגם באתרא דאיכא למיחש ליין נסך סתם יינם מיקרי כל זמן דלא ידעינן דיין נסך הוא ואיסורו משום בנותיה' הוא דהוי ועדיין לא נגזרה גזירה

אבל אחרי רואי כל מה דכתיבנא ואסיקנא ודאי דבריכא דאיכא למיח' ליין נסך איסורא הוי גם הדוחה יודה בזה והכי קאמר הכי השתא שתייה סתם יינם פי' מאן לימא לך דאחאב עובד בניסוך הוה אימא דלאו עובד בניסוך הוה. ובדברים אחרים הוא שהלך בדרך ירבעם ולעולם אינו מבואר דבניסוך היה עובד ותיתי משם ראיה וא"כ אינו אלא סתם יינם והיינו דקא דייק סתם יינם הוא. אי נמי כוונתו שאיפשר במציאות דליכא למיחש ליין נסך כגון שנתן לו יין מחביות חדשות סתומות ומליאות שניכר ודאי דהשתא הוא שפותחם ולחששת כליהם חדשים נינהו א"כ לא נשאר איסורא אלא גזרה. ובמומרי ישראל ליכא למיגזר. ואף בגזרת יין של נכרים עצמם עדיין לא נגזרה. ובזה אתי מדוייק הא דנקט בלישניה יין של נכרים דעיקר דחייתו היא סתם יינם הוא דהוי דוקא ואין בו חשש יין נסך וממילא כמאן דליכ' איסור יין נסך תו ליכא למיחש למידי ואף גזרת סתם יינם של נכרים עצמם עדיין לא נגזרה אבל סתם יינם של מומרי ישראל ליתא ביה איסור כלל אף אחר גזרת סתם יינם. וסיומא למילתיה אמר זה. ובזה יותרו כל הספיקו' וכל מה דהוה קשה לן בש"ס וכל מה שגזרו רבנן בנותיהם ויינן ופתן ושמנן בגוים לית מינה ולא מקצתה במומרי ישראל וזהו מה שנראה לענ"ד בפירוש הסוגייא ותו לא מידי. דוק ותשכח

שם גמרא אב"א לאו אורחיא דמלכא וכו' לפי מה שפירשתי בד"ה ויסית' מדהביא רב ענן בדבריו קרא דויזבח דעיקר ראייתו שהיא באכילה ושתייה מויזבח הוא למה הוצרך הש"ס לתרץ לאו אורחיה דמלכא וכו' ומי הכריחו לזה כיון דרב ענן פירש בדבריו דראייתו מויזבח ויסיתהו. וי"ל דהש"ס ג"כ נסתפק לו בדברי רב ענן כמו שפירש' לעיל בד"ה ויסיתהו אי סובר סתם הסתה באכילה ושתי' או אין הסתה בדברי' דוקא והכא מכח קרא דויזבח לזה קאמר אי בעית אימא ואי בעית אימא הן אי סובר רב ענן דסתם הסתה באכילה ושתייה לא מצית למימר ודילמא מישתא אישתי וכו' משום דלאו אורחא דמלכ' וכו' הן אי סובר רב ענן דדוקא אין הסתה בדברים הכא ויזבח ויסיתהו כתיב ובזה אתי שפיר מי הכריחו לתרץ שני תירוצים ומה הפרש יש ביניהם: ודו"ק

גמרא שם ויזבח ויסיתהו כתיב ק"ק מעיקר' לימא הכי ואז לא היה צריך לכל הני שנויי דלעיל. ובמה שפירשתי לעיל אתי שפיר. והוא דמעיקרא כשהקשה לו ודילמא בדברים וגם והכתיב כי יסיתך ותסיתני לא הוה מצי למימר ויזבח ויסיתהו כתיב ומקרא הוא דורש במה הסיתו בזביחה משום דלימא ליה אדמהדרת לסמיכות מלת ויזבח שפיל למל' ויסיתהו שפירושה סתמא בדברים. הרי שלך לפניך ואל תפנה לצדדין דהן אמת אי לא הוה ידעינן דפירוש ויסיתהו הוא בדברים והיינו מסתפקים בו אז אמרינן ויזבח ויסיתהו כתיב במה היסתו בזביחה אבל השתא דאמרינן שפירוש הסתה בדברים לא שבקינן מילתא דנפקא מינה