חפץ השם קצו

דעמרי אחר שמלך בכך שנים נתן בתו ליהושפט בן אסא דבזה גברה ידו על תובני כמבואר בדברי קבלה ואי תימא דבתחילת מלכותו עשה הישר והטוב בעיני יי' הוה ליה ליכתוב זה דבתחילתו ויעש הישר ואח"כ ויעש הרע כמנהג הכתוב במלכים אחרים ואחאב ג"כ אי תימא דבתחילת מלכותו עשה הישר היה הכתוב מפרשו כנזכר ויספר לנו מי גרם להם שהחמיצו. ועוד מסגנון הפסוקים נראה דסמיך לירידת יהושפט אליו בשנים מועטים היתה החתונה דכתיב ויהי לקץ שנים וכו' אחר קרא דויתחתן ואז עובד ע"ז הוה ודאי. והן אמת שקושיא זאת שלא הביא ראיה מויתחתן יכול אני לומר דטעמו משום דמצי לדחוייה דהתם שנשאו בנותיהם דאיפשר שנולדו להם בהיותם צדיקים. ודוחק. וכיון דקושיות הראשונות עדיין עומדות במקומם כולם נשאר זה הדוחק דוחקא בלא אגרא. וכיון דבלא אגרא ארכיסיניה לההיא דוחקא אארעא וליכא למיקם עליה וא"כ דקארי לה מאי קרי לה. וג"כ לסברת הדוחה קאמר הכי השתא וכו' עדיין לא נאסר דמשמע מדבריו דאין הכי נמי אחר גזירה אסור קשה מי הכריחו לזה הוה מצי לדחוייה דבמומרי ישראל ליכא איסור בנותיהם ומדחזינן דלא דחה הכי שמעת מינה דסובר גם הוא דבמומרי ישראל ג"כ כגוים וזה לא ידעתי מנין לו שדבר זה אין לו יסוד לא מפי סופרים ולא מפי ספרים כמו שכתבתי לעיל שאדרבה איכא ראייה דבישראל מומר לא דיינינן ליה כגוי. ועוד ראייה אחרת דהתם בפרק אין מעמידין קאמר הש"ס אהא דקאמר דבנותיהם דשאר אומות דרבנן לרבי שמעון דקאמר כי יסיר לרבות כל המסירין מאי איכא למימר ותירצו התם כמה תירוצים ודחאם הש"ס כדאיתא התם ואסיקו דגזרו יחוד דגויה. וא"כ הוה ליה לתרוצי התם דגזרו רבנן אפילו ישראל מומר שעושה מעשה גוים דמדאורייתא גוים דוקא ואתו אינהו וגזר כל מאן דדמי להו. אלא ודאי דבנות מומרי ישראל ליכא בהו איסור חתנות ועוד טעם אחר דלא גזרו רבנן אלא בדבר המצוי תמיד להרגל עבירה כהא דפתן הכל הסעודות פת הוו. אי נמי יינם מידי דמשכר ושמנן משקה דדמי ליינם כמו שכתב הר"ן ז"ל שם. וגם כן בכל הגוים אם לא יסית זה יסית זה. אבל דבר שאינו תמידי ומצוי לא גזרו רבנן כהא דמומר דמיעוטי נינהו אף אי הויא ליה בת והשיאה לישראל לא חיישינן שיסיר. והמיסר הוסר. וא"כ נקטינן מכל מה דכתיבנא לענין דינא דמה שגזרו רבנן בשאר גוים לא שייך במומרי ישראל. וא"כ קשה בין למאן דבעי לאתויי ראייה בין לסברת הדוחה. ועוד צריכין אנו לדקדק בדברי הש"ס שהאריך כל כך לשון באומרו הכי השתא שתייה סתם יינם ועדיין לא נאסר יינם של נכרים שהיה די לו באומרו הכי השתא שתייה עדיין לא נאסרה. ואנן בסתם יינם קא עסקינן ומי הביא יין נסך לכאן שיצטרך לפרש סתם יינם. וא"כ באומרו שתייה אנן ידעינן דאסתם יינם קאמר. ועוד אומרו מלת של נכרים דודאי דיין של נכרים הוא שנאסר ולא של ישראל ולמה הוצרך לומר של נכרים דלא הוה ליה למימר אלא ועדיין לא נאסר ולמה האריך כל כך לשון

ונבוא אל ביאור דברי הש"ס לאמיתתם ולבאר כוונת כל אחד ושומע לי ישכון בטח. הטה אלי אזניך ושמע והבין דברי ויהיו לך למאיר עינים. וזה יתבאר עם מה דאיתא במסכת ע"ז דקתני התם אלו דברים אסורין ואיסורן איסור הנאה היין וכו' וקא בעי עליה בש"ס יין מנלן דאסיר דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם. איתקש וכו' והקש' התוספות והר"ן ז"ל מאי קא בעי הש"ס מנלן והרי סתם יינם גזירה דרבנן הוא משום בנותיהם ומתני' איירי בסתם יינם. ותירצו הם ז"ל דעיקר הגזירה דסתם יינם משום בנותיהם הוא דהויא אבל לא הוה נאסר אלא באכילה מדי דהוה שפתן שמנן דגזרו משום בנותיהם ואינן אסורים אלא באכילה אלא עבדוה רבנן לסתם יין כיין נסך גמור וכו' עיין שם ופירש הר"ן ז"ל דטעמא דעבדוה כיין נסך דלא אתי למיטעי דמה שאסרו סתם יינם הוא משום יין נסך ואפילו הכי מותר בהנאה ואתי ליהנות מיין נסך גמור. ונראה דזה נמי כוונת התוספות ז"ל ואטעם זה סמכו שכתבו עבדוה רבנן כיין נסך גמור ומאי טעמא אלא ודאי כמו שכתב הר"ן דלא אתי למיטעי. והקשה עוד שם הר"ן והיא קושיא גלויה. למה הוצרכו רבנן לגזירת בנותיהם תיפוק לי משום יין נסך שאסור אף בהנאה. ותירץ רבינו שמואל משום דיין נסך מיעוטא הוא והרמב"ן ז"ל מוסיף טעם דליין נסך לא חיישינן דאי איתא דנסכי' לא הוה מזבין ליה ואינו נותנו במתנה עכ"ל

ולע"ד קשה לי בדברי רמב"ן דהשתא דלא חיישינן ליין נסך דלא מטי לידיה דישראל מטעם דאי איתא דנסכיה לא הוה מזבין ליה וכו' למה אסרו סתם יינם בהנאה כיון דטעמם שאסרוהו בהנאה הוא משום יין נסך ויין נסך לא מטי לידיה דישראל לא חיישינן ליה. בשלמא לדברי הר' שמואל דקתני טעמא משום מיעוטא תינח דלא גזרינן כל היינות מסתם מחששת יין נסך דילמא איתרמי ליה ולאו אדעתיה כיון דיין נסך מיעוטא הוי. אבל שפיר אסרינן יינם בהנאה מטעם אחר דחיישינן אף דהוי מיעוטא דילמא איתרמי ואתי לידיה ואף שיכיר בו שהוא יין נסך אתי למשריה בהנאה ובזה לא מועיל מיעוטא דאף דהוי פעם אחת בשנה. חיישינן ליה דילמא אתי לידיה ואתי ליהנות מיניה בכוונה. אלא לסברת הרב רמב"ן דקתני טעמא דאי איתא דנסכיה וכו' משמע דאין לו מציאות לבוא ליד ישראל וכיון שכן הוא מהאי טעמא נמי לא אסרינן סתם יינם בהנאה דיין נסך לא מטי לידיה. ועוד קשה לי בדברי רבינו שמואל יין נסך מאן אמעיט ליה. ואימא לניסוך קא עבדי כל יינותיהם. ולזה יוכל הדוחה לדחות דמה דחזינן דרבנן הוצרכו לגזרת בנותיהם אמור מעתה דלגזירת יין נסך לא חששו וטעמא משום מיעוטא וזה היינו אי ליכא טעם אחר אחר אבל אי איכא טעם אחר נפל הדרוש ועוד קשה אף אי אמרת דיין נסך מיעוטא הוי הוה לן למיגזר משום יין נסך כיון דיין נסך לא בטיל אפילו באלף ופורתא מיניה אוסרת כל יין שבעולם והגוים אינם מקפידין בתערובת פורתא מיניה. ואם כן נעשה כל יין שבעולם ספק יין נסך. ועוד כלי יין נסך אינם מקפידים הגוים לעשות בהם יין אחר לשנה הבאה. וא"כ הוה להו לרבנן לאסור סתם יינם משום לתא דיין נסך וספק דאורייתא הוא ולחומרא והאי ספיקא ספק דשכיח הוא

והנלע"ד לתרץ דמה שהוצרכו רבנן לגזירת בנותיהם היינו דוקא בהיכא דלא חיישינן לספק יין נסך כגון בגוי העובד למרקוליס או עבודות אחרות שאינם נעבדים בניסוך. דזה אינו מנסך יינו כיון דאינו עובד בנסוך. אי נמי במציאות אחר דליכא למיחש ליה ליין נסך ביה הוא דגזור משום בנותיהם אבל בהיכא דאיכא חששת יין נסך ודאי דלא איצטריך. לגזירת בנותיהם ואיסורא הויא משום לתא דיין נסך ונראה לי דזה יכולין אנו לומר ג"כ שכך הוא כוונת הר"ן ורבינו שמואל. והכי פירוש דבריהם. דהיינו בהיכא דאיכא למיחש ליין נסך ודאי דמשום יין נסך אסרינן ליה. אבל לשאר יינות דלא חיישינן להו משום