חפץ השם קצד

דכוונתו דקאמר ודילמא מיזבח זבח שכבדו בזביחה אף דלא הוה אכיל מיניה סוף סוף עשה לו כבוד שזבח לרוב לכבודו והא דקא דחי ליה ויסיתהו כתיב כוונתו דכתיב קרא דויסיתהו ממילא אינו ניסת בזה אלא באכילה ושתייה. אי נמי על דרך אין הסתה בדברים דכל מה שהוא חוץ מאכילה ושתייה נכלל בדברים. ורש"י שלא פירש כן ופירש כסבור שיאכל וכו' נרא' לו שוה דוחק בדברי הש"ס וסגנון הלשון דמזבח זבח מיכל לא אכל לא משמע כן וכדבריו כן הוא: וק"ל

גמרא שם אין הסתה בדברים וכו' לפי מה שפירשתי לעיל דסובר רב ענן סתם הסתה באכילה קשה הכי הוה ליה למימר אין הסתה בלא אכילה ושתייה. וי"ל דהש"ס מתרץ לסברת רב ענן אף אי לא אמרינן דסובר סתם הסתה באכילה ושתייה אלא אין הסתה בדברים דוקא אפי' הכי אתיא שפיר ולא קשה ולא מידי ואין צריך לומ' אי אמרי' דסובר רב ענן אין הסתה אלא באכילה ושתייה דאז כל השערים ננעלו. ועיין לקמן במה שפירשתי בד"ה אי בעית אימא וכו' דהש"ס לא הוברר לו כוונת רב ענן אי סובר סתם הסתה באכילה ושתייה או אין הסתה בדברים דוקא וכמו שפירשתי לעיל בדקדוק דבריו של רב ענן עיין שם: וק"ל

גמרא שם ודילמא בדברים ק"ק מאי אלימותיה דקא דחי ליה בדברים כיון דאיכא קרא דויזבח אין סברא לאוקומה בדברים דלימא ליה אדמהדרת לדברים שלא הוזכרו בקרא הרי שלך לפניך אכילה ושתייה שהיא כתובה ומפורשת דכתיב ויזבח לו אחאב וילמד סתום מן המפורש. ועוד מי הכריחו להש"ס לומר אין הסתה בדברים דאף אי אמרינן דיש הסתה בדברים הכא שאני מכח קרא דגילה. וי"ל דלסברת המקשה אין כאן גילוי מקרא דויזבח שהוא באכילה ושתייה משום דהוא מוקי לה מיזבח זבח מיכל לא אכל ומצי שפיר לאוקומי קרא דויסיתהו בדברים דהיינו שכבדו בזביחה. וכמו שפירשתי לעיל בד"ה ודילמא מיזבח זבח אם כן האי דקאמר ודילמא בדברים כוונתו כיון דזבח ליה לרוב אף דלא אכל בין אי אמרינן דכוונתו מעיקרא בודילמ' מזבח זבח וכו' כסבור שיאכל עמו בין אי אמרינן שכבדו בזביחה סוף סוף כבוד איכא שאומר לו אחאב ראה כמה כבוד עשיתי לך שכמה זבחתי לכבודך וא"כ ויסיתהו דקאמר בזביחה והם הם הדברי' והשתא האי דקאמר ודילמא בדברים קאי אדבריו דמיזבח זבח שכל דבר שאין מהנהו בגופו דברים מיקרי שגם בדברים שייך כבוד ובלע"ז קורטיזייא איסטימאסייון דכולם מילי כבוד הם. ועוד י"ל דכונ' המקשה דקאמר ודילמא בדברים שפי' מלת ויסיתהו הוא בדברים ובזה לא מצי למימר ליה הרי שלך לפניך ויזבח לו שהיא אכילה ושתיה אדרבא אלה הדברים יותר קרובים הם שהם במשמעות מלת ויסיתהו. ויותר הם קרובים בה לזה הוצרך לומר אין הסתה בדברי' פי' בכל מקום שאתה מוצא הסתה אינם בדברים דאי' אדם ניסת בדברים ולא משכחת לה. אי נמי כוונתו אין פי' ההסתה בדברים ואינה במשמעותה כדאמרת אלא צריך לפרש וטעם אחד להם דאין אדם ניסת בדברים לזה הקשה לו כי יסיתך ותסיתני דאף שלא פירש מסתמא משמעות ההסתה בדברים הוי ותירץ לו וכו' וק"ל

גמרא שם ולא והכתיב כי יסיתך וכו' ק"ק דקארי לה מאי קרי לה לא ידע דמצי לדחוייה באכילה ושתייה ומאי אלימותיה דקא מקשה ולא והכתיב וכו' כיון שיכול לדחות כנזכר ויש לומר דהמקשה נסתפק לו בדברי רב ענן אי סובר דאיכא הסתה בדברים והכא טעמו משום דקאמר ויזבח דגם הוא דקדק כן בלשונו דקאמר דכתב ויזבח לו והא דקאמר אין הסתה בדברים כוונתו דאי סתם הסתה בדברים אף בהיכא דאיכא מאן דמוכח עלה. או אי סובר דמעולם אין הסתה בדברים כלל ורצה לידע כוונתו לזה הקשה לו מכי יסיתך וכו' ולמה שפירשתי בתירוצא קמא בד"ה ודילמא דסובר מזבח זבח מיכל לא אכל והם הם הדברים נסתפק לו דהני מילי דאמרינן אין הסתה בדברים דוקא בהיכא דאיכא קצת ראייה דהוי באכילה ושתייה כי הכא דכתיב קרא דויזבח אף דהוי ספיקא דמיזבח זבח דהוי בדברים כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי בחר לו אכילה ושתייה מדברים אבל בהיכא דליכא רמז לאכילה ושתייה אפשר שיאמר דהוי בדברים לזה הקשה מכי יסיתך דליכא רמז לאכילה ושתייה כלל ואין לומר דאלימותיה דקאמר והכתיב כי יסיתך הוא מדקאמר לאמר דאם כן כד קאמר ליה באכילה ושתייה הוה ליה לאקשויי והכתיב לאמר דמשמע בדברים אלא ודאי שאין ראיה מלאמר ופי' מורדפת עם נלכה ונעבדה: וק"ל

גמרא שם באכילה ושתייה לפי מה שפירשתי בד"ה ויסיתהו דסובר רב ענן סתם הסתה באכילה ושתוייה אתי שפיר הא דקאמר באכילה ושתייה. אבל לפי מה שפירשתי באי נמי בא"ד ויסיתהו דלסברת רב ענן אינו סובר דסתם הסתה באכילה ושתייה אלא אין הסתה בדברים וקשה מאי קא דחי ליה באכילה ושתייה דמשמע דודאי סובר רב ענן סתם הסתה באכילה ושתייה מאן לימא ליה להש"ס זה דהן אמת דלא הוו דברים אבל הוי בדבר אחר שאינו דברים ולא אכילה ושתייה ומאן פלג לך דהוי באכילה ושתייה. וי"ל דהא דקאמר באכילה ושתייה אין כוונתו לאוקומ' בהכי אלא בדרך דיחוי קאמר לה ואין הכי נמי דהוה מצי לדחוייה במילתא אחריתי דלאו דברים. אי נמי בשתייה לחודא וטעמא דנקט בדחייתו באכילה ושתייה משום דבה קא מישתעי: וק"ל

גמרא שם והכתיב ותסיתני בו וכו' ק"ק מעיקרא הוה ליה לאקשויי זה שהוא יותר אלימות כח דלא מצי לדחוייה באכילה ושתייה. ואין לומר דמעיקרא רצה להקשו' מהסתה דאדם אהסתה דאדם מלהקשות מותסיתני שהוא למעלה דזה ודאי לסברת המקשה אין חילוק וטעמו. היא הנותנת כיון דלמעלה לא שייך אלא דברים וקתני לשון הסתה. אמור מעתה דלשון הסתה שייך בדברים אף מן הסתם וא"כ מעיקרא הוה ליה להקשות מקרא דותסיתני. ובמה שפירשתי לעיל בד"ה והכתיב כי יסותך אתי שפיר דמעיקרא לא הוי מצי לאקשויי קושיית ותסיתנו וכו' כיון שהיה מסתפק בכוונת רב ענן דהא דקא מוקי ויסיתיהו באכילה הוא מכח קרא דויזבח והא דקאמר אין הסתה בדברים הוא מטעם גילוי קרא דויזבח ואין הכי נמי דאיכא הסתה בדברים. אכן אחר שהקשה מכי יסיתך והוכיח דסובר דאין בדברים כלל ממה שדחה באכילה ושתיה מקשה שפיר מותסיתני. דבהכרח לאוקומה בדברים. מה שא"כ אי הוה מקשה מעיקרא מותסיתני לא הוה מצי למיקם אדעתיה. אחר תירוצו מאי סברתו אי איכא הסתה בדברים וכו' לכך לא הקשה לו מקרא בותסיתני עד אחר שהקשה כי יסיתך ובירר דבריו דאין הסתה בדברים אז הוקשה שפיר מותסיתני. והמתרץ חידש לו למעלה שאני כמו שפי' רש"י ז"ל: וק"ל

גמרא שם ודילמא מישתא אישתי וכו' ק"ק מאי קא מקשה ודילמא מישתא מישתי כיון דאיכא קרא דויזבח אדמהדר לשתייה דמעלמא הרי שלך לפניך קרא