חפץ השם קפז

יקלקלו והראיה מדאתנייא גבי מוקדשין וכולן אבל לגבי חולין אימא אף לכתחילה שפיר דמי בהיכא דאחרים רואין ודוקא משום הפסד מוקדשין נגעו בו לזה תנא שמא יקלקלו לומר דאף לגבי חולין אסור כדי שלא יהיו פרוצים בזה שישחטו הקטנים ויקלקלו ויאכילו נבילות לישראל ולאו אדעתן סחור סחור וכו' ובין לדברי רבינא אלו לא תנא אלא וכולן ששחטו הוה אמינא כיון דאיתנייה בהדי שאין לא מומחין ולא מוחזקין. דהיינו דליתיה קמן דבעינן אחרים אז אסור לכתחילה אפילו אחרים רואין אבל אי הוו חרש ושוטה וקטן מומחין בדיני שחיטה ואיכא אחרים אז חשבינן להו כבן דעת לשחוט לכתחילה כיון דאיכא תרתי מומחין ואחרים עומדים קמ"ל שמא יקלקלו אף שיהיה מומחה אסור אף באחרים לכתחילה דעלה קאי חוץ דכן פירש רבינא ושחיט' כשירה על סמך שיבדקנו אחר כך וימצא מומחה ועלה קאי חוץ מחש"ו וכו' אף ואחרים עומדים על גבם אסור לכתחילה אף אם יהיו מומחין ותרתי דיעבד צריכי לזה דחה התוספות מההיא דרבא. דלא קאי אלא אחש"ו וכפי זה לא מהני מה שישבנו לעיל דהא כפי רבא לא קאי אלא אחרש שוטה וקטן דוקא וק"ל

בא"ד דהא רבא הוא דדייק שמא קלקלו לא קתני וכו' נראה לי ליישב לדברי רש"י ז"ל דלא קשה ולא מידי ורבא דקא דייק שמא יקלקלו למסקנת הש"ס קאמר דהכי אשכחן בש"ס אע"ג דקאמר לקמן אלא אמר רבא בכותי קאמר הש"ס דלאביי קאמר וליה לא סבירא ליה הכי נמי הכא וזה יאמר בדרך דחוי והאמת שיש ליישב הוא דאילו לא הוה אלא וכולן ששחטו הוה אמינא דהכי קאמר דהיינו היכא ששחטו חרש שוטה וקטן בינם לבין עצמם בדיעבד והיו אחרים רואים אותם דרך פתח או חלון ולא הרגישו בהם החש"ו בזה קאמר התנא וכולן ששחטו בדיעבד ואחרים רואים אותם ולאו אדעתייהו שרי וקמל"ן דסד"א לאסור מטעם ששחטו באנפי נפשייהו וכדי שלא יהיו פרוצים למיעבד הכי לשחוט בינם לבין עצמם קמ"ל דשרי שאין לאסור הואיל ואחרים רואין ולעולם אימא לך בהיכא דאחרים רואין אותן ועומדים על גבם ויודעים החש"ו בעומדם על גבן לשומרם ובלא זה שחיטתן אסורה אימא אף לכתחילה שרי ולמאי ניחוש אי משום שמא קלקלו הא אחרים קא חזו. ואי משום שלא יהיו פרוצים בזה לשחוט בינם לבין עצמם הא קא חזו אחרים עומדים על גבן ומהאי טעמא הוא ששוחטין ולשמא יקלקלו לא חיישינן אימא להפסד חולין לא חשו רבנן להכי תנא שמא יקלקלו זאת אומרת אין מוסרין להם חולין לכתחילה וק"ל

גמרא ע"ב ובמוקדשין וכו' ואם שחט ואומר ברי לי וכו' קשה לדברי רבה בר עולא אי מתני' קא מפרש מתניתי' לא קתני אלא בדיעבד שחיטתו כשרה דהיינו מאי דקאמינא ברישא לכתחילה הכא הוי בדיעבד ולא קתני ברי לי ואם דברי עצמו קאמר לא ידענא מנא ליה ומי הכריחו לזה. וי"ל דרבה בר עולא הוכרח לזה דהוקשה לו קושית הש"ס דלקמן וכולן ששחטו אהייא ובהכרח לומר דקאי אטמא במוקדשין וכפי זה בהכרח לומר דלא סגי בדיעבד לחוד דאף אי מוקמינן לה בדליתיה קמן סוף סוף אי איתא דבדיעבד סגי לן אף כי ליתיה קמן לא ליבעי מידי אלא בהכרח דלא סגי לן בדיעבד לחוד לזה קאמר ואומר ברי לי ואף דמתני' קתני אחרים ס"ל דנקט זה משום דבחש"ו לא שייך אלא אחרים וברי לא שייך בהו אבל לגבי טמא במוקדשין שהוא בן דעת די ליה בברי לי: וק"ל

גמרא שם כיצד הוא עושה וכו' קשה והא חיישינן דילמא איתרמי ונגע ואי שיילינן ליה איפשר שיאמר שנגע כלום ההפרש שבין חולין שנעשו על טהרת קדש לקדש גמור שנראה מתוך פי'רש"י הוא דבחולין כיון דלא הוזהרו ישראל על טהרת חוליהן לא גזרו לאסור שמא יגע דא' נמי נגע לאו עבירה עבד בטומאת האי חולין והבשר יאכל למי שאינו עושה חולין שלו בטהרה אבל במוקדשין אי נגע הוי איסור שמפסיד קדשי שמים ולעולם אי חיישינן דילמא נגע שיילינן ליה כדי שלא יאכל דבר טמא מי שעושה חוליו בטהרה והן אמת דבהיכא דידע האי שוחט שחולין אלו על טהרת קדש נינהו אמרי' אי איתא דאיתרמי ליה ונגע היה לו לאומרה משום לפני עור וכו' וכגון זה אמרינן לקמן גבי ראה אחד ששחט וכו' דמותר לאכול אותה שחיטה ולא אמרינן דילמא איתרמי ונתנבלה בידו מטעם הנזכר אבל חיישינן דילמא לא ידע דחולין שנעשו על טהרת קדש נינהו ונוגע לכתחילה ואינו חושש. ולכאורה נראה לי לומר דאין הכי נמי אי חיישינן דילמא לא ידע שנעשו על טהרת קדש ודאי דשיילינן ליה והכא במאי עסקינן דחזינן שיודע שנעשו על טהרת קדש וקשה לי על זה כשהקשה הש"ס וכולן ששחט' אהייא אי לימא אטמא בחולין וכו' אדמהדר אטמא במוקדשין לימא ליה לעולם אטמא בחולין והכא במאי עסקינן שלא ידע שנעשו על טהרת קדש וליתיה קמן למישייליה דאז בעינן אחרים והאי קושיא אינה כל כך חזקה משום שיכולין לדחוק ולומר דוכלן קאי אמאי דמסיק ברישא. וברישא לא קתני כי אם שיודע שנעשו על טהרת קדש כנז' ומה שקשה לי הוא אדמהדר אטמא במוקדשין שנשארה עליו בקושיא ונדו אימוראי מינה משום מהתם נפקא הוה ליה לאוקומי מתני' כולה בחולין שנעשו על טהרת קדש ולימא הכי הכל שוחטין אפילו טמא בחולין לכתחילה בהיכא שיודע שנעשו על טהרת קדש דהיינו דאין נותנים לו לשחוט לכתחילה עד שמודיעין אותו שהם חולין שנעשו על טהרת קדש ושחי' כשרה בהיכא שלא נודע לו שהם חולין שנעשו על טהרת קדש דהיינו דוקא דיעבד אבל לכתחילה אין נותנין לו עד שיודיעהו כנזכר והיינו באומר ברי לי שלא נגעתי וכולן וכו' דליתיה קמן דלישייליה אם נגע אם לא אז בעינן אחרים ומכח הקושיא הנזכרת מוכרח לומר דגם שלא ידע שנעשו על טהרת קדש לא בעינן למישייליה וצ"ל במה שהקילו כל כך באילון שנעשו על טהרת קדש היינו דליתיה קמן דלישייליה דאז לא גזרו כל כך לאסור מספ' שמא נגע דלא אזלינן בספיקא לחומרא אלא בספק דאורייתא ואי הוה מוקי מתני' בחולין כנז' הייתי אומר דגם כן אי ליתיה קמן בעינן אחרים ואי ליכא אחרים אסור והוא לא כך סברתו מטע' הנזכר ולעולם אי ידעינן ביה שלא ידע שנעשו על טהרת קדש ואיתיה קמן שיילינן ליה: ודוק

שם מביא סכין ארוכה וכו' נראה לי דהאי דקתני סכין ארוכה לאו דוקא דבהכי הוא דשחיט לכתחילה ולא יצטרך לומר ברי לי אבל אי לא הוי ארוכה דוקא דיעבד ויצטרך לומר ברי לי אלא הן אמת דלכתחילה בעינן סכין ארוכה אבל אם שחט כבר בסכין שאינה ארוכה לא יצטרך לומר ברי לי והראיה דאי לא תימא הכי קשה דלוקמה כולה בחולין שנעשו על טהרת קדש ורישא דלכתחילה בסכין ארוכה ושחיטה כשרה בסכין שאינה ארוכה ואומר ברי לי וכולן ששחטו דליתיה קמן אז בעינן אחרים אלא ודאי כמו שפירשתי דלכתחילה כל מאי דמצינן לתקוני לכתחילה מתקנינן ועוד לאשמועינן דבמוקדשין אף אם תהיה ארוכה אסור לכתחילה ודיעבד יצטריך לומר ברי לי. וק"ל: