חפץ השם קפו

מאי בהכרח לומר דהאי הכל לאו לרבויי אתא והמשנה הזאת אין לה פירוש אלא כפירוש התלמוד ולכל הפירושים קשיא. אם לסברת רב אשי דקא מקשי רישא לסיפא מאי קא מקשה הלא רישא לחוד וסיפא לחוד ולאו במאי דקא עסיק ברישא דקאמר לכתחילה עסיק בסיפא דכיון דהכל דהכא לאו לרבויי אוקמינן רישא כפשוטה דקאי ביחיד מומחה ושלם וסיפא בשאר עלמא כיון דושחיטתן כשירה אין לה שום שייכות עם רישא אם לסברת רב אחא איך יהיה כל המשנה בדיעבד דכפי זה מאן שחיט לן לכתחילה ואם לסברת רבא בר עולא קשה למה ליה לאהדורי אטמא בחולין וטמא בקדש הוה ליה להניח רישא כפשטא וסיפא דקא קשיא ליה לוקמה בטמא בחולין או דרך אשר יכשר בעיניו ואם לסברת אביי דקאמר כותי למה ליה לאוקומי רישא בעומד וכו' יניח רישא כפשטה כנזכר ושחיטתן כשירה לוקמה בכותי דאז לא תיקשי ליה אהייא אי אכותי הא אמרת אפי' דהשתא דוקא דיעבד קאמר ומכח הקושיות הנז' הוכרח רש"י לפרש כל היכא דתני הכל וכו' ר"ל דמוכרח לומר דכל הכל לאתויי וא"כ גם הכא הכל לאתויי ובזה אתי שפיר קושיי' רב אשי כמו שמפרש רש"י ז"ל לקמן כיון דאף מה שמרבי מהכל הוא לכתחילה היכי מצי למיהדר ושחיטתן כשירה דיעבד הלא אף כל מה שמרבי הוא לכתחילה ועל זה כל האמוראים קא מהדרו לאוקומי הא דקאמר דיעבד בההוא נדון עצמו דריבא בהכל דרישא ואכתי קשה לרש"י דמאי שנא הכא דלא בעי לאתויי מאי הלא אף שכל הכל לאתויי דרשינהו בשמעתא דערכין הדר בעי כל אחד במקומו לאתויי מאי לזה תירץ רש"י ואמר והכל שוחטין דמתני' פליגי בה אמוראי למר לאתויי טמא ולמר לאתויי וכו' ר"ל דכולם לאתויי מאי קאמרי דאי לא הוי ק"ל אלא קושיית רב אשי לא הוו מיתרצי כלמר טמא בחולין ולמר כותי וכו' דמה לך לרישא הלא קושית הש"ס אינה אלא בסיפא אלא בהכרח דהכל לאתויי ובזה אתי שפיר לשון רש"י: ודוק

תוספות ד"ה הכל שוחטין כתוב בהלכות וכו' ואין נראה וכו' ותימא הרי הם עצמם כתבו במסכת קידושין גבי מן המזבח ולמעלה וכו' וז"ל והא דאיתא בכל הפסולין עבדים ונשים היינו דוקא דיעבד אבל לכתחילה לא עבדי אלא כשרים ומיוחסין עכ"ל. ולפי זה קשה דידהו אדידהו ולזה תירץ הפר"ח ז"ל דהא דקאמר דיעבד כוונתו דלכתחילה לא ישחטו כי אם מיוחסין. ואין הכי נמי דלפעמים בשעת הדחק ישחטו לכתחילה העבדים וכפי זה קשה דהוה ליה להש"ס לתרוצי דהא דקאמר דיעבד היינו משום עבדים דאינהו אין שוחטין לכתחלה אלא בשעת הדחק וא"כ למה לי לאהדורי משום טמא הוה ליה לתרוצי משום דבעי למיתני עבדים דתנא להו ברישא קודם טמא. וי"ל אי הוה משני הכי הוה אמינא דסובר דגם טמא במוקדשין בשעת הדחק שחיט לכתחילה ולא כן הוא סובר. ואי נמי הוה אמר הכי הוה מקשה ליה הש"ס מנא ליה דדיעבד דהכא בשעת הדחק היא ואימא דיעבד ממש. ועוד י"ל דהא דהיינו דלכתחילה לא ישחטו כי אם מיוחסין. במוקדשין לא איצטריך לאשמעונין דהחשוב חשוב קודם אלא בוודאי דיעבד ממש ולפי סברת בעל הלכות ארץ ישראל איפשר שסובר דהאי דקאמר התם איידי טמא דנשים במכ"ש אתייא משום דנשים מעותדות לקלקל יותר מטמא דאי מיזדהר שפיר דמי אבל אשה אינה יכולה ליזהר משום דדעתה קלה ואי תנא נשים הוה אמינא דטמא במוקדשין שחי' לכתחילה ולזה נקט משום וכו': וק"ל

שם בא"ד והא דלא קתני לאתויי וכו' דאין חידוש. תימא אדרבא חדוש גדול הוא שדעתה קלה וסד"א שמא תקלקל ולא תקפיד בשיעור שהייה וכו' ולא בבדיקת סכין אבל מה שנראה לי לתרץ דאתיא בק"ו ממוקדשין דתנינן בכל הפסולין דגם עבד ואשה כשירין ומכ"ש בחולין ולזה לא איצטריך לרבויינהו ולרבא בר עולא דמרבי טמא אף דאיתיה התם משום דטמא דאיתיה התם היינו דוקא דיעבד כדמוכח מהש"ס דהתם והיינו דוקא במוקדשים וסד"א דלסברת מאן דאמר חולין שנעשו על טהרת קדש כקדש דמי ג"כ דוקא דיעבד לזה בא תנא לומר דגם לכתחילה שוחט ולא גזרינן ומותר לכתחילה ותנא מוקדשין איידי כדלקמן וק"ל

תוספות ד"ה שמא יקלקלו וכו' וליכא למימר דדיעבד דנקט משום וכו' קשה משמע מדבריו דבכי האי גוונא דאי לא תנא אלא דיעבד דסיפא היינו אומרים דגם לכתחי' שוחטין והאי דנקט דיעב' איידי כפי זה לקמן דקא בעי הש"ס ואלא אטמא במקדשין הא אמרת בברי סגי מאי קא מקשה הא הוה מצי לתרוצי דהאי דנקט אחרים איידי חש"ו וגם המתרץ למה ליה לאהדורי דליתיה קמן כמו שאפרש לקמן בס"ד. וא"כ הכי הוה ליה להתוספות לדחויי דהכא לא מצי למימר איידי וראייתו מהגמרא דלקמן כנזכר. ולכאורה היה נראה לומר דטעמא דהכא שייך למימר איידי משום דאי תנא שמא קלקלו אז דייקינן הכי דהיינו בהיכא דחיישינן כן לשמא קלקלו אז אסור אבל בהיכא דלא חיישינן לקלקול דהיינו דאחרים עומדים אז ליכא שום איסורא וממילא אף לכתחילה שרי. וכשהדר תנא למימר וכולן ששחטו ואחרין רואין דמשמע דוקא דיעבד כשאחרים קשיא פשטא דמתני' רישא לסיפא ולא דמי לההוא דלקמן דקא מותיב ליה לאוקמתא דידיה ואז לא מצי למימר איידי דלימא ליה מאן לימא לך איידי ואימא לעיכובה ומאי דקשה לך הוא סברתך אבל הכא דפשטא דמתני' הכי משמע בהכרח דשייך למימר איידי ותנא סמך אאיידי ולא פירש ואינו מחוור אצלי דלעולם לא מצינן למימר איידי. ואי דייקת מתני' הכי דייקת חוץ מחש"ו שמא יקלקלו אסו' והיכא דליכא למיחש לקלקל כגון דאיכא אחרים דוקא דיעבד שרי כמו שגילתה סיפא

והנראה נכון דהן אמת דהוו מצו התוספות למימר הכי ולדחויי דהכא לא מצי למימר איידי וראייתו מהגמרא דלקמן כנזכ' והטעם שדחה מרבא דלא קאי אלא אחש"ו לאו משום דעדיפא מינה קאמר שאדרבא אילו דחה התוספות דהכא לא מצי למימר איידי כנז' או היו דברי רש"י דחויים מה שא"כ השתא דמצו היש מפרשים לדחויי רבא ורבה. אלא טעמם שבאו לשלול תירוץ אחר שעדיין הייתי אומר לדברי רש"י. והיינו לעולם דשמא יקלקלו קאי לאחרים רואין ותרתי דיעבד דקאמר ידוייקו אם לסברת רבא בר עולא דלית עליו פירכא אם לסברת רבינא דגם הוא אין עליו פירכא אבל לשאר אמוראי כבר נדחו בש"ס וא"כ בין לדברי רבה בר עולא דמוקי מתני' בחולין שנעשו על טהרת קדש ובמוקדשין אמרינן הכי דאי לא אמר אלא וכולן ששחטו הוה אמינא הא דאסורין חש"ו לכתחילה אף באחרים רואין הני מילי לגבי מוקדשין דדוקא דיעבד שחיטתו כשירה וכגון בהיכא דאמר בפי' שעשה מעשה זה דהיינו כששחט אמר לשם עולה אני שוחט והיו אחריו רואין שעשה מעשה מוכיח עליו ופירוש וכו'. דאז הוי הדיבור מעשה ותנן יש להם מעשה כדלקמן וא"כ נאמר הכא דתנא טעמא דקפיד גבי חש"ו לאסור לכתחילה משום הפסד מוקדשין שמא