חפץ השם קפה

בס"ד שם עילת כל עילין אבאר מס' חולין

דף ב ע"א גמרא התם כדקתני טעמא וכו' ותימא דקארי ליה מאי קארי לה דהוה ליה לאסוקי אדעתיה מתני' דלא עקר התנא להכל ואפילו הכי בהכרח דוקא דיעבד ואין לומר דסובר רב אשי דתנא אקרא סמיך דא"כ הכי הוה ליה לתרוצי. ועוד קשה לקמן דקאמר וכל הכל לאו לכתחילה הוא והלא גם רב אחא לא אסיק אדעתיה זה אלא איכא ואיכא דהכי דייק לישניה וכל הכל לכתחילה. ועוד קשה הלא רב אשי בעצמו קאמר וכל הכל לאו לכתחילה דמשמע איכא ואיכא וא"כ האי הכל דהכא דיעבד ולא תיקשי ליה מתניתין

ויש לומר לעולם סברת רב אשי איכא הכל דיעבד דהיינו שסתם הכל היכא דלא קשה לן מידי אי אוקמינן לה לכתחולה לא מתוקמא אלא לכתחילה אבל היכא דלא איפשר לפרושי לכתחיל' כגון ההיא דממירין וההיא דמעריכין בהכרח שהוא דיעבד דקראי קא צווחי והאי הכל דהכא איכא לספוקי אי לכתחילה אי דיעבד אי מוקמת לה לכתחילה כפשטה קשיא סיפא ואי מוקמת לה דיעבד מכח הקושיא אכתי תיקשי תרתי דיעבד למה לי. ולזה הקשה רב אשי ואמר הכל לכתחילה ושחיטתן כשירה דיעבד בחר לו לאוקומי הכל לכתחילה ולאקשויי קושיית הסתירה ולא לאוקומי הכל דיעבד כיון דסוף סוף תיקשי לן תרתי דיעבד להכי לא מפקינן הכל ממשמעותיה ולהכי לא אקשי ליה קושיית הכפל אי אוקמינן הכל ד דיעבד משום דלא חש לה רב אשי לפרושה דמילתא דפשיטא היא

אכן רב אחא לא הבין אלא קושיית הסתי' שאמר בפירוש רב אשי והבין דסבר רב אשי דכל הכל לכתחילה לזה הביא ראיה מההיא דתמורה דאיכא הכל דיעבד הכא נמי מכח קושיית הסתירה דסיפא כולה דיעבד מוקמינן לה ורב אשי לא חשד לרב אחא שלא הבין קושיית הכפל אלא ודאי דידע והכי קאמר ליה מדקא חזינן דלא אקשית אלא קושיית הסתירה משמע שאתה סובר דפשט הכל לכתחילה והא תניא ההיא דממירין וא"כ כיון דאיכא הכל דיעבד מאן לימא לך לפרש האי הכל לכתחילה ותיקשי לך סיפא מלפרש דיעבד ותיקשי לך יתורא אדרבא לישנא דהכל דיעבד הוא. ולזה השיב רב אשי התם כדקתני טעמא וכו' אף כי היה יכול לומר התם שאני דלעולם הכל מן הסתם לכתחילה והתם דגלי קרא ולעולם בהיכא דלא גלי קרא או אין לנו הכרח וכל הכל לכתחילה מכל מקום דברי רב אשי כמסמרות נטועים ומטוניה קאמר ליה דהיינו אף דאיכא קרא ובודאי ליכא למיטעי למימר בדיעבד אפילו הכי הדר תנא למימר לא שאדם רשאי להמי' הרי לך ראיה דסתם הכל לכתחילה ומשום הכי קאמר רב אשי שאני התם כדקתני טעמא ר"ל אף דאיכא התם קרא אפילו הכי כדקתני טעמא דוקא שהתנא בעצמו נחת לפרושי הכל דיעבד כי היכי דלא תיטעי ורב אחא אזיל לשיטתיה דאכתי לא ידע כוונת רב אשי והבין דהכי קאמר ליה לעולם כל הכל לכתחילה ובמקום שהיא דיעבד אף דאיכא קרא צריך תנא לפרושי ולהכי פריך ליה מההיא דערכין דלא עקר תנא להכל ואפילו הכי מוכרחים לפרש דדיעבד היא ואם כן מאן לימא לך דהאי הכל לכתחילה וכדפרי' והאי דלא מתרץ ליה רב אשי שאני התם דגלי קרא וסמך תנא אקרא משום דרב אשי לאו דחויא בעלמא בעי למדחייא אלא אדרבא בעי לאותביה על סברתו ולאהדריה מינה שהרי כפי סברת רב אחא בהכרח דכל הכל דיעבד שהרי רב אשי עדיין בסברתו אזיל דהבין רב אחא כוונתו. ובהכרח דלסברת רב אחא כל הכל דיעבד דאילו איכא ואיכא מאי מקשה מההוא דערכין הלא גילה קרא בה אלא בהכרח דסובר דכל הכל דיעבד לזה קא מקשי ליה וכל הכל דיעבד אף כי היה יכול להקשות זה מעיקרא כשהקשה לו מההוא דתמורה דעדיפה מינה פריך ליה מיניה וביה כדפי' והכא קא מקשי ליה מההוא דהכל חייבין כי היכי דאקשי' ליה איהו מההיא דערכין ומכריח משם דכל הכל דיעבד אף דאיכא לדחויי שאני התם דגלי קרא דמשמע לדידיה דלאו דחויי הוא לזה הקשה לו ג"כ רב אשי מההיא דהכל חייבין אף דאיכא לדחוייה ואפי' הכי דחה רב אחא חייבין לא קאמינא כוונתו לומר דכל מקום דקאמר חייבין ודאי דלכתחילה הוא מה שא"כ היכא דליכא לישנא דחייבין איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ורב אשי עדיין בסברתו כנזכר וסבר דהכי קאמר ליה לעולם כל הכל סתמו דיעבד אבל חייבין לא קאמינא לזה הקשה לו מההיא דסומכי' דליכא חייבין ואז כשתירץ לו רב אחא ובירר דבריו שגם הוא סובר דאיכא ואיכא והכא שאני מטעם קושיא דסיפא דסתרא ארישא ולעולם דאי לאו הכי משמעותא דהכל לכתחילה הוא ואז ידע רב אשי דעד השתא לא ידע רב אחא קושיית הכפל ולזה לא מיהד' לתרוצי אלא קושיית הסתירה להכי קאמר ליה אנא שחיטתן כשירה קא קשיא לי כלומר לא כמו שאתה סובר דלא קשיא לי אלא קושית הסתירה דא"כ לא הוה קשה לי ולא מידי דאנא נמי סובר דאיכא הכל דיעבד אי איכא שום הכרח אלא אנא דקא חזית דלא בעית למעבד האי הכל דיעבד משום דסוף סוף אכתי קשי' קושית הכפל ומה אועיל לאפוקי הכל ממשמעותה והשתא דייק לישנא דקאמר אנא שחיטתן כשרה וכו'. ולא קאמר ליה בדרך קושיא והא איכא תרי דיעבד למימר דמעיקרא נמי כך היתה כוונתו ורב אחא לא הבין עד השתא

בגמרא שם ר"י אומר טוב מזה ומזה נודר ומשלם וכו' קשה למה ליה לאהדורי היתר נודר אפרושי מאיסורא עדיף ושפיר קאמר ליה רבי מאיר שהרי אין שום הנאה לנדור נדר אף באומר הרי זו: וי"ל שרבי יהודא סובר כשנודר ומקיים הוו ליה תרי מצות כשאומר הרי זה דליכא מכשול שאז מרויח שכר הפרשה ושכר הנתינה וכן פסק הטור שמצוה לנדור ולשלם מיד וכן נראה מדיוק לשון הר"ן במסכת נדרים ע"ש וק"ל

ברש"י ד"ה הכל שוחטין כל היכא דתניא הכל וכו' והכל שוחטין דמתני' פליגי בה וכו' לכאורה נראה שדברי רש"י כמיותרים דמו ואין לנו עסק בהם. אכן נראה לי דמה שהוצרך רש"י לפרש זה משום דבתלמוד דידן לא קא בעי הכל לאתויי מאי כדבעי ש"ס דכל היכא דתני הכל ומדחזינן דהכא לא קא בעי ש"ס הכל לאתויי