חפץ השם קפד

בצדיקים וברשעים. ברשעים אוי להם בשני עולמות. ובצדיקים אשריהם כשהיה להם טוב טוב בשני עולמות: ופשוט

שם גמרא לעולם וכו' שמתוך שלא לשמה וכו'. קשה מאי ראיה מייתי מבלק שהוא לא בא לשמה בעולם. אכן נראה דהכוונה היא דהב"ה נותן שכר למי שעושה מצוה שלא לשמה שיעשה מצוה לשמה והוא ע"ד ששכר מצוה מצוה וראיה מבלק שהוא עשה מצוה שלא לשמה דהיינו שהקריב מ"ב קרבנות שלא לשם מצוה וריוה ה' בחלבם ודמם יצאת ממנו רות שיצא ממנה דוד שריוה ה' בשירות וכו' לשמה לשמו יתברך

ונראה עוד לומר שהראיה היא מדקא חזינן מדה כנגד מדה שמע מינה דהקב"ה נותן שכר למצוה שלא לשמה להיות שממנה בא לשמה: וק"ל

שם גמרא מנין שאין ה' מקפח וכו' קצת קשה דילמא טעם דאמר הב"ה דלצערינהו למואב משום מעשה שהיה שהפקירו בנותיהם דכתיב לזנות את בנות מואב אמר ה' דלהראות להם שנאה וצרות מה שאין כן עמון שלא הוזכר שעשו כלום מהאי טעמא אמר הב"ה לא תצורם כלל

ונראה לומר דמצינו לפי סדר הכתובים ציוה ה' את ישראל על בני עמון ועל מואב קודם מפלת סיחון ועוג. ומה שהפקירו מואב בנותיהם היה אחר שראו מפל' סיחון ועוג וימס לבבם מפחדם או הפקירו נשותיהן וזה תמנא בפרשת דברים שאחר שציוה הב"ה על מואב ועמו אמר להם קומו סעו ראה נתתי בידך החל רש. והגם דנראה ליישב עוד זה אמת מצד עצמו: וק"ל.