חפץ השם קפג

דחייב גם כן כאשר חטא נמי הוי דהא לא מיעוט קרא אלא בהיכא דהורה עמהם באיסור אחד. ויש לומר דהרמב"ם ז"ל לא הורה לפטור מדינא אלא נסתפק ליה בזה אי הוה תולה בעצמו פירוש בהיכא דהורה הוא והם בהוראה אחת זה חלב המכסה וזה בחלב הדקין אמרינן כיון דתרויהו חלב לא גמר הוא להוראתו בחלב הדקין אלא בהוראת סנהדרין בחלב המכסה ועל זה העיקר סמיך והורה והוה ליה כהוראת ב"ד. אי נמי הא מיהא הם לא הורו בחלב הדקין שהורה היא ושפיר מחייב באנפי נפשיה וסלקא ליה הא מלתא בספק ולזה סתם בה לפטור דמתכפר עם הצבור אבל בהא דחלב ודם פשיט ליה דלא הוי תלוי בעצמו הגם דהוי איסור אח' עכ"ז לא יפטור בקרבן צבור וחייב. זהו הנלע"ד לפרש לדעת הרמב"ם ז"ל הגם שהוא קצת דוחק עם כל זה בהכרח לפרש הכי בדבריו ומכוון ג"כ למה שפי' רש"י ז"ל בתחילת דבריו שהבאתי לעיל דטעם שחייב בעצמו משום שלא סמך בהוראתו על ב"ד א"כ כשסומך על עצמו מחייב והרי סמך על עצמו. וי"י יאיר עינינו בתורתו אמן

דף ח' גמרא א"כ נכתוב על שגגתו וכו' פירוש משגגתו לחוד ידעינן דלא הוי בהעלם ומלת שגגתו מיותרת למידרש מינה לאפוקי מי שחטאו בהעלם ולמה אייתר עוד אשר שגג לומר דוקא מי שכל חטאו בשגגה ולרבנן לא משמע להו האי דרשא דרבי ודרשו ביתורא דשגגתו דרשא אחרת וכדאיתא בתורת כהנים: וק"ל

שם גמרא מנלן פי' דלמעיטו צבור מפר בכל החטאות דילמא בכל מה שיורו להתיר בין בדבר שחייבים על זדונו מיתה או לאו וכדומה בין בדבר שחיובין על זדונו אשם והורו להתיר דחייבים פר לזה גמר מגזירה שוה. ועדיין תקשה מדוע גזר אומר התנא אין ב"ד חייבים דמשמע שאין חייבים שום קרבן בין פר בין אשם וכו' הן אמת דאימעיטו מפר אבל הוה ליהו בכלל אשר אמר ה' להם הביאו אשם לזה הוכרח רש"י ז"ל לפרש דהא דאשם אימעיטו מנפש אחת וציבור לאו בכלל נפש: וק"ל

דף ט' גמרא נאמר לא תגיע ידו וכו' כוונת הברייתא כך היא דמדקאמר בכה"ג לא תגיע ידו דהנזכר לעיל ולא תשיג ידו. דהאמור לעיל משמע למאי נפקא מינה דבר הכתוב בזה האופן דקא עביד לדלות ודלי דלות באופן הראשון שהוא מקום עשירות דההיא עצמו העשיר אם לא תגיע ידו ואם לא תשיג ידו דהוי מצי למימר והדל יביא או מי שאין לו אי נמי מי שאין ידו משגת. אלא ודאי דמכוון הב"ה לומר ענין אחד והוא שלא אמרתי לך שיביא קרבן עשיר אלא באופן דאיתיה באופן דלא תשיג ולא יגיע. ובזה אתי שפיר דתו לא תקשה מנא אמעטיה מקרבן עשיר ובמה שפירשתי אתי שפיר: וק"ל

ע"ב רש"י ד"ה א"כ נשיא וכו' ולא נשיא ויחיד ע"כ. קשה א"כ בהיכא מוקמינן לקרא דמחייב סתם ביחיד. ועוד קשה אעיקרא דדינא היכי מתמעטי מתוך הקהל בכי האי גוונא דהני בשעיר וכו' כשגגו בשגגת מעשה והני בפר כשהיתה השגגה בהוראה והלא הם שני מיני שוגג ורחמנא אמר מין הקרבן לכל מין הקרבן לכל מין שגגתו ולא דמו בשגגתם דתימא שיצאו מכלל וצ"ע לישב כמצטרך: פרק כהן משיח

דף י' ע"ב גמרא ת"ר אשר נשיא יחטא וכו' אשרי הדור וכו' הגם דמצינן למימר דלא קאי האושר אלא על הנשיא דוקא דכן משמעות הכתוב אשר נשיא וא"כ מנא ליה למשדייה על הדור עם כל זה הוי ליה אושר דאתי ממילא כדקאמר אם נשיא שלו יחטא והוא ג"כ ע"ד אומרם ז"ל אם רישא בעמא אתקן כוליה עמא יתקן: ופשוט

שם גמרא אלא מעתה ואשר חטא ואשר החטיא וכו' פי' דג"כ הכא אשר מיותרת. ומה גם בנדון זה דהוה מספיק באומרו אשר חטא והחטיא וא"כ דרשינן לשון אושר ומשני דמשינוייא קא דריש ואין הכי נמי אי הוה אמר בכולהו אשר לא הוה דרשי' לה הגם דהוות מיותרת ואין הכי נמי אם היה במציאות שלא היתה כי אם פרשת נשיא והוה כתיב בה אשר לא הוה דריש: ופשוט

שם גמרא מ"ד יש הבל וכו' הנה דבכל מקום דתשכח דקאמר הש"ס מה דכתיב הוא או כאשר ירבו עליו הקושיות או כאשר יהיה קשה קרא דידיה אדידיה או כאשר יקשה בעיניו משמעות הכתוב בכל אלו האופנים יאמר הש"ס מאי דכתיב והנה הכא הוקשה ליה כמה קושיות בכתוב דהוצרך לומר מ"ד הא' קשה לאומרו יש הבל אשר נעשה על הארץ כוליה קרא מיותר דלא הוי ליה למימר אלא יש הבל אשר יש צדיקים וכו' ועוד קשה איך ולמה שלמה יאמר דברים שימעט בהם ח"ו האמונה ואדרבא הי' לו להעלים ולא לומר דבר דעליו קושיא דמינה יצא רע לעולם ח"ו. ועוד דקדק אומרו כמה פעמים אשר דמיותרת. ולזה אמר כוונת הכתוב דבזה כל הקושיות מתיישבים והוא דהכתוב משתעי בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו וזהו דאמר שלמה באומרו יש הבל אשר נעשה על הארץ שהוא ענין משונה נעשה בארץ והוא תמוה לכאורה בעיניך ולזה בא שלמה ותרץ התמיהה שעל ההבל והוא שסיים ואמר אשר יש וכו' פי' דהרע של צדיקים טוב הוא להם והטוב של רשעים רע הוא להם. וזה אומרו אשר פי' לשון אושר. ואל תתמה היכי דריש אשר מלשון אושר וכו' וא"כ תקשה קושי' אשר חטא משום דהכא נמי איכא שינוייא דשני קרא בדיבוריה דהיינו ברשעים כתיב ויש ובצדיקים שינה ואמר אשר מזה מצי למידרש שהוא לשון אושר אשריהם לצדיקים וכו' ובזה יתורצו כל הקושיות הנזכרים ושפיר ומתרץ נמי שלמה טעם רשע וטוב לו הוא להכרית לו שם מעולם הבא צדיק ורע לו הגם דהוי צדיק גמור להיטיב לו ולהרבות שכרו בעולם הבא יסורין של אהבה: ופשוט

שם גמרא אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכו' קשה תינח ישב מלת אשר דכתיב גבי אשר יש צדיקי' אבל מלת אשר דכתיב ברישא דקרא אשר נעשה על הארץ. אי נמי חדא על כל פנים מיותרת דדכוותה ברשעים לא כתיב אלא ויש דהוי שינוי לדרשא. וי"ל דכתב אשר לומר כי יש אושר לעולם דהיינו נעשה על הארץ אושר כאשר יש צדיקים מעונים ומיוסרים כדאיתא בש"ס כל הנהו שני דהוה רבי וכו' והש"ס לא הזכיר מזה הכא הוא איפשר משום דכל עצמו לא בא אלא לומר טעם הצדיקים וכו' והרשעים וכו' כמעשה הצדיקים: ופשוט

שם גמרא מי סני להו וכו' קשה מאי פריך דילמא הכי קאמר אשריכם לצדיקים שיש להם יסורים להרבות שכרם לעולם הבא כהא דרבי אליעזר בר רבי שמעון ומי אמר דסני להו דקא מתמה רבא

ונראה לומר דהכי קאמר מדקא מהדר בתר צדיק ורע לו משמע דסבירא ליה דלא מצי לאוקומה באושר גמור לצדיקים בעולם הזה ובעולם הבא כי אי איפשר שיהיה זה. ולזה קא מתמה מי סני להו דפשיטא דמצו למהוי בתרתי ובזה יהיה כוונת הכתוב כפשטיה אשריהם צדיקים בזה ובבא. ואוי להם לרשעים בזה ובבא. וזה דבר חידוש