חפץ השם קפא

תלוי שנאמר ונודעה החטאת וכו' עד שיתוודע וכו' פירוש הכסף משנה דהיינו ברייתא דהכא ומפרשה רבינו הכי וכו' עכ"ל. באמת שדברים הללו תמוהי' ביותר איך יהיה דמצי לפרושי ברייתא הכי דלמעוטי אשם תלוי מקרא דונודעה וכו' א"כ מאי בעי מאן תנא וכו' ומשני דלא כר"א הרי לא זו הדרך ולא זו העיר ור"א לא דבר מאומה כהא דאשם תלוי דהא דר"א דמי לבהיכא דנודעו החוטאים ולא נודע מהו החט' והכא לא נודע בעולם אי איכא חטא אי ליכא. ועוד סיומא דברייתא דקתני ולא שיודיעו החוטאים אין לה הבנה ובהכרח לומר השתא דלא הוה גרי' רבינו הכי בברייתא. ולזה תמצא בדברי הכסף משנה ז"ל שלא סיים ואמר ולא שיודיעו החוטאים אלא הורו וכו' וטעו מה הורו וכו' ת"ל ונודעה החטאת עכ"ל משמע דלא הוה גריס ולא שיודיע' החוטאי' ובזה מצי לפרושה רבינו הכי אלא דמהש"ס בהכרח דלא משמע כדברי רבינו והוא לא מצי לפרש בברייתא הפך ממה שמפרש בה הש"ס ואיפשר לומר דסובר רבינו ז"ל דמהאי קרא דונודעה החטאת דרשינן לכולהו הני דרשי דרשינן ולא שיודיעו החוטאים ודרשינן נמי ולא אשם תלוי שלא נודע כיון דיכול לסבול והם הדרשות שקולים הי מנייהו מפקת דאי לא תימא הכי קשה מנא להו למימר מקרא דונודעה דאת' ולא שיודיעו דילמא דאתא למעוטי אם נסתפק להם אם שגגו דפטורים מאשם תלוי אלא ודאי דכולהו ממעטינן מונודעה והכי פירושא דמתניתא ידעו שהורו וטעו מה הורו פי' טעו מהו החטא שהורו. אי נמי טעו במה שהורו לא ידעי אם היתה הוראה כפי האמת או לאו וזהו נסתפק להם דקאמר הרמב"ם ז"ל כולהו פטור דכתיב ונודעה וסיים תנא לדרשתו ואמר ולא שיודיעו החוטאים כיון דהך אית בה פלוגתא דלר"א פליג בכה"ג לזה פרטה ואה"נ שאר דרשות דאיתמעיטו מונודעה וכפי זה מצינן למימר דגרס ולא שיודיעו ושפיר והשתא לא קשה דהרי רבינו עצמו כתב ולא שיודיעו משמע דגריס לה וכפי זה נמי אתי שפיר מאן תנא דקאמר הש"ס והגם דקצת דוחק דהרמב"ם בסברתו ימציא זה הגם דסברה נכונה היא עם כל זה לאו כל כמיניה אפילו הכי כדי לישב דברי הרמב"ם בהכרח לומר הכי: ודוק

דף ו' גמרא על עבודה זרה. שעשו בני צדקיהו וכו' הטעם הוא מדקא מייתו שעירי חטאת ש"מ דחטאת זו על עבודה זרה ובבבל לא אשכחן עבודה זרה בישראל אלא בת אל נכר. ובת אל נכר לאו בת שעיר היא לזה אמר על ע"ז דבימי צדקיהו: ופשוט

שם גמרא אלא לר"מ דאמר ב"ד ולא צבור וכו' קצת קשה והרי פשיטא דידע דעבודה זרה דבימי צדקיהו מזידין הוו ואפילו הכי מייתו בהכרח דמצד הוראת שעה היתה א"כ הכי נמי מצד הוראת שעה וי"ל דכל עוד דמצי לאוקומי אדינא מוקמינן ובזה לא קשה נמי מה דפריך בסמוך והא מייתו להו הנהו דחטאו ומאי פריך אימא הוראת שעה היתה אלא ודאי דכל כמה דמצינן לאוקומה אדינא שפיר דמי. אי נמי יש לומר דשאני להא מילתא דליכא חיוב בעולם דהחוטאים כבר מייתו ואין כאן מי שחטא באיזה אופן שיהיה להביא קרבן משא"כ הא דמזידין נינהו הא מיהא איכא חשש עון בעולם וגם ההיא דפריך אדרבי מאיר למה יביאו דבר שאין בו חיוב בעולם דהא דמזידין. בר עון נינהו ודכוותיה בלא הזדה מביאין י"ב פרים אלא דמשונה משוגג למזיד בזה עשו הוראת שעה אבל בהא דליכא חיוב הגם דהוי שוגג לא מחייב אלא אחד אין סברא שיעשו הוראת שעה בכי האי גוונא להוסיף דבר שאין דכוותיה בעולם: ודוק

שם גמרא אמר רב פפא כי גמירי וכו' פי' והגם דפליגי רבנן עליה דרבי שמעון דלא שנא יחיד ל"ש ציבור בהא מודו דליכא מיתה בצבור ולזה קא פריך מאי טעמא דרב פפא: ופשוט

שם גמרא אין ה"נ וכו' והגם דהוו רובה עכ"ז אי לאו קרא דאשר פדית הוה לה כחטאת שמתו בעליה והראיה מלקמן דתנא מת אחד מהציבור חייבים דהא ב"ד קאים ליה משמע דהגם דקאי כל הציבור חוץ מא' פטורים ומקרי חטאת צבור שמתו בעליה ופטו' אי לאו מטעמא דאין מיתה בצבור: וק"ל

שם ע"ב גמרא אלא אמר ראב"י שבטו וכו' פי' וכיון שכן לא מצינן למידרש ההוא סמוכות דאמר רב יוסף דעל הכהנים ועל כל עם הקהל דמהאי קרא אימעיטו כל שבט לוי והכהנים בכלל דלא הוו קהל וכפי זה צריך להגיה בדברי רש"י ז"ל בד"ה אלא אמר רב אחא והיכי נוקמה כר"ש אלא דהמגיה אכתי בדברי רש"י ז"ל ראה דלדברי המקשה בתר הכי ואכתי פירש"י ז"ל ולא מיתוקמא כר"ש סבר ממילא אידך קאמר דמיתוקמא וטעה וכתב אכתי מתוקמא ולא היא דהאמת הוא דהכא ולקמן נמי גרסינן ולא מתוקמא ופשוט. וליכא למימר דהגם לדברי ראב"י מיתוקמא נמי ההוא דעל הכהנים ועל כל עם הקהל דדריש רב יוסף דהיינו לגבי הא בחטאת הכהן דא"כ כד מטית להתם דמצינן לפלוגי בשום אופן בעולם תקשה אם כן מאי פריך הש"ס ואכתי חסרי להו י"ב דילמא דהא דהכהנים מקרו קהל לכל מילי ותרי קראי כתיבי חד ממעט ללוי דלא איקרי קהל וכי היכי דלא תימא כהנים ג"כ אימעיטו דהוו בכלל כיון דלאו בני אחוזה נינהו תלמוד לומר קרא דעל הכהנים ועל כל עם הקהל דלא אימעיטו כהנים וא"כ נכנסו כהנים במקום לוי ומאי פריך אכתי חסרו להו אלא ודאי דסובר דכיון דאימעיטו לויים מהקהל ג"כ כהנים בכלל ולזה פריך ומשני אפרים וכו' כראובן ושמעו' תרי הוו. נשמט סיום הלשון וק"ל. פרק כהן המשיח

שם גמרא מהו דתימא כיון דאלו וכו' וכפ"ז ה"ה אם הורו ב"ד ושכחו מאיזה טעם הורו והורו לצבור לעשות ע"פ דעת הוראתם ועשו דחייבים ולא אמרינן כיון דאילו מתיידע להו הדרי בהו לא הוי שוגג דהרי הא דכהן משיח מסברא קאמר ליה תנא ה"ה בצבור נמי דלא בעינן שידעו בשעת הוראה לצבור שידעו טעם הוראתם: וק"ל. דף ז' גמרא כלך לדרך זו נשיא וכו' וא"ת ולמה אחר האמת לא גמרינן נשיא מצבור דצבור מוציא מכלל יחיד ונשיא מוציא מכלל יחיד ואמרינן דגם נשיא בעינן הוראת העלם דבר ושגגת מעשה דעד השתא דליכא קרא דלאשמ' העם הוי כהן משיח ונשיא שקולין דיצאו מכלל יחיד. וי"ל דשאני משיח הא מיהא דמי לצבור בהבאת פר וכיון דדמי בחלוקה אחת מצי לדמוייה מה שא"כ הנשיא דהגם דהוא מוצא מכלל צבור הרי הוא בכל ענייניו משונה מצבור ולא גמרינן לה ולא קשה אלא דכשם דהכהן המשיח דמי לציבור הרי דמי ג"כ לנשיא בחלוקה אחת דליתא בצבור דנשיא מביא שעירה ואשם ודאי וגם המשיח מה דליתה בצבור: וק"ל

שם גמרא שאין ב"ד וכו' וקשה מדוע מהדר תנא להא דיהיב טעמא שאין ב"ד וכו' כיון דאיכא קרא דמפקינן ליה מיניה דפטור אם הורו והורה כדלקמן בברייתא דכתיב מחטאתו אשר חטא וכו'. וי"ל דעל כל פנים בעינן דשוו