חפץ השם יח

מתרי"ג מצות ומיושר המוסר זולת אלו דברים דכבוד חבירים וימנעו ביניהם וכו' ובפרט דהאי מילתא דבניהם היה מילתא דלבנים לאו אדידהו

אכן נראה כי המכוון הוא והוא בהקשות עוד מדוע לא רצו לדעת דרך חיים עד היום אלא דבהיות הרב שלהם ע"ה חי וקיים לא היה בהם פוצע פה ומצפצף וכאשר בעונות ראו אותו הולך אל בית עולמו חששו כי כל אחד יהיה מתנשא בהם ומתגדל על חבירו ונמצאו מפסידים עולמם מהנמש' מזה לזה בקשו ממנו שילמדם. דרך כלל. ואיזה חכמה דרך חיים. ועוד בקשו ממנו שיודיעם דבר שבאותו עולם עצמו אחר לכתם מחנים שם יזכו ויהיו מרויחים אחר מותם. ולזה השיבם בעוצם חכמתו כנגד שאלה ראשונה אמר להם שיזהרו בכבוד חביריהם ממילא לא יתנשא שום אחד מהם על חבירו וכל אחד יבקש לכבד את חבירו. ואפשר ג"כ שיתחייבו לעשותה מצד צוואת הרב ובזה תמיד יהיו צדיקים וממילא יזכו לחיי עולם הבא וכנגד מה ששאלו שאפילו אחר היותם בעולם הבא שם יזכו אמר להם שיזהרו בבניהם ללמוד על אופן המועיל ותמיד כאשר יהי' הבנים מחדשים ומתגדלים בתורה אפילו אחר מותם יהיו מוסיפי' להם עטרה וגדולה בעולם העליון ומצינן ראייה לזה מכמה עובדי בש"ס ובזוהר ובדברי רבותינו ז"ל. וגם מה שאמר להם כשיתפללו ידעו לפני וכו' הכוונה היא כדי שתקובל תפילתם כאשר תהיה על זה האופן בכוונה כמו שפי' רש"י ז"ל וממילא תקובל ונמצא כי כל התפלות שמתפלל על העולם ועל ישראל ומתקבלים א"כ כל הדורות העומדים אחר כך תלויים בו והוא אוכל פירות שבכל דור ודור אפילו אחרי היותו בעולם הבא והשתא יהיה פי' לעולם הבא אחר שיהיה בעולם הבא ואומרו לחיי הטעם כי העולם הבא נקרא עולם של חיים שכולו חי. והוא קצת דחוק. עכ"ז נראה כי הוא בהכרח דאלת"ה מלבד מה שדקדקנו קשה היכי אמר ובשביל כך תזכו לעולם הבא משמע דלא יזכו לא בשביל תורתם ולא בשביל רוב מצותם מתרי"ג מצות. וגם כן מי שלא הגיע לעשות אלו ג' דברים אין לו חלק לעולם הבא ח"ו ופשיטא דכל מילי מעלייתא הוו כולהו איתנהו בהתלמידים ההם וקאמר להו בשביל כך תזכו וכו': והנראה לי כתבתי בדרך אפשר יקובל אם הוא אמת וק"ל

שם גמרא. כיון שראה אותם התחיל לבכות. נראה הטעם כי כן דרך ההולכי' לעולם שאינם בו כאשר רואים בני חברתם מעוררים הבכי על אשר חוששים בלבם. ונראה הטעם הנכון הוא דעשה כן להפחידם ולהגדיל בעיניהם מורא ופחד של יום הדין ויראת יום עומדם לפני מלך מ"ה הקב"ה כדי להוסיף בתורה ובמע"ט ולדקדק ביותר במעשים הטובים. דאדידיה ח"ו פשיטא שלא חשש לכל הכתוב לומר ואינו יודע באיזה דרך וכו' וק"ל. אי נמי דהוי ע"ד אומרם רבותינו ז"ל אם יבוא הקב"ה לעמוד לדין עם אברהם יצחק ויעקב אינם יכולין לעמוד לפניו וכו' ע"כ שהקב"ה מדקדק כחוט וכו' ולזה היה מפחד מדקדוק אחד שלא יהיה מה להשיב ועל כל פנים נתכוון לבכות לפני תלמידיו להודיע' אימת הקב"ה אשריהם לצדיקים שכל מעשיהם לשם שמים

שם גמרא. ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים וכו' המכוון דאפילו אם היה במונח שיכול להתרצה לי בפיוס או באיזה אופן אני ירא שמא לא נתראה פנים עמו ומהכא להתם מוליכין לדרך גהינם ח"ו וזהו ואיני יודע באיז' דרך וכו' דשמא יצתה מלפניו איזה דבר שאינו הגון ונתחייב כדי להוליכו בדרך גהינם ח"ו ולא אזכה לעמוד לפניו עד בואי שמה ולא אבכה על זה. ובזה אתי שפיר מלת ולא עוד וכו' וק"ל

שם גמרא. רבן גמליאל אומר בכל יום וכו' ר"י אומר מעין וכו' קשה לפי מה דמסיק לקמן בפ' אין עומדין דכל הברכות וההבדלות וכו' אנשי כ"ה תקון נחזי היכי תקון דהא בפ' אין עומדין קאמר לה אהא דהבדלה בחונן הדעת או ברכה רביעית בפני עצמה ומסיק דמעיקרא תקון כאותן הדעות. וא"כ אנשי כ"ה דתקון היכי תקון י"ח או מעין י"ח והכא ליכא לשנויי כדמשני התם גבי הבדלה וכו'. ופשוט. ועוד קשה לרבן גמליאל דקתני י"ח קשה לדידיה מדוע התיר לפועלין העושין בשכר להתפלל מעין י"ח כדאי' בפ' היה קורא דף י"ו הרי כיון דתקון אנשי כ"ה י"ח ברכות באמת דהא לא קשיא דאפילו בברכות המזון דמדאורייתא הקילו חכמים גבי פועלים כדאי' התם דכולל ברכת בונה ירושלים בברכת הארץ ועיין בתוס' בד"ה וחותם וכו' אלא קושיא ראשונ' במקומה עומד'. ונראה דבהכרח לומ' דאנשי כ"ה תקון תרתי י"ח מעין י"ח לר"ג סובר כהא דמעין י"ח לאנוסים דוקא תקון. ולר"י לכ"ע תקון לכל מאן דבעי להתפלל מעין י"ח יש לאל ידו דהכי תקון. ובזה תמצא נחת רוח בדברי התוס' ז"ל שכתבו התם בפ' היה קורא בד"ה אפי' כל אדם נמי וא"ת הא שאר כל אדם רשות וכו'. וקשה דמשמע מדבריהם כי לר"י אי בעי צלויי י"ח ברכות לחיי ומנא ליהו דילמא הדבר כפשוטו דוקא מעין י"ח והמתפלל י"ח הוא מברך ברכה לבטלה ומה גם לפי משמעות דברי הש"ס דמשני פועלים לכ"ע משמע דדוקא מעין י"ח דאין קושי אי הוי כ"ע אם רצה ופועלים דוקא לכתחי' מעין י"ח וחידוש הוא דלא מצו פועלים להתפלל י"ח מצד טירדת מלאכת בע"ה. ובמה שפירשתי אתי שפיר ודוק. דדבר זה הכריחם לפרש הכי: וק"ל

שם גמרא. ת"ר שמעון הפקולי הסדיר וכו' קשה מהו המכוון באומרו הסדיר סדר דמשמע שהוא סדר הי"ח והא ליתא די"ח הם מתקנות אנשי כ"ה ואם כוונתו לומר מעשה שהיה מסדר דהיינו מתפלל סדר התפילה והכוונה היא לומר שאמר ר"ג לחכמים יש אדם וכו' חדא למאי נפקא מינה. ועוד לא כך היה אומר אלא שמעון הפקולי התפלל הי"ח ברכות לפני ר"ג וכו' דמלשון הסדיר על הסדר לא משמע הכי ואי לאו מה שפירשתי בדיבור הסמוך היה נראה לומר דרבי יהושע דוקא פועלין י"ח קתני ולזה קמל"ן שסדר סדר הי"ח פי' שאמרם על סדר הברכות ולא כללם באחת בהביננו מעין י"ח כר"י אלא דכבר הכרחתי בסמוך דגם לר"י מצי למימר י"ח. וג"כ אינו מדויי' לשון על הסדר ונראה לי נכון לומר כי דגם אחר תקנת אנשי כ"ה לא קבעו הברכות כסדר בזו אחר זו ומשכחת לה שהרוצה לומר ברכת השנים ראשונה וכדומה בכל אחד הרשות בידו לומר כאשר לבבו יתרצה והשתא בא שמעון הפקולי וסדר י"ח על הסדר לבל תהיה תורת כל אחד בידו אלא זו לפני זו וזו אחר זו דאין רשות לשום אדם להפך וזהו על הסדר. אי נמי אפשר דאנשי כ"ה נמי הכי סדרום ומשום דבאורך הזמן היו מתהפכים והיו בני אדם שיש להם נוסחאו' זה הפך מזה בסדר הברכה לזה בא וסידר סדר האמת שהיה לו בקבלה מדוייקת וכפי דעת הישר אשר רוח אלהין קדישין ביה: ופשוט

דף כט גמרא. הא ביחיד. הא בציבור וכו' וקשה דקרי לה מאי קרי לה דיהיב טעמא דיכול לאומר' בש"ת והטעם הוא דמשום ששומע משליח צבור ונראה דסבר לישב דאפילו הכי דשומעה מש"ץ קמ"לן מילתא אגב אורחין דצריך לאומרה הוא מיהא בפיו והשליח צבור מוציאו ידי חוב' הדבר במקומו