חפץ השם יז

הלכה פי' הלכה היינו דברי רבי נתן ששואל מי אמר הלכה מחודשת ועבדינן הפך רבי יהודה: וק"ל

ע"ב גמרא. בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף פי' להיות דדבר זה אינו נוגע לאביי לאומרו אלא לרב יוסף כי הוא מרי דפרקא לזה אמר הש"ס טעמו של אביי הוא לאנוחי דעתיה והטעם כי הוא אביי כריך אבתריה דרב יוסף ומקשה ליה דעל הרוב לא תמצא דברי רב יוסף בלי פרכת אביי אדידיה ולזה לאנוחי דעתיה שלא יסבור רב יוסף שח"ו הוא בעיני אביי דלאו גברא רבה דכל דבריו הם סתורים לדעת אביי לזה הראה לו כי חשיב ליה ומקפיד אמאן דלא אתא ואי לא הוה בעיניה בחזקת אדם גדול אין קפידא אם לא בא רב אויא לזה אמר הש"ס בעא לאנוחי דעתיה דרב יוסף: ופשוט

שם גמרא. שלא יארע דבר תקלה וכו' שלא יאמר הלכה למעשה ויגמר הדבר המקולקל על פיו א"נ תמצא לפעמים דיאמרו בעלי ישיבה איזה הוראה דאיסור והיתר וכדומה ויהיה האדם מכריע לגמור ההוראה לזה אמר שלא תארע דבר תקלה ע"י פי' לענין הלכה שלא יגמר הדבר המעוות ע"י בשום אופן אחר שיהיה. ועדיין איכא למיחש דהן אמת שלא תצא הוראה לפועל שלא יוציא י"י תקלה ע"י הצדיקים וגם אם יהיה שיטעה יפקח י"י עיני היושבים לפניו ויחזירוהו לדרך האמת. לזה אמר אפילו אמירה לא יאמר דבר הלכה שיוצרכו חביריו להחזירו ויורוהו שטעה ונכשל במה שהורה וכמעט היתה תקלה יוצאת מתחת ידו ובזה שמחים דממילא אתו לידי שמחה בלאו אדעתיהו ועדיין תאמר הני מילי דבר הלכה למעשה צריך שישמרהו משא"כ כאשר יהיה נושא ונותן ואומר דעתו בעלמא מבלי הוראה דאז ליכא למיחש לא למעשה דהא ליתיה די"י יפקח עין חכם אחר ויחלוק על סברתו ולא יהיו דבריו הלכה למעשה. ואי משום ישמחו הרי ליתא דלא טעה בדבר שישמחו בו דהרבה תנאים וכו' חולקים בסברתם ולא שייך בגוונא דישמחו בו חביריו אפי' הכי מתפלל שלא יוציאנו מפיו כי אם תורת אמת היתה בפיהו ואח"כ חוזר ומתפלל שלא יכשל וישמח דהשמחה היא מילתא דאתיא ממילא ולזה הוצרך להתפלל שלא יכשלו חביריו דאלת"ה דבר זה בידו הוא ולא ישמח על הרעה אלא ודאי דצריך שיתפלל שלא יכשלו וממילא וכו': וק"ל

שם גמרא. ששמת חלקי מיושבי בית המדרש וכו' צריך לדקדק מהו מלת מיושבי ביושבי הל"ל כי כן הוא שיעו' המלה שהוא חלקו זה בבית המדרש וזה בקרנות ועוד אומרו שאני רץ לעולם הבא והם רצים לבאר שחת א"כ איך יוצדק ואינם מקבלים שכר תיפוק ליה דאדרבא עונש לקראתם. ועוד מהו ענין הריצה שרץ אין לו הבנה

אכן המכוון הוא ידוע לכל משכיל כי עיקר בריאת האדם בעולם היא לעבודת האדון ב"ה ולזה נוצר והנה יש ארבע בחינות בנבראים שנים טובים ושנים חסרים בדעת. הא' בקדושה העובדים כל היום וכל הלילה בתורה תורתם אומנותם כר' שמעון בן יוחאי וחבירו ע"ה והב' הם העוסקים בתורה ואינם מבטלים אלא לצורך פרנסתם והם קובעים עתים לתורה ולא יעבור העת והולכים אח"כ לצורך פרנסתם וכל פרטי השעות שאין להם מה לעסוק בענייני העולם חוזרים על לימודם. והב' בחינות שבחסרי הדעת הם. הא' העוסקים בצרכי העולם כדי להשתכר ולהרויח יומם ולילה ולא יספיק להם היום להבליהם ומרוב תאוותם בענייני העולם מנדדים שינה מעיניהם והולכים ודורכים בציות לשבור בר ולאסף קנין כספו. כי בדעתו שזה כל האדם ולא בא לעולם כי אם לאסוף ולקנות ממון ונכסים ויהיה בעיניו ענין עולם הבא כדברי חלומות מרוב חשקו ותאוותו בעולמו שהוא בו. והבחינה הב' הם האנשים אשר טח מראות עיניהם וכו'. שהם עומדים מבלי סיבה וריוח בעולם הזה אלא משוט בארץ ועליו נבנית כת לצים כת מדברי וכו' שאין חברת עמי הארץ שאין בהם לשון הרע וכו' ארבעה כתות שאינן מקבלין פני שכינה רח"לן מאבוד נפשם. לזה אמר התנא ע"ה שיאמר ההולך ללמוד בבית הכנסת ויתן שבח והודאה לי"י. לא מיבעיא הכת המשובחת העומדים בבית י"י יומם ולילה אלא אפילו העוסקים ועושים קבע ללמוד תורה בבוקר בבוקר ומשכימים לעבודת הקב"ה שלא יאמר כיון שאינו לומד כל היום ח"ו אין לו ליתן שבח והודאה אלא צריך להודות ולשבח למי שסייעו עד ששם חלקו מהכת המשובחת שהיא העוסקים בקביעות זמן לזה אמר מיושבי מ"ם המקצת מהכת הב' שאינה חשובה כל כך דסוף סוף שבח גדול הוא לו כאשר אפרש בס"ד ולא שמת חלקינו מיושבי קרנות פי' אפילו מהכת החשובה שבשני כיתות הנזכרים דתרוייהו מיקרי קרנות כיון שאינם עובדים י"י אפילו זמן קבוע ביום יושבי קרנות מיקרו

והנה כאשר האדם קובע עת ללמוד בתורה והוא עומד והולך לצרכי פרנסתו אנן סהדי דהעמדתו ולכתו הוא לסיבת מכשירי הלימוד דאם אין קמח אין תורה אם יהיה ברעב כלי מלאכה הצריכים לעבודת ה' כלים וליתנהו והנה הוא הולך לחזק ולהכין הכלים הצריכין למלאכת הקודש כדי ללמוד העתים ההם ונמצא מכשירי הדבר נידון כדבר עצמו ומעלה עליהם הכתוב כאילו לומדים כל היום ולזה אמר שאנו משכימים לדברי תורה פי' וקובע עתים לתור' בכל בוקר מקדים עבודת האדון ב"ה והולך לעסקו אפ"ה יש לי להודות להקב"ה שאני משכים לדברי תורה ואינו משכים לדברים בטילים והצער שאני סובל להשכים הרי גם הם סובלים כנגדי אלא די"י הגדיל חסדו לי אני עמל פי' לא מיבעיא מה שאני עוסק בתורה אלא אפילו העמל שהוא דכותיה דיושבי קרנות דהיינו כשאני עוסק בענייני העולם הזה כדי להרויח מה לאכול ולשתות יש לו שכר עליו. כמו שביארתי. משא"כ הם היושבי קרנות שאינם קובעים עתים לתורה כל עמלם לריק כי אינם קובעים עתים ללמוד לומר כי כל יגיעם הוא מכשירי אותו העת ולקבל על יגיעם שכר ולזה אמר ואינם מקבלים שכר. וכנגד הכת הפריצים דאין עליהם עול תורה ולא עול דרך ארץ אמר שאני רץ והם רצים פי' כלל כל ימיו בעולם הזה כל מה שעושה בין לימוד בין מעשה הגשמי הכל הוא נוסע בו לעולם הבא משא"כ הם רצים לבאר שחת כי הם האויבים לי"י ולא די שאינם עוסקים בצרכי הגוף אלא אדרבא מרשיעין ומכעיסין במושבם להקב"ה הנה הוא באר שחת להיורדין לעולם ועד. משא"כ אילו לא היו יושבי קרנות פי' עוסקין בדברי שיחה בטילה והיו מבלין ימיהם בענייני המשא ומתן עונש אין כאן שכר אין כאן על המשא ומתן עצמו. ולזה נראה שכיון רש"י ז"ל שפירש בד"ה יושבי קרנות חנונים או עמי הארץ שעוסקי' בדברי שיחה עכ"ל. ופשוט. ומצינן נמי לומר דהכל מישתעי במציאות אחד שעושין חלק מימיהם למשא ומתן וחלק בדברי שיחה. ולזה אומרו התנא כנגד כל בחינה ובחינה כנגד בחינת המשא ומתן אמר שאין להם שכר. וכנגד בחינת דברי שיחה יורדים לשחת משא"כ אני דתרוייהו יש לי שכר טוב. הודו לי"י כי טוב. כי לעולם חסדו: ודוק

שם גמרא. למדנו א"ת ונזכה בהם וכו' עד סוף לא ידענו כוונת דבריהם. ומה גם אומרם ונזכה וכו' דח"ו מיחזי כעל מנת. ומה גם דבלאו הכי ממילא אתי עולם הבא. ועוד לכאורה לא ראיתי דבר גדול שאמר להם ואיך לא מצא