חפץ השם קעד

וקשה לפי"ז חדא דא"כ מאי קמל"ן פשיטא ועוד הרי הרמב"ם ז"ל כתב בה"ש וז"ל הואיל ולא היה שום חולק וכו' וממה שכתב עוד ורבו עליו המתירין הרי משמע בהדיא הפך פירושינו וא"כ הדרא קושיא לדוכתין כל מה שהקשינו

והנה עוד נראה לומר דהכי במתניתן סברא בעלמא קתני במתני'. והוא דלהיות דמילתא כי האי אין מחייבין אותו ב"ד לעשות את הדבר אשר הם מתירין אותו אלא דאמרי כל הרוצה לעשות שרי לי' למיעבד כהא דהתירו חלב הקיבה ולהיות כי חלב זה שמתירין אותו עתה פשיטא דפשט ידיעת איסורו אלא דעתה נחתי להורות דשרי לזה כל עוד דאיכא סברא אפילו דחד ראוי לעם שלא לאכול על פי אותה הוראה ומה גם דאיתחזק שלא היו אוכלים דבר זה בצירוף סברא יחידית יספיק למנוע שלא לאכול לזה אמרו דאם אכלו העם חייבים דלא מיקרי הוראה לחייב ב"ד והעושה הוא הוא דשגג שעשה על פיהם וחייב אלא דגם לדרך זה קשה ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה וז"ל שאנו צריכין להסכמת כולן פירוש של הע"א על ההוראה דכתיב כל עדת ישראל וכו' הרי לך בהדיא דטעמא דאמר להם אחד טועים אתם הוא מכל דאמר קרא והוא היפוך פירושינו דמסברא וא"כ הדרן קושיין לדוכתין והנה צריך לומר הא דכתב מיהא הרמב"ם להסכמת כולן היינו שלא לחלוק דוקא לא שיורו כולן להדיא דהא מילתא כבר אידחיא לה דאיתותב ר' יוחנן ועוד קשה לי בדברי רש"י ז"ל שפירש לקמן בפי' המשנה דאמר להם טועים אתם וכו' וז"ל בד"ה ואמר להם וכו' דבעינן עד שיורו כולם כדאמר לעיל עכ"ל. וקשה מאן הוא דאמר עד שיורו כולן רבי יוחנן וכבר איתותב הכא מההיא מההיא דסמכו רבותינו וכו' ומסיק הש"ס אלא מאי כל עדת עד שיהיו שם בהוראה ופירש"י ז"ל אעפ"י שלא הורו כל אותן שישבו להורות והיה עוד נראה לומר והוא דאיפליגו לקמן ר"י ורבנן וסברי רבנן דלא מחייבי ב"ד ופטורים הקהל אלא על הוראת ב"ד הגדול של ע"א ולא על הוראת של אחד מהשבעים והנה ידוע שב"ד הגדול הוא של אחד ושבעים וקפיד הכתוב על הע"א ודבר זה מפקי ליה רבנן מכל עדת ישראל מדלא אמר קרא ואם כל העדה וקאמר ישראל לומר עדת ישראל ולא עדת שבט. וא"כ פשיטא דכיון דחזינן דקפיד קרא לסנהדרין של סנהדרי גדולה בעינן שיהיו בהוראה זו ע"א ודבר זה מפקינן ליה ממילת ישראל ואייתר לן מילת כל למידרש מינה דאם אמר להם אחד שטעו דבטלה לה הוראה דהא לא הוו כולהו בהסכמה וחילוק ביניהם והשתא כפי זה צריך לפרש דרך זה הא דקאמר הש"ס אי איכא כולהו הויא הוראה היינו כולן בהוראה לאפוקי אמר להם א' טועים אתם דאז הא מיהא לא הוי בכלל וכאילו אינו שם מצוי וזהו עצמו דברי המשנה ואומרו הש"ס ואלא מאי וכו' פי' לסתור כוונת ר"י דמפיק מינה עד שיורו להדיא דלא הוי אלא שלא יסתור ויאמר להם טועים אתם. וגם ליישב נמי מה דקתני במתני' מהיכא מפיק לה מקרא והגם דהלשון קצת דחוק אינו מדוקד' כמצטרך עם כל זה לא ישתנה האמת מחמת הלשון

ותדע ראיה לפירוש זה כי הוא נכון ואמיתי להרמב"ם ז"ל מיהא כך היא סברתו מדלא פסק בפסקיו מסקנת הש"ס דהכא עד דהוו כולהו בהוראה ולא הזכירה כלל אלא דסמוך אמאי דכתב דאין הכתוב מדבר אלא בב"ד הגדול והוא כמו שפירשתי ודוק. דאי לא תימא הכי דמלבד דבעינן ההיא דרשה דבית הגדול בעינן נמי למילף דין זה דעד דיהיו כולם בהוראה פשיטא דלא מצי הרמב"ם ז"ל למישתק מינה והיא מסקנת הש"ס פשיטא הכא אלא ודאי כמו שפירשתי ונכון. והשתא לא קשה מידי כל מה שהקשינו, וכל זה דוקא לסברת הרמב"ם ז"ל אבל לסברת רש"י ז"ל ליכא לפרש מה שפירשנו והוא דהגם דאמרינן דהא דקאמר רש"י ז"ל דבעינן עד שיורו היינו לאפוקי אומר טועים אתם כדקתני במתני'. ומה דאיתותב רבי יוחנן הוא דוקא דלא בעינן שירכין בראשו עכ"ז לא מצינן לפרש מה שפירשנו דהוא קאמר דמפיק מכל עדת דבעינן סנהדרי גדולה. ולדרכינו מפקינן לה מעדת ישראל כנז' וגם הנהו ישובי שישבתי כולהו לא מתיישבי לפי רש"י ז"ל דהיינו הראשון שדקדקתי מלת טועים אתם הרי הוא ז"ל שלל אותה בהדיא דאמר טעמא הוא דבעינן עד שיורו ופירוש הב' שפירשתי דמסברא קתני לה תנא דמתניתן כיון דמצי למנוע עצמו מלאכול וישאר כמות שהיה וכו' הא נמי שללה רש"י ז"ל כמו שפי' ואמר במשנה כדאמרינן לעיל ודוק. וא"ב דברי רש"י ז"ל צריכין עיון והיכי מתרץ לכל הקושיות שהקשיתי בש"ס: ועוד באמת צריך לדעת סוף סוף הא מילתא דבעינן שיהיו בהוראה ע"א למה איצטריך כל כיון דקפיד קרא אסנהדרי גדולה פשיטא דע"א הוו דהא כל דבר שהצריכוהו ע"א כהא דעיר הנדחת וכדומה שדינה בע"א בעינן שיהיו שם בהוראה כל הע"א וא"כ כיון דאמר הכתוב עדת ישראל דהוו ע"א תו לא בעינן ריבויא בכל

והנלע"ד לומר בזה דהכי היא כוונת הש"ס והכי היא כוונתו באומרו ואלא מאי פירוש לאו דפריך ואם כן כפי זה מאי כל עדת וכו' אלא דמסיים הש"ס לפירכתיה ואומר אלא מאי כל עדת ישראל וכו' דלא כר' יוחנן רובא ככולא ולא בעינן עד שיורו כולהו ואגב סיים ונקט קושטא דמילתא דמפקינן לקמן מעדת ישראל דבעינן עד שיהיו שם ע"א ולא נקט ההיא דאמר להם טועים אתם משום דכבר אייתי לה בסמוך הרי שלך לפניך וישובא דקרא כוליה אשמועינן הש"ס באגב ולעולם כמו שפי' דמעדת ישראל נפקא ליה ע"א ומכל נפקא ליה אמר להם טועים אתם ופי' אלא דקאמר הש"ס לאו פירכא אלא סיומא דמילתא. ויכולני לומר עוד דטעם אומרו הש"ס הכי הוא לומר דבעינן דהוו בהוראה כולהו הגם דבעינן ע"א דלא תימא אי הוו התם רובא דע"א יספיק כיון דעכ"פ הא איכא כ"ג שלימים דהוו נמי סנהדרין ואי אמר להו לע"א אחד מהם טועים אתם לא חשיב מידי לבטל ההוראה כיון דעל כל פנים הא איכא כ"ג אחריני דשוים כולהו בהוראה קמ"ל כל עדת ישראל עד דהוו כולהו ע"א פי' דאי אמר להו אחד טועים אתם יבטל ההוראה אפי' דע"א ופטור ב"ד זהו הנלע"ד בזה אלא דקשה לדרך זה ממה שפירש רש"י ז"ל לקמן במשנה דהורו ב"ד וכו'. ואמר להם טועים אתם פרש"י בד"ה או שלא היה מופלג וכו' דאפילו קטן שבכולם לא היה שם לא הויא הוראה מעליא כדקאמר מאי כל עדת ע"כ הרי לך בהדיא דממלת כל עדת מפקי לה וזה הפך מה שפי' דהא דבעינן עד דהוו כולהו הע"א בהוראה הוא ממלת ישראל וכל איצטריך לאמר להם טועים אתם וי"ל דסבירא ליה להש"ס דהא מילתא נמי דהוו כולהו סנהדרין הוי בכלל ריבוייא דכל כיון דיכולה לסבול זה גם כן הא והא דרשינן והי מנייהו. מפקת ונראה לי הש"ס סברא למכייל הא נמי והא קמל"ן הש"ס והפי' על דרך עצמו שפירש' בש"ס וא"ת כיון דסוף סוף מפקינן מכל עדת ישראל סנהדרי דע"א למה להש"ס תו למיהדר בתר ריבוייא דכל הרי בעינן ע"א. וי"ל דהוה ס"ד לומר