חפץ השם טז

ודקדקו זה התוספות כי היכי דלא תקשה מההיא דאמרינן כדי שאלת שלם לרב וכו' דבהכי אתי שפיר דשרי שאלת שלם של תלמיד לרב בכה"ג דמורי ורבי בכל ענין. אי נמי אפילו בכה"ג אסור תלמיד לרב בכל גוונא בין בשאלה בין בתשובה כדקתני בברייתא דתרוייהו אסירי והנותן והמחזיר וכו' וההיא דכדי שאלת תלמיד בתלמיד חבר ומשום דהאי שינוייא קשה להו ממה דמסיק הש"ס מדלא קאמר בדיל מר וכו' ש"מ דתלמיד חבר לא מחייב לומר מורי ורבי והיכי קאמר הכא רבי ומורי לזה אמרו התוספות ז"ל ההיא לכתחילה מצוה מהמובחר לכתחילה קאמר דיאמר התלמיד חבר שלם עליך רבי ואם אמר שלם עליך אה"נ דאין איסור אלא דלכתחילה יאמר לו רבי. ובזה הוא דקאמר כדי שאלת תלמיד לרב אבל תלמיד שאינו חבר אסור בכל ענין וכי היכי דלא תימא מי יאמין לשמועת' דתלמיד חבר שרי בשאלת שלם לזה אמרו הם ז"ל ככל הני דלקמן דמתפלל כנגד ואחורי רבו דאסור תלמיד ומותר תלמיד חבר ה"נ הא דשאלת שלם דקתני בהדייהו בברייתא דשאני תלמיד חבר: ודוק

שם תוספות ד"ה הואיל וכו'. פי' משום דממשמעות הש"ס משמע דבעי למימר דלילה מיקרי לזה כיון דהתפללו תפילת לילה שפיר דמי וממילא שרי בעשיית מלאכה וזה הוי הפך דברי התוספות ז"ל שכתבו דלר"י עצמו אסור בעשיית מלאכה והיכי יהיה נותר ע"י תפלתם מילתא דאסורה איסור שבת. לזה אמרו דמכוון דברי הש"ס הוא דכיון דלא הצריכום לחזור ולהתפלל אלמא איכא למיחש למיקרי ליה לילה וצריכין לחוש בהיכא דנפקא מינה חומרא דהיינו בע"ש שהתפללו בטעות כה"ג דליהוי לילה ואם כן מדוע קא שרי ליה לכברויי סלי זהו מכוון דבריהם ז"ל. וכפי זה פירכת הש"ס לאו היינו המקשה עצמו דפריך והא אביי וכו' אלא סתמא דתלמודא אחרינא פריך בתר מסקנת הש"ס אמאי דמסיק דטעותא ש"ד למיעבד מלאכה. וכפי זה אתי מדוייק דקאמר בש"ס וטעותא מי הדרא דמיותר הוא אי הוו הנושאים ונותנים עצמם ה"ל למיפרך ולימא והא אמר וכו' והדבר מבואר דאטעותא פריך אלא משמע דמקשה אחר הוא ובקונטריס פירוש באופן אחר דפריך אמאי דתלי בדיל בתפילה דהרי תפילה דטעותה הויא תפילה וממילא בהכרח לומר כיון דהויא תפלה דבדיל במוצאי שבת הגם דהויא בטעות. ומה דנקט רש"י ז"ל בלשונו תוספות רש"י קרי ליה לההוא זמן תוספות ולעולם העיקר הוא כיון דהתפלל. ופשוט. וטעם דהתוספות ז"ל בחרו להם דרכם ולא דרכו של רש"י ז"ל משום דנראה להם דוחק סוף סוף מצי למידחי מאי קושיא דילמא אי הויא תפילה בקבלה כראוי אז הוא דאמרינן דבדיל וכעובד' דרב משא"כ לענין תפילה דבטעות מימר אמר רב דלא בדיל הגם דאינו צריך לחזור וידי תפילה יצא וחובת שבת לא קיבל ושרי לעשות מלאכה ולא הוה צריך לשנויי שאני צבור לזה בחרו הם ז"ל דרך זה והוא נכון. ומה שפירשו המפרשים חוץ מזה איננו נכון בעיני. ודוק

דף כח גמרא. אמר רבי יוחנן ונקרא פושע. קצת קשה מדוע לא קאמר ר' יוחנן למילתיה ברישא דמתניתין דקתני תפילת השחר עד חצות הל"ל ונקרא וכו' ועוד צריך לדעת מאימתי יעבור הזמן שיקרא עליו פושע דלא קא משער לן מידי. ונראה והוא דברישא דתפלת השחר לא קא משמע לן מידי משום דהלכה כר' יהודה עד ארבע שעות הואיל ותנן בבחירתא וכו' משא"כ בתפלת המוספים דהלכה כרבנן דר' יהודה אתא ר' יוחנן לאשמועינן דהתם דפליגו רבנן אדר"י וקאמרי כל היום כל אותו זמן דמוספין על ר"י המתפלל בו נקרא וכו'. ובזה אתי שפיר דלא אשמעינן חידוש לר"י ברישא דעד ד' שעות אלא דוקא לרבנן דבמאי דמוסיפי' על ר"י הגם דיוצא ידי חובת תפלה עם כל זה נק' וכו' אם עבר אלא דממה דלא הביאה הרי"ף ז"ל בהלכות. נראה דלא גריס לה ובזה לא קשה למה שכתב רמ"ך וז"ל ולא ידעתי למה נקרא פושע וכו' משמע דגורס כגירסת הרי"ף ז"ל כנזכר: ופשוט

שם גמרא. תנו רבנן היו לפניו וכו' מתפלל של מנחה וכו' פירוש דלא תימא דלא אמרינן תדיר ואינו תדיר וכו' אלא בששניהם שקולין ובאים כאחד מה שאין כן בנדון זה דמוסף זמנו חל קודם שחל מצות המנחה קמ"לן דאפילו הכי אמרינן תדיר וכו' ורש"י ז"ל פירש דהא דאמרינן הכא תדיר ואינו תדיר וכו' הוא משום דלא ליהוי נמי פושע על זמן המנחה ונמצא תרתי לטיבותא חדא דליקדים תדיר וב' דלא ליהוי פושע. לזה אוקי הא דלא ליהוי פושע כנגד הא דמוסף קדים בזמן ונמצאו שקולין ועדיפא מנחה דהוי תדיר. ולפי פירושו דברי תנא קמא דקאמר מנחה קודם היינו בפלג מנחה קטנה דאז כבר פשע על מוסף וכי היכי דלא ליהוי פושע ג"כ במנחה כי אז דהיינו בפלג מנחה קטנה אם אינו מתפלל עד שעובר זמן של ר"י מיקרי פושע דאי מקודם הרי יכול להתפלל מוסף ולהתפלל אח"כ יש שהות הרבה להתפלל מנחה וזהו ג"כ פירושא דמייתי רבינו יונה בשם רבותינו הצרפתיים דמסייע להו מהירושלמי אלא דקשה לי לדרך זה כל הסוגיא כולה קשה חדא מדוע פליגי ת"ק ורבנן תרי זימני כיון דבהא מילתא ליכא פלוגתא חדשה אלא דכל אחד אזיל לטעמיה דלר"י בהכרח דמוסף קודם ולרבנן בהכרח דמנחה קודם כי היכי דלא ליהוי פושע ג"כ אמנחה ותדיר קודם. ואה"נ לרבנן אי דכיר ומתפלל בזמן מנחה גדולה מוסף קודם ועכ"פ ליכא שום חידוש בפלוגתייהו הכא אלא דוקא ההוא דמתני' ועוד רבי יוחנן מדוע אמר למלתיה אהא ולא אמתני' דקתני עד הערב וכו' בשלמא אי אמרינן דדברי ת"ק היינו במנחה גדולה ואפילו הכי קתני דמנחה קודם ואתא רבי יהודה ואמר מוסף קודם שפיר דר"י קמ"לן דסלקא דעתך אמינא דמימר אמר הכא דמנחה קודם מצד שהיא תדיר ויתפלל מוסף אחריה קמ"לן דמוסף קדים ות"ק קמ"לן טובא דהגם דאיכא שהות לתרווייהו. וזמן מוסף קדים אפילו הכי מתפלל מנחה ולזה אתא ר' יוחנן ואמר הלכה אמתניתא דמנחה קודם דלא תימא דבהא מיהא דיקדים מוסף שהו' קדם בזמן ואפילו לרבנן נמי נקרא פושע אם עבר הזמן מה שא"כ מנחה הן עוד היום גדול לרבנן קמ"לן דהלכה כחכמים מה שאין כן לרש"י ז"ל דפלג מנחה קטנה קתני א"כ לא נתחדש דבר בפלוגתייהו הכא וקשה מה שהקשיתי ויש ליישב קצת

שם גמרא. הכי אמר ר"י אין הלכה וכו' היינו הך דבסמוך דקאמר ר"י אלא דשני לה לפי דעת השואל והנה רבי נתן דשאל טעמו הוא כיון דקיימא לן הלכה כר"י בהא מילתא דתפלה מאן הוא דעקר לה כהא ועביד הלכה מחודשת דהיינו הפך דברי ר"י לזה השיבו כי ר"י אמרה להא מילתא דלית הלכה כרבי יהודה דאי לא תימא הכי הלא אין חידוש כ"כ בהא מילתא דמהדר אמאן אמרה ובזה נראה לישב דברי רש"י ז"ל מבלי שנצטרך להגיה בו מלת אין הלכה בד"ה מאן אמרה וכו' פי' מי הוא מבני הישיבה אמרה בבית המדרש והוקשה לו ומה חידוש כל כך בזה אדרבא אין צריך לאומרה כי הלכה כרבנן הוא לזה בא רש"י ואמר שהלכה כר"י פי' דאנן קיימא לן דהלכה כרבי יהודה ולזה מהדר מאן אמר הלכה הפך מהאי הלכה מבלי שנצטרך להטעות ולהגיה בדברי רש"י ז"ל ופי' מאן אמר