חפץ השם קסט

והלכו הציבור ועשו הגם דהוו רוב הקהל אפילו הכי חייב כל אחד ואחד כשבה או שעירה וזה חידש גדול דאפילו חטאו רוב ציבור לא יספי' להם קרבן אחד ובזה עולה כל בין הש"ס בין לרבי יוחנן בין לשמואל הכל כהלכתא יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב אלא דשמואל לא נחית לדחוק מתניתין כנזכר כן נראה לי נכון: ופירושא אחרינא הי' נראה לומר אי לאו מה שכתבתי שהוא הנכון והוא דהני אמוראי ע"ה לית להו הא דשמואל. והש"ס דמייתי להוי כך דרך הש"ס לאוקומי אפירושא דמתניתן שלפנינו ובתר הכי מסיק תלמודא מאי דמסיק. ולר' יוחנן הלכה כסתם משנה דלא כשמואל. ומה דפסק הרמב"ם ז"ל כר' יוחנן בפלוגתא דנתחלף לו שומן בחלב דהכי קיימ"ל הלכה כר' יוחנן מרב ובהא אפשר דמודה שמואל בהיכא דעשו רוב ציבור ואחד מהם נתחלף לו ולא פסק הרמב"ם כר' יוחנן בהא דהלכה כסתם משנה דהרבה פעמים פוסק הרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקים דלא כסתם משנה דהוי דלא כר' יוחנן. ועוד כיון דהוו רב יהודה ורב נחמן ושמואל ומסקנת הש"ס דלקמן דלא כר' יוחנן פש פשיטא דסליק לי' כללין דהלכה כר' יוחנן וכמסקנת הש"ס נקיטנ' אלא דפירוש הראשון נראה לי עיקר: וחיך אוכל יטעם לו ודוק

שם גמרא אמר רבא מודה רב דאינו וכו' מדקא אמר רבא חידוש לרב משמע דכותיה סבירא ליה ואם כן קשה ללישנא בתרא דאמר דרבא אמר נתחלף לו חייב הא לא קשיא למאי דקיימא לן כד מקשינן לכהאי גוונא דחד אמר הכי הוה וחד אמר הכי הוה דח"ו אין שום אחד מהם אומר כי אם דבר אמת אלא דבצפרא אמר הכי. ובפניא הדר ביה ולא ידעינן היא מנייהו דאמר לבסוף לזה כל אחד עומד בשמועתו. א"כ הא נמי דאמר רבא מודה רב דמשמע דכותי' סבירא ליה לא ידענא אימתי היתה. אלא דקשה מהש"ס דמייתי לה משמע דמסיק דכותיה דרב דרבא דבתראה קאי כותיה ופטור והוי היפך כללין דהלכתא כלישנא בתראה. וללישנא בתרא דרבא חייב ולפי זה מסיק הש"ס דרבא פטור אמר. ועוד רמב"ם ז"ל דפסק כרבי יוחנן מהש"ס לא משמע הכי דהרמב"ם ז"ל פסק פי"ג מהלכות שגגות וז"ל לא ידע שטעו ונתכוון לאכול חלב ושומן ואכל חלב שהתירהו והוא לא ידע שהוא חלב הקיבה שהתירו הרי זה חייב שאכילתו מפני שגגתו לא מפני הוראה ואינו מצטרף למנין השוגגים על פיהם שנאמר לכל העם וכו' וכתב הכסף משנה דפסק כרבי יוחנן. ונראה לומר והוא בהקשות עוד בדברי הרמב"ם ז"ל דהגם דפסק להדיא כרבי יוחנן עם כל זה כתב עוד האי דינא דאינו מצטרף למנין השוגגים וקשה פשיטא דלא הוצרך רבא לאשמועינן הא דאין מצטרף אלא לסברת רב דאמר פטור ס"ד לומר דשגגה אחת הויא מדקא פטר ליה מצטרף לרוב צבור קמל"ן דלא מה שא"כ לרבי יוחנן דמחייב ליה על שגגתו לחוד מהיכא יס"ד דמצטרף דאיצטריך ואם כן נראה לכאורה דהרמב"ם ז"ל מזכה שטרא לבי תרי פסק כרבי יוחנן ופסק כרב הנך רואה דקושייתינו עצמה בש"ס הוא ג"כ לדברי הרמב"ם ומשמע דגם לסברת רבי יוחנן ב בעי האי דרשא דלכל העם בשגגה. ולכאורה קשה לסברת רבי יוחנן מדאיצטריך קרא למעוטי שמע מינה דפטור ואי תימא דמחייב והביא את אשמו מהיכא יס"ד דיצטרך דאיצטריך קרא למעטו לכל העם בשגגה אחת אלא ודאי נראה דאיכא למימר דמצטרף הגם דמייתו אשמו עכ"ז להא מילתא מיהא דמצטרף לרוב צבור מצטרף אי לא הוה אמר קרא לכל העם בשגגה ולזה הוצרך הכתוב לומר דלא יצטרף כלל ומינה מדאמר קרא דלא יצטרף שמע מינה דמייתי קרבן על חטאתו לרבי יוחנן ומהאי טעמא מייתי לה הש"ס להאי מימרא דרבא ומהאי טעמא נמי מייתי הרמב"ם ז"ל להאי דלכל העם בשגגה הגם דפסק כר' יוחנן ובזה נמי לא קשה לרבי יוחנן מדאיצטריך קרא למעוטיה בשגגה שמע מינה דפטור דאפילו הכי דחייב יס"ד דמצטרף. אי נמי איפשר דמהכא נפקא ליה לרבי יוחנן דחייב מדלא מצטרף לרוב צבור כמו שפירש ועכ"פ איצטריך לאשמועינן לה אפילו אליבא דרבי יוחנן ולזה הגם דפסק הרמ"בם ז"ל כרבי יוחנן פסק להא ודוק

שם גמרא מתיבי מעם הארץ וכו' משמע דס"ל להש"ס דהאי דרשא דאשר לא תעשינה השב מידיעתו וכו' היא מוסכמת אפילו אליבא דתנא קמא דאי לא תימא הכי לימא דר"י כת"ק דלא אימעיט מעם הארץ אלא מומר דהיינו לכל התורה כולה או לע"ז דהוי ככל התורה כולה כדמשמע במסכת חולין וגם לאוקמת' דרב המנונא דלקמן דמוקי איכא בינייהו במומר לאכל חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו כבר פירשו התוספות ז"ל בריש מסכת חולין דחלב דהכא היינו לכל התורה כולה והביאו ראי' על זה יע"ש ומדלא קאמר הש"ס דר"י סבירא ליה כתנא קמא נראה דמשמע לי' הש"ס דר"ש אינו מודה לתנא קמא. ותנא קמא מודה לר"ש אלא דמוסיף מומר לכל התורה דהגם דשב מידיעתו נמי דלא ומלת אינו צריך דקתני הגם דגרסינן לה קאמר לה ר"ש לסברתו דלא הוה ממעט מעם הארץ אי לאו קרא דאשר לא תעשינה אלא מומר לאותו דבר דלא הוי שב מידיעתו לזה קאמר דאינו צריך ואין הכי נמי אי לאו קרא דאשר לא תעשינה הוה ר"ש דריש מעם הארץ ולא כל עם הארץ פרט למומר לאכול חלב ושגג בו דלא אלא דאינו צריך דמפיק לה מאשר לא תעשינה וזהו דדייק אינו צריך. ולא סבירא לי' לר"ש לומר מעם הארץ כתנא קמא דמפיק אינו שב מידועתו מאשר לא תעשינה ואייתר לי' מעם הארץ פרט למומר דצריך לתת טוב טעם לזה ומה גם למה שפי' התוס' ז"ל בריש מסכת חולין דחלב דקאמר הכא במומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו לתנא קמא אינו מביא היינו מומר לכל התורה כולה קרי לי' מומר לאכול חלב והביאו ראי' לזה יע"ש דבריהם א"כ פשיטא דסברא היא למעוטיה מעם הארץ וגרע ממומר לאותו דבר. אי נמי שקיל לי' טעמו דרבי שמעון הוא דבתר דתלה הכתוב טעם הדבר בשב מידועתו והא נמי שב מידועתו הוא לא מצינן למעוטיה כיון דהוי שב מידועתו ואה"נ אי הוו תרי מיעוטי באופן אחר הוה מוקי להו רבי שמעון חד למומר לאכול חלב וכו' וחד במומר לאותו דבר מה שא"כ השתא דפירוש הכתוב טעם המיעוט תו לא מצינן למעוטי' בהיכא דשב מידיעתו. וכל זה היא למה שפירשו התוספות ז"ל דחלב דהכא היינו לכל התורה כולה מה שא"כ לשינוייא אחרינא שפירשו הם ז"ל דחלב היינו חלב ממש דוקא וטעמא היא משום שנאמרו בלאו אחד וכו' כל חלב וכל דם לא תאכל יע"ש דבריהם לא בעינן לכל זה דפשיטא דאמרינן דר"ש לא ס"ל שימעט הכתוב כהאי גוונא דמומר לחלב לא הוי מומר לדם וכיון דשב מידיעתו בדם שפיר מייתי קרבן ומעם הארץ דממעט עכ"פ הא איכא הרבה מיעוטי דאימעטי' מהאי מיעוט דמעם הארץ כהא דכהן משיח כדלקמן ושם אבאר לסברת תנא קמא דממעט מעם הארץ למומר מהיכא מפיק הנהו דממעטינן לקמן יע"ש. והנה לתנא קמא לא תיקשה שב מידיעתו הוי המומר לכל התורה כולה חוץ מזו. אי נמי מומר לאכול חלב וכו' הא מיהא שב מידיעתו הוי משום דכיון דליכא מיעוטא