חפץ השם קסז

בעזר השוכן בתלפיות אתחיל לבאר באר היטב מסכת הוריות פרק הורו בית דין

דף ב' גמרא אמר שמואל וכו' פירוש לאו דהוו ב"ד נושאים ונותנים בענין ואסיקו ואמרו במסקנת דבריהם הלכה דמותר ושמע השומע. אי נמי שאמרו ב"ד בסיום דבריהם להדיא נראה דדבר זה מותר והלך השומע ועשה על פי מה ששמע דמיקרי כה"ג על פי הוראת בית דין אלא דווקא עד שיאמרו ב"ד להם להדיא דעו נא כי דבר זה מותר הוא או כגון שבאו לשאול על דבר הלכה ואמרו להם מותר אי נמי שדרשו הלכה למעשה דבר זה מותר והלך ועשה פטור וזהו נמי לעשות דקאמר רב דימי אלא דרב דימי באר הכוונה וגם שמואל זהו כוונתו. ורב דימי לאו דוקא דבעינן שיאמר' להדי' לעשות אלא המכוון הוא שתהי' ההוראה שילך ויעשה ולא קאי לעשות על האמירה שיאמרו ב"ד להם לעשות להדי' אלא שיאמרו להם התר שתהיה ממנו הכוונה שיעשו דפשיטא דבהיכא דאתא ושאל להם חלב שרי או אסיר והורו ליה דשרי פשיטא דיספיק באמרו מותר מבלי לומר לו לעשות וא"כ דברי רב דימי ודברי שמואל הכל בקוטב אחד עולים אלא דרב דימי נקט מילתיה יותר מבואר והמכוון אחד ובזה לא קשה למה אביי לא פריך אדשמואל מהך מתניתן דחזר לעירו וכו' והורה לעשות וכן רבי אבא ורבינא אמאי לא מותבי אדשמואל כמו דפרכי אדרב דימי לפי לישנא בתרא ובמה שפירשתי אתי שפיר דכיון דדברי שמואל יכולין לסבול הא דרב דימי נמי דלעשות לזה לא מקשי אשמואל משא"כ ללישנא בתרא דפליג רב דימי אדשמואל דאמר לעשות ואמר אפילו מותרים אתם נגמרה הוראה. והנה פשיטא דלעשות דקאמר שמואל היינו כמו שפירשתי שמכוון ההוראה הי' לעשות לאפוקי שהיו נושאים ונותנים ואמרו מותר דהא בהיכא דאמרו ב"ד דדבר זה שרי והורו הוראה דהתירא לשואלם דבר תו לא בעי למימר מלת לעשות ואהא פליג רב דימי ואמר דלא בעינן דיאמרו מילתא דהוי הוראה גמורה כהאי גוונא ואפי' לא אמרו אלא מותרים אתם פי' מותרים את' דקאמר רב דימי בהכרח היינו שהיו נושאים ונותנים ואמרו דבר זה מותר וכדומה אע"ג דלא אמרו להם מילתא חתיכה דמשתמע מינה שיעשו אפילו הכי הוי' הוראה ופטור העושה לזה קא מקשו הני אמוראים. זהו מה שנלע"ד בפירוש הסוגי' אחר כל זה מצאתי סמך וסעד לדברי מדברי הרמב"ם ז"ל דצווח ככרוכי' כפירושא דידי וז"ל בפ"ג מהלכות שגגות וכן אם נשאו ונתנו בדבר ואמרו דבר זה מותר היא ולא הורו לעם ולא אמרו להם מותרים אתם לעשות ושמע השומע מהם בעת שגמרו שהדבר מותר והלך ועשה כפי מה ששמע הרי כל העושה חייב וכו' שהרי לא הורו להם בפי' לעשות עכ"ל. דברי הרב ז"ל לכאורה קשה אהדדי דמתחל' דבריו משמע דמה דלא הוי' הוראה הוא היינו מה שאמרו מותר בשעת שנשאו ונתנו כאומרו אם נשאו ונתנו ואומרו מותר דמשמע אבל אם אמרו להביא שלא בשעת משא ומתן אמרו להקל דבר זה מותרים אתם בו אז מותר הוא לכם אעפ"י שלא אמרו לעשות והלך ועשה העושה על פיהם פטור ומדקא מסיים לומר ולא הורו וכו' מותרים לעשות משמע דוקא לעשות הוא הוי' בהוראה אבל אם אמרו מותרים אתם ולא אמרו להם לעשות העושה חייב דלא הוי גמר הוראה וכן מה שכתב עוד ושמע השומע בעת שגמרו וכו' והדר מסיים לא הורו להם בפירוש לעשות קשה דידיה. וכפי מה שפי' עולים דברי הרב יפה דפשיטא דהרמב"ם ז"ל הבין כפי' וטעמינו דבהיכא דמורים ב"ד הלכה למעשה או הוראה גמורה דמשמעות' הוא לעשות כגון שדורשים ברבים דדבר זה שרי

אי נמי מורים לשאולם דבר דשרי פשיטא דתו לא בעינן שיאמרו לעשות דזו היא לעשות כיון דאמרי להדי' התר גמור היינו לעשות כיון דמובן כנזכר והם דברי שמואל דקאמר מותרים אתם. ודוקא לא שלל הרב ז"ל אלא דווקא שהיו נושאים ונותנים ואמרו בשעת גמר דין דבר זה שרי הוא דחייב העושה ולא הויא הוראה זו הוראה דפטור עלי' העושה משא"כ אם הורו להתירא להדי' ואמרו מותרים אתם זוהי לעושת דהוי כפי מסקנת הש"ס בין ללישנא קמא. בין ללישנא בתרא מסקינן בש"ס כהך סברא דבעינן לעשות והיכי מצי הרמב"ם ז"ל לדיוקי ולומר וכן אם נשאו ונתנו וכו' דמשמע דדוקא כהאי גוונא הוא דמחייב העושה על פי הוראה זו אלא ודאי כמו שפירשתי ותו לא מידי. אלא דקשה לי לדברי הכסף משנה שכתב דפסק רבינו כלישנא בתרא וכשמואל הרי כבר הוכרחתי גם ללישנא קמא אדרב' אליבא דכולי עלמא בעינן לעשות היינו הוראה דמשתמעת לעשות הלכה למעשה ובוודאי דהכסף משנה לא סבר כפירושינו. ולדידי קשה השתא דמותרים אתם דשמואל ללישנא קמא ודרב דימי ללישנא בתרא לא הוו הילכתא והגם דאמרו בית דין מותרים אתם לא הוו גמר הוראה עד דאמרו להו לעשות להדי' ופשיטא דמותרים אתם דאמר שמואל עד שיאמרו מותרים אתם הכוונה הוא שבא לשלול שלא יספיק חוץ מזה ומאי שלל שמואל אלא שלל שלא יספיק שהיו נושאים ונותנים ואמרו דבר זה מותר דלא מקרי הוראה שיהי' העושה פטור על סמך הוראה זו עד שיאמרו להם מותרים אתם ופליג רב דימי אדידי' ואמר דגם זה לא יספיק להוראה ובעינן שיאמרו להם לעשות להדי' וכיון דפסק הרמב"ם ז"ל כלישנא בתרא וכשמואל דבעינן לעשות ולא יספיק מותרים אתם לסברת הכסף משנה א"כ אדקאמר רמב"ם ז"ל כגון אם נשאו ונתנו ואמרו מותר ושמע השומע מהם בעת שגמר שהדבר מותר וכו' חייב הכי הוי לי' למימר אם אמרו ב"ד והורו להם דמותר לאכול חלב וכדומה והלך ועשה חייב עד שיאמרו לו מותר אתה לעשות כיון דפסק כלישנא בתרא וכשמואל לסברת הכסף משנה ומדקאמר הרב הא דנושאים ונותנים וכו' משמע דווקא בכה"ג הוא דלא הוי' הוראה דוק מינה אם אמרו הוראה להדיא מותרים אתם פטור ודוק היטב וצ"ע. ועוד קשה לי דלא ידעתי מאי דוחקי' דהכסף משנה דמהדר לאוקומי' דברי רבינו כלישנא בתרא דלמאי נפקא מינה דהגם דמוקמינן כלישנא קמא נמי הא איכא רב דימי ואביי ורבי אבא ורבינא דקיימא כוותי' דבעינן לעשות וצ"ע. ולדרכינו נראה טעמא דמייתי הש"ס הני תרי לישני הגם דלכאורה ליכא שום חידוש לענין הלכה ולא לשום נפקותא בלישנא בתרא עדיפא מלישנא קמא. נראה הכוונה היא דמייתי לה