חפץ השם קסו

משא"כ במציאות דכלדאי דהכא דאיפשר דשרי. ועוד הני כלדאי דהכא משמע דלא הוו אוב דדרכם של בעלי אוב שלא לשאול מבלי שיבקש מהם השואל משא"כ החוזים בכוכבים דחזו תמיד מבלי שיבקש מהם אלא דמצטגנינים והולכים ויודעים וכו'. כדמשמע מהכא ועוד נראה דהאוב לא יאמר עניינים כאלו כהא דרב נחמן וכו' וג"כ מעיקרא לא ישאלו מהאוב ענין זה לגלותו. האם היה בן שתלד גנב וזה פשוט לכל מעיין ומבין הענין בדיוק. ודו"ק

שם תוספות ד"ה כלדאי וכו' ועוד קשה דבהדי' כתיב וכו' ונלע"ד ליישב דהני מילי שלא יהי' הוא עצמו בעל אוב שישאלנו אבל כגון אם יהיה איזה גוי בעל אוב וכדומה אימא דשרי וליכא איסורא מקרא לזה קא אסר בש"ס אפי' לשאול וכו': וק"ל

דף קנז גמרא עולא איקלע וכו' א"ל אימור דאמרו רבנן מדידה דמצוה וכו' מה דלא אסיק אדעתיה דמתעסק הוא אפשר דלא ידע דמתעסק שרי ולא נתחדשה הלכה זו אלא אחר דברי רבא דא' מתעסק אנא ורבא דקא' בכה"ג מתעסק אנא ולא קאמ' מתעסק שאני סבר דלא ידע דמתעסק הוא והא נמי קמ"ל דמתעסק היא ומתעסק שרי ואפשר עוד דרב הונא סבר דהגם דמתעסק הוא אסור ולזה דייק לומר אימור וכו' דלאו מצוה מי אמור. דהי' מספיק לומר אימור וכו' מבלי שיאריך לשון דלאו מצוה וכו' אלא לשלול אפי' מתעסק כיון דסוף סוף לאו מצוה אלא דעדין צריך לדעת אמאי לא אסיק אדעתי' דמצוה נמי עביד הן אמת דלפי' רש"י דגיגית מסתמא לא חזי' למצוה שפיר דלא ס"ד אבל לדברי התוס' דא' דאמבטי אפשר דלמצוה מכוין וא"ל דהא נמי בעי למנדע דא"כ לא הי' אומר בל' קושי' עד דידע ואפשר דחזא לי' דהוה מדיד וחוזר ומודד דאי לדבר מצוה יספיק בפעם א' ולזה אותבי' דאימור דשרי לדבר מצוה דוקא: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם