חפץ השם קסא

רב נחמן חל עליו החקירה לברר הספק ולזה גששיה השתא דוקא לראות אם העצמות הם המדברים או הבשר החי לברר ספקו כמו שכתבתי וכיון דאשכחיה דאית ביה מששא נתברר הספק דלכל קאמר רב אחאי בין הבשר בין העצמות לא הוו הצדיקים עפרא וליתא להא דרב מרי מכל וכל. ומה שאמר לו ליקום מר לביתיה נראה כי הטעם הוא כי רצה רב נחמן לשאת ולתת עמו בדבר ולהקשותו מה שהקשה אחר כך במיתון בבית וכאשר השיבו כי לא יכול אז הקשה ליה מה שהיה רוצה לדבר עמו בענין זה בביתיה כאשר אבאר בס"ד. אי נמי נראה לומר דטעם אומרו ליקום מר וכו' הוא דחשש רב נחמן דאפשר לעולם דהוו עפרא ממש אבל לא כל הגוף ואיפשר דאיתרמי ליה דגששיה במקום דלא הוי עפרא ואשכח ביה מששא ולעולם לא הוי הגוף ממש כאדם חי ממש דאז ליכא במה לאוקומו דהוו עפרא אלא דיש בכללות הגוף דהוי עפרא ונרקב ויש מקומות דלא לזה לברר אם הוא כאדם חי ואמר ליה ליקום מר לביתיה וכאשר השיבו בפתחי וכו' איגלאי מילתא דטעמא הוא משו' שאין לו רשות ואין הכי נמי אי לאו הוי טעמ' עומד חי כאילו לא מת. והנה בין לפירוש זה אחר הגשישה בין לפי' הראשון קודם הגשישה אם היה מציאות לומר דיש חלק בצדיק דהוי עפרא בודאי דלא הוה מותביה מקרא דכי עפר אתה וכו' כאשר אבאר בס"ד ומה דאמר ליה רב אחאי גלית דעתך דאפילו נביאים להיות דחובת האדם ללמוד הנביאים יותר מהכתובים לזה אמר ליה לשון גרעון דאפילו דבר דחובה עליו לא למד דכתיב בפתחי וכו' ואין להקשות אחר האמת איך לא ראה רב נחמן המקרא הזה דבפתח דאפשר דמוקי ליה ברשעים הוא דצריך לפתוח אבל צדיקים יכולין לעמוד מאליהן ובמיתתן קרויין חיים. אי נמי ההוא לעמוד לחלוטין ויהיה בין החיים אבל בנדון דידן הוא שילך בחשאי רואה ואינו נראה לכל ודעתו לחזור בכי האי גוונא הרשות בידו של צדיק כמות זה שיכול לעמוד וקאמר ליה רב אחא דאפילו בכי האי גוונא אין להם רשות דכן הוא משמעות הכתוב עד עת קץ והדר מפריך רב נחמן והא כתיב כי עפר אתה וכו' פירוש בשלמא לרב מרי שפיר וכמו שפירשתי אלא לרב אחאי אי מוקי לקרא דכי עפר בצדיקים תיקשא ליה. אי נמי ברשעים תיקשא ליה. אם כן שלמה הע"ה מאי קמל"ן בקרא דוישוב העפר וכו' וקרא דורקב וכו' דהא למסקנת רב אחאי כל עצמו דשלמה המלך ע"ה בהני קראי לא אתא אלא לומר דדוקא ברשעים הוא דהוו עפרא ולא צדיקים אם כן תיקשה מהיכא יס"ד דצדיקים הוו עפרא דאיצטריך לשלול אותם וכי תימא משום דקרא דכי עפר שקול הוא איכא לאוקומה ברשעים ואיכא לאוקומה בצדיקים אם כן ממילא לא מוקמינן ליה אלא ברשעים דמהיכא יס"ד לומר דצדיקים הוו עפרא עד דאיצטריך שלמה לאשמועינן מה תאמר דמשמעות הכתוב הוא דבצדיקים מישתעי מטעם דכל קללותיו של אדם הראשון כל דורותיו שוים בהם א"כ מנא ליה לשלמה לומר דווקא רשעים דילמא הוא הדין הצדיקים וא"כ אי איכא לספוקי הרי מסתמא לא אמרינן אלא רשעים דוקא ואי נמי הנשמע הוא אפילו צדיקים לא מצי שלמה לומר הפך הנשמע מהכתוב ומשני שלא הסיר שלמה משמעות הכתוב אלא דקרא איירו דקאמר כי עפר וכו' היינו שעה אחת. וכל זה לפי חד פירושא אבל לפי מה שפירשתי דרב מרי אתא משום דהוה אמינא אל עפר ישוב ולא עפר ממש א"כ מאי פריך רב נחמן והכתיב הרי טעמא דיהבית לרב מרי דהוצרך לקרא דוישוב דהוה אמינא אל עפר ולא עפר הכי נמי יסבור רב אחאי ומאי פריך ונראה לומר חדא דאיפשר דרב נחמן עצמו נסתפק ורצה לעמוד על כונתו בקרא זה דכי עפר ועוד דרב נחמן דייק בדברי רב אחאי דאינו סובר בקרא דכי עפר וכו' היינו שיישן בעפר ולא עפר ממש ישוב דא"כ כיון דהכתוב לא הזכיר כלל דהוי עפרא לא צדיקים ולא רשעים למה קא מארי' בלשוניה רב אחאי דדייק מקרא דורקב וכו' דמי שאין בו קנאה אין עצמותיו נרקבים משמע דס"ד דאפי' מי שאין בו קנאה עצמותיו נרקבים והוי עפרא אי לאו קרא דורקב וכו' ואחר האמת מהיכא יס"ד דאפילו צדיקים עצמותיהם נרקבים כיון דקרא דכי עפר לאו היינו עפר ממש ישיב וכי תימא דטעמא דקאמר הכי להיות דיס"ד לסבור עפר ממש ואפילו צדיקים קמל"ן ורקב עצמות וכו' ובזה מהדרינן לפרושי כי עפר אתה וכו' לאו היינו עפר ממש בשלמא רב אחאי דלא משני הכי לא קשה דלא סבר לה במשמעות קרא אלא לרב נחמן מאי פריך ונראה דסובר רב נחמן דאי הוה סובר רב אחאי מקרא דכי עפר וכו' דיסבול במשמעותו דלאו עפר ממש ושקול הוא הוה מפרש כרב מרי בקרא דוישוב דאתא למימר דהוי עפר ממש וקרא דורקב וכו' לא קאי אקרא דוישוב וכו' וכי עפר וכו'. ואי נמי תהיה הכוונה הכי מהמציאות שהוא עתה רב אחאי דלא הוי עפר עכ"ז על מי סמך שלמה הע"ה להבין דבריו כיון דיכולני לפרש כנז' אם לא שתאמר דסובר דמשמעות הכתוב עפר ממש ובצדיקים ולזה פריך והכתיב כי עפר וכו' ומשני אין הכי נמי דעפר ממש ובצדיקים ומוקי לה בשעה א' ואחר האמת זהו טעמו נמי דרב אחאי כמו שהבין בו רב נחמן ודוק היטב. אלא דנשאר לנו דקדוק אחר בדברי רב מרי דאי איפשר להעלים עין ממנו והא דקאמר מילת עתידין צדיקים דהשתא דאחר האמת כוונת רב מרי היא דהו' עפרא כשאר עלמא ולאו שעה אחת אם כן מהו מלת עתידין וכו' ונראה לומר דהנה ידוע הוא כי הרשעים ואפילו שאר עלמא ההולכים אחרי העה"ז ותשוקתם אליו היא ובזה הם ממשיכין יסודותיהם והרכבתם אל החומר כאומרו הרב מהר"י ערמאה בס' העקידה איך התעצמות הצדיקים השלמים הוא להפך החומר אל הצורה והסכלים מהפכים הצורה אל החומר עד היותם קרובים שיקראו עפר בחייהם וזהו אומרם ז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים ולזה כאשר הם מתים ופורח מהם דמיון הרוחני במעט זמן ירקבו. ויעשו עפר כי כפשע ביניהם ובין העפר בחייהם ואך כי אחרי מותם. מה שאין כן השלמים אשר התעצמו להפך החומר אל הצורה הרי החומר שלהם נתרחק הרבה מהעפר וצריך זמן ארוך להתעכל מעט מעט לשוב אל ארץ מולדתו ברצון ה' ב"ה הבורא אותו לסיבה נודעת לו לתועלת ברואיו אשא אהבם ב"ה ומטעם זה נקט רב מרי מילת עתידין לומר דהגם דלאו תיכף ומיד ישובו עפר על כל פנים עתידים באורך הימים הוו עפר. ואל ירע בעיניך אומרם ז"ל כי כל עוד שהגוף לא נרקב הנפש אינה זוכה היינו דווקא ברשעים אבל הצדיקים הם מזומנים לאור באור החיים וכן הוא רמוז בדבריהם במאי דיהבו טעמא דמי תלא זה בזה יעויין שם דבריהם

ועוד נראה דרך אחר במאמר הזה והוא דטעמיה דרבי מאיר דמייתי מקרא דוישוב ולא מקרא דכי עפר משום דקרא דכי עפר איכא למידחי ולאוקומי דמיירו במי שיש לו עון אשר חטא. לזה מייתי מקרא דוישוב וכו' דבהכרח דמיירו בצדיקים מדמסיים הכתוב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה ותנו רבנן בסמוך תנה לו כמו שנתנה