חפץ השם קס

מאומרו כי עפר אתה ואל עפר תשוב. דאם הכוונה היא שישוב לישן בעפר לא הוה ליה למימר אלא כי ממנה לוקחת ואל האדמה תשוב או מהארץ לוקחת ואל הארץ תשוב ומדקא דייק כי עפר אתה ואל עפר תשוב משמ' שישוב ממש עפר ורב מרי לא יכרח מזה ויפרש על זה האופן והוא דלמה כתב קרא כי ממנה וכו' וכי עפר אתה וכו' ב' נתינת טעמים הכוונה היא שהרי גם קודם שחטא יוצדק בו לומר כי מהאדמה לוקח ולא ישתנה זה בין קודם שחטא לאחר שחטא מהאדמה לוקח מאי שנא ומדוע לא נגזרה עליו מיתה אלא אחר שחטא לזה אמר לו עוד ה' כי עפר אתה ואל עפר תשוב פירוש להיות שחטא הגביר בו צד החומר שהוא העפר ועשה עצמו עפר מה שא"כ קודם שחטא הגם שלוקח מהאדמה הרי הגביר בו ה' צד הרוחניות שהוא מקור החיים ובלאו החטא היה חי תמיד הגם שמן האדמה לוקח ונכון ועכ"פ הוא דוקא שישוב לישן בעפר אי לאו קרא דוישוב וכו' כמו שפירשתי ורב אחאי סובר דעפר עפר ממש מדלא דחה כנזכר וסובר נמי דבצדיקים מדלא דחה דמיירי ברשעים דסובר דיוצאי חלציו של אדם שוים עמו במציאות קללותיו ואין ביניהם חילוק מסתמא והשתא בהכרח דלא סבר רב אחאי כדברי רב מרי לא מבעיא אי הוה מסיים רב נחמן למילתיה דרב מרי דאמר דכתיב וישוב העפר וכו' דאז בהכרח דהוה צווח ככרוכייא רב אחאי מנו רב מרי כיון דרב אחאי גילה דעתו לבסוף דהי קרא דוישוב העפר וכו' מיירי ברשעים דוקא ורב מרי מוקי ליה בצדיקים אלא הגם דלא סיים רב נחמן דמילתיה דרב מרי בהכרח דלא מצי רב אחאי לאוקומי דברי רב מרי דבשעה אחת קאמר דא"כ מאי קמל"ן רב מרי קרא הוא דכתיב כי עפר אתה וכו' דלסברת רב אחאי בהכרח דעפר ממש קאמר ואפילו צדיקים וכיון שכן מאי קמל"ן רב מרי כיון דמשמעות הכתוב כך הוא דאדרבא לפי רב אחאי אי לאו קרא דורקב עצמות דקאמר שלמה הייתי אומר דצדיקים הוו עפרא תמיד מקרא דכי עפר אתה וכו' אלא מקרא דורקב עצמות וכו' דגילה על קרא דוישב העפר וכו' מוקמינן קרא דכי עפר אתה וכו' בשעה אחת ולא תיקשה לעולם גם רב מרי שעה אחת קאמר והוצרך לאשמועינן דס"ד לדחויי דהנהו דחיות דאל עפר תשוב דלאו עפר ממש קאמר. אי נמי דוקא כל חוטא דטעם טעם חטא קמ"ל דהא לרב אחאי אי הוה שום צד בצדדי הסברא לומר הכי א"כ לדידי' דרב אחאי דמוקי להאי קרא דוישוב ברשיעי דמיניה מכריח רב מרי דקרא דכי עפר עפר ממש ובצדיקי כמ"ש מנא ליה להוכיח דקרא דכי עפר עפר ממש וצדיקים אלא ודאי דלא יס"ד רב אחאי לומר דכי עפר לאו עפר ממש וא"כ מאי קמל"ן רב מרי דקאמר עתידים צדיקים דהוו עפרא אם לא שתאמר דכוונתו דקאמר דהוו עפרא היינו תמיד מהיותם וקמל"ן דשוו צדיקים לכ"ע בזה ולאפוקי אתא ממאן דסביר דלא הוו עפרא או מקרא דורקב כדמסיק רב אחאי דדווקא ברשעים או לאפוקי אידך סברא דקרא דכי עפר ברשעים קמל"ן דבצדיקים נמי דהוו עפרא וא"כ לכל הצדדים אין מציאות לאוקומי דברי רב מרי כסברת רב אחאי ואצ"ל למאי דמבין רב נחמן בדברי רב מרי מדפריך מיניה לרב אחאי וגם ממה דמסיים רב מרי למילתי' דכתיב וישוב העפר וכו' דפשיטא דפליג אדידי רב אחאי. ופריך רב נחמן והא קרא כתיב וכו' פי' דסבר כי טעמיה דרב אחאי הוא דסובר דרב מרי דעת דנפשיה קאמר:

ודעתי' דרב אחאי אפשר דסובר דקרא דכי עפר אתה היינו ברשעים. אי נמי לאו עפר ממש קאמר כמו שפי' בדברי ר"מ במה דשלל לזה קאמר ר"נ לרב אחאי והא כתי' וישוב העפר וכו' פי' ההכרח שהוכרח מיניה רב מרי לומר דאפי' צדיקים הוו עפרא הוא מהאי קרא וכמו שפי' או מגלה דהוו ממש עפרא או מגלה דאפי' צדיקים. ומשני רב אחאי אדרבא מיניה אני אומר ומכריח דדוקא רשעים הוא דהוו עפרא ולא צדיקים דכתיב במשלי ורקב עצמות וכו' וכתב בקהלת וישוב העפר וכו'. לגלות ולומר לך דלא תימא דקרא דכי עפר אתה דאמר הב"ה להאדם כפשטיה דמיד אחר מיתה יחזור עפר ח"ו והנה צריך לדקדק קודם דברי רב אחאי אומרו כל מי שיש בו קנאה וכו' וכל מי שאין בו קנאה אין עצמותיו וכו' דלמה האריך לשון ללא צורך דכולם כוונתו היא לומר דהכא ברשעים מישתעי לימא כל מי שיש בו קנאה עצמותיו נרקבים והיינו קרא דוישוב וכו' ומאי דעתיה באומרו עוד וכל מי וכו' ועוד אעיקרא דדינא למה הוצרך לקרא דורקב עצמות וכו' לימא ההוא ברשעים ודי מבלי שיצטרך לקרא דורקב וכו' אכן כוונות רב אחאי היא לומר דטעמו דקאמר דצדיקים לא הוו עפרא הוא מהאי קרא דורקב ושלמה עצמו להכי הוא דאתא באומרו וישוב העפר וכו' וגילה ורקב וכו' לומר דלא תימא דצדיקים הוו עפרא אלא דוקא כל מי שיש בו קנאה עצמותיו וכו'. אבל כל מי שאין בו קנאה אין עצמותיו וכו' דאילו לא כתב שלמה ע"ה וישוב העפר וכו' הגם דהוה אמר ורקב עצמות וכו' לא הוה ידעינן אהיכא קאי כיון שלא אמר וישוב העפר וכו' והוה אמינא איפשר שיכוין בחיים חייתו של בעל קנאה ולא הוה ידעי' דקאי אחר מיתה ולהודיענו זה אתא אבל השתא דכתיב וישוב העפר וכו' וכתיב ורקב וכו' דקאי עליה לפרושי למילתיה מי הוא דאמינא לך וישוב העפר כשהיה זה שהוא ורקב עצמות וכו' א"כ שמעינן דמי שאין בו קנאה אין עצמותיו נרקבים וזוהי כונת רב אחאי דקאמר כל כך אורך לשון כל מי וכו' וכל מי וכו' ואומרו מאן דאקרייך וכו'. כפי זה אתי שפיר והוא דלהיות דקרא דוישוב לא אתא ולא כתבו שלמה אלא לפרושי עליה ורקב עצמות וכו' א"כ חובת הרב דאקרייך קהלת היא להקרותך משלי דכיון דאקרייך קהלת ומשמעות הפסוק וכוונתו היא לומר עליו דדוקא מי שיש בו קנאה וכו' אבל מי שאין בו קנאה דהיינו הצדיקים אין עצמותיהם נרקבים וזה אינו מובן אלא ממשלי דכתיב ביה ורקב וכו' ואי לא אקרייך משלי הרי הוא חסר כוונת הכתוב דוישוב העפר וכו' ואין הכי נמי אי לא הוה מקרייה קהלת לא הוה מחוייב להקרותו משלי מה שא"כ השתא דאקרויה קהלת חל עליו חובת קריאת קהלת שלא יבין הבנה זרה שלא נתכוון לה שלמה הע"ה

והשתא מדברי רב אחאי נפל לרב נחמן ספק אחד דאפשר דכל כוונתו דרב אחאי היא דוקא לומר דהעצמות לא הוו עפרא אבל הבשר וכללות הגוף הוי עפרא וכפי זה עדיין יש מקום לאוקומי דברי רב מרי דאיירי בבשר ולא בעצמות דאפי' צדיקים הוו הבשר עפרא. דלא שלל אלא העצמות דקאמר ורקב עצמות וכו' ומה דקאמר רב אחאי מנו רב מרי אפשר דטעמו דסובר בדברי רב מרי דכוונתו היא בין הבשר בין העצמות ולזה לא חש לדבריו ואמר ומנו וכו' ודייק דקאמר מי שיש בו קנאה עצמותיו משמע דוקא עצמות. וכפי זה צריך לומר דדוקא עצמותיו דרב אחאי הם המדברים דוקא. אי נמי כוונת רב אחאי על הכל הבשר והעצמות והגידים לא הוו עפרא ועצמות דקאמר לאו דוקא אלא כללות הגוף עצם מיקרי וטעמא דנקט שלמה הע"ה לשון עצמות חידוש למי שיש בו קנאה דאפי' עצמותיו נרקבים והשתא לפי דרך זה דהצדיקים אפילו הבשר שלהם לא הוי עפרא אם כן נפלו דברי רב מרי לחלוטין ואין להם מקום שיחולו. וכיון שנסתפק בזה